מהן 7 סוגי האהבות, ומהי האהבה הגדולה מכולם?

הספר "ארחות צדיקים" הוא אחד מספרי המוסר החשובים ביהדות, הגם כי זהות מחברו אינה ידועה. לפי השערות שונות וכתבי יד, הספר חובר בסביבות שנת ה'ר' (1440). הספר מעמיד במרכזו את העבודה על תיקון המידות, דהיינו על תכונות האדם והנהגותיו, כבסיס לחיי תורה ומצוות. יש בספר פרקים עבור למעלה מ-20 מידות, וכן על הנהגות בסיסיות כגון לימוד תורה, יראת שמים ותשובה.

בהקדמתו מסביר המחבר שחפץ בעילום שמו במשל את נחיצותו של הספר גם לתלמידי חכמים: כמו שאם יהיה בחבית יין משובח חור קטן, כל היין יישפך דרך אותו חור, כך גם תלמיד חכם שאין בו מידות טובות, כל תורתו תאבד.

בפרק האהבה, מציין המחבר כי מעשים רבים נובעים ממידת האהבה. הוא מונה 7 סוגי אהבות, מסביר מה כל אחת מהן כוללת, ולבסוף מבהיר את עניין אהבת ה' והדרך להגיע אליה.

האהבה כוללת מעשים רבים יותר מכל המידות. ובעת שישים האדם אהבתו לרעה, אין מידה רעה בכל המידות כמוה; וכשישים האדם אהבתו לטובה, היא למעלה מכל המידות, כדכתיב: "ואהבת את ה' אלוהיך" (דברים ו, ה), ואין מעלה בעבודת הבורא יותר ממי שעובד מאהבה. ועתה שמע איך האהבה מקלקלת המעשים בעת שיגביר אהבתו על חכמתו, כי כמה מיני אהבתם זו משונה מזו:

1. אהבת הילדים

האהבה האחת - האדם אוהב את בניו, ומרוב האהבה אינו מייסרם ומדריכם לדרך טובה, ומניחם ללכת בשרירות לבם הרע, ומזה יבוא היזק גדול.

(צילום: shutterstock)

2. אהבת הכסף

האהבה השניה - אהבת ממון, ומרוב תשוקתו אל הממון לא יהיה משא-ומתן שלו באמונה, וחומד ועושק וגוזל כדי להרבות הון, ומרוב חמדת העושר יקפוץ ידו מן הצדקה ויהיה צער עין.

(צילום: shutterstock)

3. אהבת נשים

האהבה השלישית- אהבת נשים. ואם תהיה לו אשה רעה בעלת גאווה, היא תסיר מלבו כל המצוות והיא תמשכהו אחריה. ומרוב האהבה אינו מעז פניו נגדה ושומע לעצתה, והיא תביאהו לידי מעללים רעים. וגם מרוב אהבתו בנשים יסתכל בהן תדיר, וידבר נבלות, ויבוא לידי ניאוף.

4. אהבת המשפחה והידידים

האהבה הרביעית - היא אהבת קרוביו - אביו ואמו ואחיו ואחיותיו ושאר קרוביו - ורעיו וחבריו. ומתוך אהבתם יסיע להם במחלוקתם, ולא ידקדק אם הם פשעו בבעלי מחלקת, אך לעולם יעזור ומגן ומכסה עליהן, ואף אם פרצו פרצות רבות יגן עליהם. וגם שומע לעצתם, ואף אם העצה ההיא אינה טובה לא יסור מדבריהם. וגם ירצה להעלותם למעלות שאינן ראויות להן, כגון לעשותם מושלים ופרנסי הדור ולהיות רודים בעם, ואפילו אם הם רשעים לא יחוש בזה. והנה האהבה מעוורת עיניו ומחרשת אוזניו, ויש בזה קלקול גדול, כי הם יטעו את העולם להבליהם.

אהבת החיים

האהבה החמישית - היא אהבת אורך ימים, ומרוב שהוא אוהב את החיות לא יעמוד בניסיון.

