כח הבחירה: בדרך שאדם רוצה לילך – מוליכים אותו

כאשר שליחי בלק מלך מואב, באים אל בלעם נביא האומות לבקש ממנו כי יבא לקלל את העם היוצא ממצרים, יודע הוא מראש לומר להם כי אינו עומד ברשות עצמו: 'וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי'. ואכן לאחר שהקב"ה מסרב לא רק לקללה אלא גם להליכה ככתוב 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא', בלעם נכנע לכאורה: 'וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם...'.

אולם גם בלק וגם בלעם אינם מתייאשים, בלק משוכנע כי הנביא 'הנעלה' מצפה לתמורה שמנה יותר ולתוספת כבוד: 'וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה...  אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה...'. ובלעם היודע כבר כי ה' אמר לו לא תלך עמהם ולא תאור את העם איננו מתייאש מ'לכופף' את רצון ה' ואומר: 'וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף ה' דַּבֵּר עִמִּי...'

ואכן למרבה ההפתעה הפעם הקב"ה מסכים לו: 'וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה'. על ה'שינוי' כביכול בדעת הבורא אומרת הגמרא במסכת מכות דף י': 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו'. הוה אומר, אם אדם מתעקש וחפץ ללכת באשר לבו נוטה, יתנו לו את מבוקשו, ואף 'יוליכו' אותו בדרך זו.

זהו מיסודות כח הבחירה של האדם, אין שוללים ממנו את האפשרות לבחור ברע, לא זו בלבד מסייעים לו ומוליכים אותו באשר יבחר...

ביתר שאת נשנים הדברים בהמשך הפרשה. כאשר בלעם הולך עם שרי בלק מגיע מלאך לעצור אותו בדרך, משמים מנסים לעורר אותו לשוב על עקבותיו, אולם לאחר שהאתון פותחת את פיה והוא זוכה לראות את מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ ... ולאחר שגם המלאך מוכיח אותו ובלעם אומר 'וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי', למרבה ההפתעה המלאך אינו מעודד אותו לחזור על עקביו אלא אומר לו 'לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר' כאן הפליאה גדולה יותר, מדוע המלאך אינו אומר לו 'שוב אל ביתך'? הרי זו היתה לכאורה המטרה של פתיחת פי האתון?

אף כאן רש"י נזקק לכלל הנזכר לעיל 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו', הוה אומר המלאך - שליח ההשגחה רואה כי הוא יחזור תחת אילוץ ואיום, אך עדיין הוא 'רוצה' ללכת עם שרי בלק, ואם כן יש לאפשר לו את הבחירה. הארוע יוצא הדופן של מוסר מפי האתון - נועד לעורר אותו לכיוון הנכון ולעזור לו לבחור מרצון ומתוך הבנה להמנע מהליכה שלילית זו, אך אם 'רצונו' נשאר ועומד, לא ימנעו ממנו את ההליכה, הוא אף יקבל הסכמה... זה עלול לקרות גם לנו... איתותים משמים לכיוון הרצוי, שאינם זוכים לתגובה נכונה מצידנו, יגרמו להזניח אותנו ביד רצוננו ודרכנו – על אף שהיא איננה רצויה. צריך שימת לב ואוזן קשבת עם רצון אמיתי לקלוט את המסרים!

במסכת שבת דף פ"ז כותבים התוספות כי יתכן שאדם יקבל הסכמה מפורשת משמים על מעשיו ועדיין אין זאת הוכחה כי זה רצון ה' אלא תוצאה מרצונו בגדר הכלל 'בדרך שאדם רוצה לילך' (עיין שם ד"ה ואתה). אהרן ומרים ידעו לדעת התוספות שהקדוש ברוך הוא הסכים עם משה לפרישתו מן האשה, אולם כיון שלפי דעתם זו איננה ההנהגה הנכונה לפי ההלכה – הם ראו בכך הסכמה לרצונו בגדר של 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו'. מדהים!

כעין זה כותב רבי צדוק הכהן (בספרו 'צדקת הצדיק' - ס"ד) 'פעמים שאדם רואה בבירור שהשם יתברך מסייעו ומסכים עם מעשיו. עם כל זה אינו ראיה כי מעשיו ישרים באמת ועל זה נאמר 'מדריכך בדרך תלך' ודרשו חז"ל בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' וכך מפרש רבי צדוק את טענות בני ישראל על משה ואהרן, 'כי על אף המופתים שנעשו אין לסמוך על זה כי לא בשמים היא רק אתם רציתם לילך בדרך זה... ועל המופתים יש לומר כי זכותכם גדולה...'.

כמה גדולה עוצמתו של כח הבחירה של האדם וכמה אחריות מוטלת עליו על בחירתו, ולא דוקא על המעשה הסופי אלא על בחירת הדרך ונטיית הרצון, כי לאחר שהוא 'בוחר לרצות' דרך או החלטה מסויימת - כבר מוליכים אותו...

כפי שכבר נוכחנו בפרשיות הקודמות – הצורך לזהות את האמת האמיתית מצריכה משקפיים נקיות מאד, מבט טהור וחף מאינטרסים, והדבר הראשון הנצרך לשם כך הוא ההכרה בעובדה שאנו אכן משוחדים ו'נוגעים בדבר', לאחר מכן נשתף בהתייעצות אדם חכם ונאמן שאינו בעל אינטרס - ויחד עם הרבה תפילה ורצון אמיתי להגיע אל האמת יש לקוות שנזכה לכך.

לעיתים העצה הנכונה והזיהוי האמיתי יבואו ממי שקרוב אלינו מאד ויודע לזהות את ה'נגיעות' שלנו ועם זאת אנחנו מוכנים לשמוע ממנו את האמת – הוא יוכל לשמש לנו תמרור אזהרה. דוגמה נפלאה לכך היתה לנו בדברי חז"ל בפרשת השבוע שעבר. און בן פלט היה מחבורתו של קרח ומראשיה, כפי שאמור בתחילת הפרשה. לאחר מכן הוא פרש מהזירה. היתה זו אשתו החכמה שחשפה בפניו את האמת באמירה הנוקבת 'הרי בכל מקרה לא אתה תהיה הראש ומה לך אם זה אהרן או קרח'?

אין ספק שאון בן פלט לא ראה את עצמו כפוליטיקאי מבקש שררה, הוא היה בטוח כמו כל האחרים שהצדק ובקשת האמת מדברת מתוך גרונו. אולם האמירה של אשתו – שזיהתה את האמת הנוקבת מתחת לכיסויים נפלה על אוזן קשבת, ולאחר מכן בעזרתה של אשתו הוא הצליח להמלט מהסוף המר...

והאמת היא שהגדלות כאן היא דוקא של און, שהשכיל להקשיב לביקורת – וכפי הנראה מכך אכן היה לו את הרצון האמיתי להגיע אל האמת – ובדרך שהוא רצה לילך הוליכו אותו...