אהבת הכבוד

האהבה השישית - היא אהבת הכבוד. והאוהב את הכבוד לא יהיו מעשיו לשם שמים, כי בכל המצוות שיעשה - או יתן צדקה או עוסק בתורה או בשאר מצוות - תהיה מחשבתו וכוונתו אחר השבח והכבוד, וחפץ שיתנו לו כבוד וגדולה. וזה הפסד גדול במעשה העבודה, אפילו מי שיש בו תורה ומעשים טובים הכבוד מוציאו מן העולם, כל-שכן מי שאין בו תורה ומעשים טובים ורודף אחר הכבוד, שכמה מעשיו מגונים.

אהבת תענוגים ותפנוקים

ועוד יש אהבה שביעית, שהיא רעה על כל האהבות, והיא אהבת תענוגים ותפנוקים, כגון אכילה ושתייה ושאר הנאות, כגון זנות וטיולים, ואין צריך להאריך בזה העניין, כי האוהב יין ומשתכר, ואוכל תמיד מעדנים, והולך לבית המשתה תדיר - הוא ישכח בוראו, כדכתיב: "ואכלת ושבעת, השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם וגו'" (שם יא, טו-טז); וכתיב: "וישמן ישורון ויבעט" (שם לב, טו).

(צילום: shutterstock)

הרוצה להימלט מפח יקוש כל האהבות האלה, צריך חוכמה גדולה ואומץ רב פן ילכד בשחיתותם, כי כל האהבות האלה מקיפות את לב האדם, ואם ידחה אהבה אחת או שתים מקרבו - עדין האהבות הנשארות ירדפוהו מאור אל חשך. על-כן יש ללמדך, שתהיה זהיר וזריז להשתמש בכל האהבות האלה לדעת בהם דרכי השם ברוך הוא, כעניין שנאמר: "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו).

אהבת בניו תהיה על דרך זה: שיחשוב להדריך בניו בדרכי המשפט, וללמדם מעשה עבודת השם ברוך הוא, ולצוות אחריו לעבוד את השם ברוך הוא, כעניין שנאמר: "אב לבנים יודיע אל אמתך" (ישעיה לח, יט), וכתיב: "והודעתם לבניך ולבני בניך" (דברים ד, ט), וכמו שנאמר באברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו" (בראשית יח, יט).

ואהבת הממון תהיה על דרך זה: יאהב ממונו למען אשר לא יחמוד ממון אחרים, ולא יצטרך לגנוב ולגוזל, ולא יצטרך לקבל צדקה. אך משלו יפרנס אחרים, וילביש עניים ויאכילם, ויחזיק בממונו לומדי תורה יראי השם. וגם מחמת עושרו יפנה עצמו מעסקי העולם הזה, ויקבע עתים לתורה ולקיים המצוות, הואיל ויש ספק בידו. ולא יבטח ברוב חילו להתגאות, אך יקנה בממונו הכלה חיי העולם הבא, ועל זה הדרך יאהב ממונו.

ואהבת נשים תהיה על דרך זה: שיחשוב שהיא מצילתו מן החטא ומרחקתו מן הניאוף, ובה מקים פריה ורבייה, והיא מגדלת את בניו, והיא עובדת לו כל ימיה ומכינה לו מאכליו ושאר צרכי הבית, ומתוך כך יהיה פנוי ללמוד תורה ולעסוק במצוות, והיא עוזרת לו לעבודת הבורא יתברך שמו.

ואהבת אביו ואמו תהיה על דרך זה: שיחשוב שגידלוהו וטרחו בו ללמדו דרכי השם יתברך, והורוהו וחנכוהו לתורה ולמצוות, ובהם יקיים מצוות הבורא יתברך, כדכתיב: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יב). ואחיו ואחיותיו ושאר קרוביו יאהב על דרך זה: שהם עוסקים בו להביאו למעלות שהם לעבודת הבורא יתברך, והוא יעסוק בהם ללמדם ולהוכיחם, ולא ישא להם פנים, ובזה יש לו שכר רב, והיא מידה גדולה, כדכתיב: "וחרפה לא נשא על קרובו" (תהילים טו, ג). והרבה תועלת יש לו לאדם בקרוביו, כדרך שמצינו בלוט, שהצילו אברהם ונלחם עבורו, וגם בסדום נצל בזכות אברהם. ויאהב רעיו ושאר כל בני-ישראל אהבה שלמה, לקיים מה שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), וזהו כלל גדול בתורה: דעלך סני לחברך לא תעבד (שבת לא, א). גדולה מזו "כי בצלם אלוהים עשה את האדם" (בראשית ט, ו) (ירושלמי נדרים פ"ט ה"ו).

(צילום: shutterstock)

אהבת הבריות

ויש תועלת גדולה למי שנוהג בחיבה וברעות עם בני-אדם.

תועלת אחת - בעולם הזה; כשמתנהג באהבה עם כל אדם, יעזרוהו הכל; אם ייפול, ירבו עוזריו וסומכיו; ואם יעמוד אדם נגדו לריב עמו, רבים ישתיקו את המדברים הרע ומכלימים אותם; ואם תבוא עליו צרה, הכל מצטערים עליו ונותנים לו יד; ואם יבוא לידי דחק ועני, רבים ירחמוהו בנתינת מתנותיהם.

תועלת עולם הבא - מחמת שהוא נאהב לכל אז דבריו נשמעים, ויהיה יכלת בידו להוכיח בני-אדם שייטיבו מעשיהם. וגם מתוך האהבה יעמוד בשלום עם הכל, ומתוך האהבה הוא שקט ושלו ופנוי ללמד ולעשות מעשים טובים. וגם מתוך האהבה יעזרוהו ויעשו מלאכתו ויגנו בעדו, וימצא הרווחה יתרה לעבוד הבורא יתברך עבודה שלמה. ומחמת האהבה הוא נושא חן בעיני כל רואיו, ומעשיו הטובים יהיו מקובלים לכל, וכל אחד יחמוד לעשות כמעשהו.

כיצד מגיעים לאהבת הזולת?

ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם? אשכילך ואורך: הדרך הוא, שיעזור בנפשו ובממונו כפי יכולתו. העזר בנפשו הוא, שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר, ויטרח עבורם.

העזר בממונו הוא:

* שילווה לעשיר בעת הצטרכו למעות

* וכן לעני ילווה בשעת דחקו

* וכן יפקדהו במתנה כפי כוחו

*  ולקצת עתים ישלח מנות ודורונות גם לעשירים

* ויהא ותרן בשלו

* אם יהיה לו עסק עם בני-אדם, יהיה כל משא ומתן שלו בנאמנות, ואל יקפיד בדבר מועט על חברו

* לעולם יהיה חפץ שחבירו ייהנה ממנו, ואל ישתדל הוא ליהנות מחברו

* ויהיה דבריו בנחת עם בני-אדם. ביישהו - אל יביש, הטעהו אדם - אל יטעהו

* יסבול עול צווארו עול העולם, והוא אל יכביד עליהם

* ולא יתקוטט עם בני-אדם

* ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברת פנים תחזק האהבה

* וישא ויתן עם חבירו בטובתו

* וינחם כל אדם מעצבו ומדאגתו

* אם גילה לו אדם סוד - אל יגלה, אף אם יכעיסהו

* ולא ידבר על אדם רע, ולא ישמע שידברו רעות על אדם

* ולעולם ישתדל למצוא זכות על בני-אדם במקום שאפשר להיות, וביותר יזהר בזה.

ואז יהיה אהוב לכל. ויכבד כל אדם במעשיו ובדבריו. ולא יתגאה על שום אדם, אך ייכנע תחת כל אדם. ובכל יכוון לשם שמים.

התרחקות מחברה רעה

וצריך מאוד להיזהר מחברת בני-אדם שאינם מהוגנים

כדי שלא ילמד ממעשיהם, ולהתרחק ממושב לצים. ואמר החכם לבנו: כי יעלה בלבבך להתחבר עם בני-אדם - התחבר עם חכם, כדכתיב: "הולך את חכמים יחכם" (משלי יג, כ), ונאמר: "תן לחכם ויחכם עוד" (שם ט, ט), שאם תחכם - יפארך ולא יחלוק על חכמתך, ואז תדע שתוכל לסמוך על חכמתך. אם יכבדוך - יכבדוהו, ויהדרוך - יהדרוהו. אם תצטרך לעזרתו - יעזרך, ומה שתאמר - יצדיקך. אם תכעס - יסבלך. ותלמד ממעשיו הטובים. והתחבר עם כל אדם שתלמד ממנו דברים אשר יביאוך לעבודת הבורא יתברך. ואמרו חכמים: כשתרצה לחבר עם איזה אדם - הכעיסהו, ואם יודה לך האמת בשעת כעסו - התחבר לו; ואם לאו - עזב אותו, אלא תבחר לחבר מי שיכיר ערך עצמו, ומי שאינו מכיר את עצמו - אין טוב בחברתו. קנה לך חבר המוכיח אותך בעשותך שלא כהוגן, והמלמדך לעשות הטוב, והעוזר אותך בנפשו ובממונו, וזהו חברך הנאמן. אבל חבר המחניף והמיישר לך טעותך ושגגתך, והמנחם אותך על מעשיך הרעים - הסתלק מעליו. וכן חבר שייקח ממך צרכו, ויזיקך היזק גדול עבור הנאה מועטת - מהר וסור מעליו.

ואל תתחבר למסכימים על העולה, שנאמר: "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר" (ישעיה ח, יב). אסור להתחבר עם רשע בעסקי העולם, שנאמר "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך" (דברי-הימים-ב כ, לז); ואפילו לדבר מצווה אסור להתחבר לרשע, שנאמר: "אל תקנא באיש חמס, ואל תבחר בכל דרכיו" (משלי ג, לא). ואמרו חכמים באבות דרבי נתן (פרק ט מד): אל תהי חבר לרשע אפילו לדבר מצווה. ורבו דרכי המות הנמצאים בחברת הרשעים.

ואם ידקדק אדם על עצמו, ויהיו דבריו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עימהם, נעלב ואינו עולב, מכבד להם ואף למקלין בו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה בארוחת עם-הארץ וישיבתו, ולא יהא נראה תמיד אלא עוסק בתורה ועטוף בציצית ומוכתר בתפילין ועושה לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצא הכל מקלסים אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו - הרי הוא שקדש את השם, ועליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט, ג).

יתרחק מהכבוד בכל כוחו

אהבת עצמו ואריכות ימיו

ואהבת אורך ימים תהיה על דרך זה:

שיאהב ימי חייו לא עבור שיאכל וישתה ויהנה בימי הבלו, אך יחשוב: מלאכת התורה והמצוות מרובה, ואם הייתי חי כפליים וכפלי-כפליים לא הייתי יכול להשלים חוק התורה ולהשיג מעלות התורה אשר בהם יתרצה עבד אל אדוניו. ועל דרך זה יאהב ימי חייו, כי בהם יקנה עבודת הבורא ברוך הוא ויראתו הטהורה ואהבתו, ויקנה צידה בעולם הזה אשר יביא אותו לעולם הבא, ויקנה בעולם ובימים הכלים עולם הקיים, תענוג אשר לא יפסק לעולם ולעולמי עולמים. ותמיד יירא מן המוות, כי שמא עדין לא הגיע לתכלית השלמות אשר בכוחו להגיע, ובכל יום ויום יוסיף אהבה ויראה למקום. אבל חיים שאין בהם יראת-השם, אין זה נקרא חיים, ויקוץ וימאס בחיים שהם נגד הבורא יתברך, כעניין שנאמר ברבקה: "קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ, למה לי חיים" (בראשית כז, מו). ולכך במקום שיש חילול השם לא יחוש על חייו, ותמיד יהא לבו נכון למסור עצמו על קדוש השם בכל המצוות, הן בקלות והן בחמורות.

אהבת הכבוד

ואהבת הכבוד היא רעה מאוד, לכן יתרחק מן הכבוד בכל יכולתו. ואם אדם מתרחק משני דברים, והם: כבוד והנאת אחרים, אז הוא קרוב לכל המעלות הטובות. כי הכבוד מקלקל כל המעשים, כי בכל המעשים שיעשה יחשוב להתכבד. ואפילו לא יחוש על הכבוד, אם הוא רודף ליהנות מאחרים, אז כל מעשיו מקולקלים, כי תמיד יטנו לבו אחר הבצע. לכן יתן אל לבו להתרחק מן הכבוד וגם מליהנות מאחרים. ולפעמים יש מצווה ברדיפת כבוד, כמו אם הוא איש צדיק וחכם, והעולם מזלזלים בו ומצחקים עליו עבור מעשיו הטובים, ומתוך כך דבריו בזויים ואינם נשמעים, ואם היה בו כח לכוף בני-אדם שיכבדוהו וישמעו תוכחותיו ודבריו - בזה יש לרדוף אחר הכבוד כדי להוכיח בני-אדם, כגון אם בזוהו ברבים, אין לו למחול עד שיפייסוהו. אבל רוב פעמים יסתלק מן הכבוד ויברח ממנו. הלוא אמרו חכמים: הקנאה ותאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם (אבות פ"ד מכ"א). ולא ילמד ולא יעשה שום מעשה טוב כדי שיתכבד, אך יעשה מעשה הטוב לשם הבורא יתברך, וסוף הכבוד לבוא.

אהבת תענוגים, כגון אכילה ושתייה ושינה

דע שצריך האדם שיכון מעשיו כולם כדי לידע את השם ברוך הוא, ויהיה שבתו וקומו ודיבורו הכל לעומת זה הדבר. כשיישא ויתן או יעשה שום מעשה או מלאכה, לא יהיה בליבו זיכרון ממון לבד, אלא יעשה דברים אלו, כדי שימצא דברים שהגוף צריך בהם, מאכילה ושתייה וישיבת בית ונשיאת אשה. וכשיאכל וישתה ויבעל, לא ישים אל לבו דברים הללו כדי ליהנות, עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחיך ויבעל כדי ליהנות, אלא שישים אל לבו שיאכל כדי להברות גופו ואיבריו, לפיכך לא יאכל כל שהחך מתאווה, כמו הכלב והחמור, אלא יאכל דברים המועילים לגוף, אם מרים אם מתוקים, ולא יאכל דברים הרעים לגוף אף-על-פי שהם מתוקים לחך. בזה המנהג ינהיג עצמו, וישים אל לבו שיהיה שלם וחזק כדי שתהא נפשו ישרה לדעת את השם יתברך, כי אי אפשר שיבין ויתחכם בתורה ובמצוות והוא חולה או אחד מאיבריו כואב לו, לפיכך אין טוב להתענות תמיד, פן ייחלש כוחו ויתמעט שכלו. לכן צריך לתקן כל ענייניו לעבודת הבורא יתברך: אם ימלא כרסו, אז יכבד בגופו; ואם ימעט מזונו, אז ייחלש.

וזה טוב לך:

* תמעיט במיני הלפתן, ותסמוך על לפתן אחד בעוד שתוכל, ויהיה די לך ממנו מעט כפי מה שתוכל. והתכוון בו להגיע הלחם אל בטנך, ולא להתענג

* הרגל נפשך קצת העתים מבלי לפתן כדי להנהיג טבעך, עד שיקל עליך בעת הימנעו.

* ואם תוכל, תעזוב הלפתן אשר יש בו יגיעה וטורח

* ושים אכילתך ביום קלה מאכילתך בלילה

* ותתנהג לאכול פעמים ביום, כדי שתהא תנועת איבריך קלה ביום, ומתוך כך יקלו עליך עניני תורתך

* ותתנהג לשתות מים

וזה הכלל יהיה לעולם בידך: אל ימלא אדם כל תאוותו מאכילה ושתייה אך יאכל וישתה להעמיד גופו על בוריו, וימשוך ידיו מן המותר. ואל יאהב האדם את העולם כדי שיאכל וישתה וייהנה ממנו.

וכן אמר אחד מן החכמים: אוכל למען אחיה.

ואמר הכסיל: אחיה למען אוכל.

ועל זה נאמר: "צדיק אוכל לשבע נפשו, ובטן רשעים תחסר" (משלי יג, כה).

רפואת הנפש מתחלואותיה

אהבת אישה

וכן הנושא אשה, יחשוב לשם שמים, שיקיים פריה ורבייה ויהיה לו זרע עובדי השם יתברך ויראי-שמים. או יחשוב, שימלא תאוותו ויכלה יצרו באשתו, כדי שלא יתאווה לנשים אחרות. או כדי לפקוד את אשתו כשהוא יודע שהיא מתאווה לו, כדי שלא תתאווה לאנשים אחרים. אבל המרבה לשמש יותר מדי, יבואו עליו חולאים רבים. והמהלך בדרך זה, כל ימיו כולו הוא עובד השם ברוך הוא, ואפילו בשעה שנושא ונותן, ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל - כדי שימצא צרכיו בלבד, עד שיהא גופו שלם לעבוד את השם ברוך הוא. ואפילו בשעה שישן, אם ישן בשביל שתנוח נפשו עליו וינוח גופו שלא יחלה, כי לא יוכל לעבוד את השם ברוך הוא והוא חולה, ונמצא שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא.

ועל עניין זה צוו חכמים ואמרו: כל מעשיך יהיו לשם שמים (אבות פ"ב מי"ב). והוא שאמר שלמה בחכמתו: "בכל דרכיך דעהו, והוא יישר ארחתיך" (משלי ג, ו).

אהבת הקדוש ברוך הוא

יעזוב אדם כל האהבות וידבק באהבת הבורא ברוך הוא.

ואהבת השם ברוך הוא היא תכלית כל התבוננות וסוף כל המעלות, והיא מדרגות כל עניני העבודה, והיא נדבות הנפשות מאנשי החסד והנביאים והפרושים, אשר אין למעלה הימנה. והרבה פעמים מקדים הספר יראת האלוהים על אהבת ה', שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שאל מעמך, כי אם ליראה ולאהבה אתו" (דברים י, יב). ומפני שהאהבה היא תכלית הפרישות וסופה, וקרובה שבמדרגות אל מדרגות האלוהים, ואי אפשר שיגיע ופחדו מהאלוהים, ועל-כן היראה קודמת לאהבה.

(צילום: shutterstock)

ומה היא האהבה?

היא אהבת הנפש ונטותה מעצמה אל הבורא יתברך כדי שתדבק באורו העליון. הנפש הזאת היא מקור הדעת, והיא טהורה וזכה, והבורא קושרה בגוף אשר חשקם רב לנסות אם היא תלך בדרכי השם. ומפני שהאדם מלובש בגוף, הנברא ברוח בהמות, אין כח בנשמה הנבראת מאלוהים לחשב אחר בוראה, כי מעורבת היא בתאוות הגוף, וכל ימי קטנות האדם אינו מבקש ואינו שואל אלא תאוותיו ותענוגיו, כי מרוב תאוות הגוף - אכילה ושתייה ועדוני העולם הזה, שהוא עולם שווא ושקר, וחושב לאסף הון רב - אין כח בהנשמה לחשב אחר הבורא יתברך, כי היא מלובשת בהבלי שווא. ואחרי שתרגיש הנפש במה שיש לה תועלת לעצמה בלתי שתוף הגוף, אז היא תתאווה לבקש מנוחה ממידות הגוף, כאשר יתאווה החולה לרופא; וכשתתרפא הנפש מתחלואיה, אז יהיה לה אור בעצמה וכוח בנפשע.

וכיצד היא האהבה?

שיאהב את השם אהבה גדולה ויתרה רבה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת השם יתברך. והנפש הלוא מלאה אהבה, ואותה אהבה קשורה בשמחה, ואותה שמחה מברחת מעל לבבו נעימות הגוף ותענוג הנפש, ואותה שמחה עזה ומתגברת על לבבו, וכל הנאות שבעולם הם כאין כנגד שעשוע הלב האוהב השם ברוך הוא בכל לבבו, ובכל הרהוריו יהגה איך לעשות רצון הבורא ולזכות הרבים ולעשות קדוש השם ולמסור עצמו באהבת השם ברוך הוא. וזהו אהבת השם ברוך הוא יתברך (במדבר כה, שכתוב בתורה כגון פנחס שמסר עצמו בשביל הבורא יתברך) ואברהם אבינו שאמר: "הרמתי ידי אל ה' אל עליון קנה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל" (בראשית יד, כב-כג), ואלישע שלא רצה לקחת מנעמן (מלכים-ב ה, טו-טז). ואל יבטל מדברי-תורה בשביל תענוגי ושעשועי ילדיו, וחבת ראיה ודבור, וגם לעזוב טיולם, וינעים זמירות כדי למלאת לבבו שמחה באהבת השם ברוך הוא

אהבת ה'

העובד מאהבה, עוסק בתורה ומצוות, והולך בנתיבות החוכמה המראים איך יעשה כל המצוות מאהבה ואיך יאהב את השם יתברך אהבה גדולה, לא מפני דבר שבעולם, לא מפני יראת הרעה ולא כדי לקבל הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבוא. ומעלה זו מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל אדם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקדוש-ברוך-הוא "אהבי" (ישעיה מא, ח), לפי שלא עבד אלא מאהבה. והוא שצווה הקדוש-ברוך-הוא על-ידי משה רבנו עליו השלום, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו, ה); ובזמן שיאהב את השם ברוך הוא אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה. דבר ידוע וברור, שאין אהבת הקדוש-ברוך-הוא נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד, כאלו הוא חולה חולי אהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יותר מזה תהיה אהבת השם ברוך הוא בלב אוהביו. הוא ששלמה אמר על דרך משל: "כי חולת אהבה אני" (שיר-השירים ב, ה), וכל שיר-השירים משל הוא לזה העניין. לפיכך צריך האדם להבין ולהשכיל בחוכמה ובתבונה המודיעות לו את קונו. וכפי כח שיש באדם להבין ולהשיג האל הנכבד והנורא, מצווה לאהבה אותו וליראה ממנו, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוהיך" (דברים ו, ה), ונאמר: "את ה' אלוהיך תירא" (שם ו, יג).

כיצד משיגים אהבת ה'?

וזה הדרך להשיג בו אהבת השם ברוך הוא:

בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב את המקום ברוך הוא, ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לידע את השם הגדול, כמו שאמר דוד ויירא לעבור: "צמאה נפשי לאלוהים לאל חי" (תהילים מב, ג), וכשמחשב בדברים האלה שאמר דוד מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד, וידע שהוא בריה קטנה שפלה ואפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: "כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך" (שם ח, ד), וסמיך לה: "מה אנוש כי תזכרנו" (שם פסוק ה).

ובזמן שאדם מתבונן בדברים הגדולים, ומכיר גדלותו ממלאך וגלגל, ויראה חכמתו של הקדוש-ברוך-הוא בכל היצורים ובכל הברואים, מוסיף אהבה למקום ברוך הוא, ויצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב את המקום ברוך הוא, ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו, כשיערך עצמו לאחד מהגופים הקדושים אשר ברא השם ברוך הוא. ובמקום אחר נאמר: "וירא אלוקים" (איוב א,א), ובארו, שמתיירא מדין עונש שמים ומגיהנם ומעונשי עולם הזה (סוטה כז, ב; וע"ש לא, א). וזאת המידה רחוקה מן האהבה מאוד מאוד. אבל יירא מהשם יתברך כמו אדם שאוהב את אשתו והיא אוהבתו, והוא ירא לעשות דבר כנגדה פן יאבד אהבתה - כן הדבר הזה חוצב רשפי אש אהבת הבורא יתעלה, ויירא לעבר על מצוותיו פן יפסיד אהבת הבורא יתברך. וזהו "עבדו את ה' ביראה" (תהילים ב, יא) - היא יראת האהבה; "וגילו ברעדה" - מרוב פחד הבורא תגילו לעשות חפצו.

וזאת היראה היא יראת האהבה, ועליה נאמר: "יראת ה' היא אוצרו" (ישעיה לג, ו). ואין האהבה הזאת מתקיימת אלא במי שנותן דעתו לקיים כל המצוות כהלכתן, כי מי שאינו יודע המצוות אשר צווהו יוצר הכל, אין זה נקרא אוהב גמור, לכן יאהב כל אשר יביאהו לאהבת הבורא ברוך הוא וברוך שמו. והעושה זה, טוב לו בעולם הזה ולעולם הבא.