מענה לרווקות ששואלות אותי "מה, כבר שכחת איך את היית בתור רווקה?"

מאז פרסום הטור שלי על שידוכים ב'הידברות' - אני מקבלת אינספור מכתבי שאלות מרווקות, שרובן כבר 'איבדו את זה' בדרך, והיות ואני עברתי על בשרי את הכאב שלהן, הן מרגישות פתוחות לספר לי הכל כולל הכל, ומרגישות שאני יכולה להכיל ואולי גם להפרות, את המקום הכאוב, השבור והמאוס שלהן.

את רוב השאלות שלהן אני הופכת לטורים שבהם אני מתייחסת לשאלה, ומשתדלת לתת פיתרון - כפי ראות עיניי בהווה, דהיינו כאישה נשואה. 

לא פעם, הפתרונות שאני נותנת כאישה נשואה ו'למודת ניסיון' - גורמים לרווקות לשאלה נוספת, על זו שכבר שאלו אותי: "מה, שכחת כבר איך זה להיות רווקה? כבר שכחת איך הרגשת פעם, לפני שהתחתנת? כבר שכחת איך את היית בתור רווקה?".

והן יודעות את התשובה האמיתית - שהיא שלילית כמובן, כי הרי איך אפשר לשכוח חוויות של 17 שנות שידוכים??? אבל אני מבינה את השאלה שלהן. השאלה הזו לא באה להתריס חלילה. 

היא באה לבקש רחמים. 

היא באה להשתפך, להגיד 'רגע'. תחכו שנייה עם מה שיש לכם לומר, וקודם כל תכילו אותי! 

"אצלי 'אין חדש תחת השמש', בעוד מסביבי כולם מתחתנים ומוצאים זוגיות"

זה בדיוק מה שעבר לי בראש, ובלב ואיפה לא, כשקראתי את מילות המכתב הכל כך נוגע הזה, שקיבלתי מקוראת קבועה שלי השבוע: "חשבתי הרבה אם לפנות אליך, אבל קול פנימי קטן אמר לי 'תפני , מה יש לך כבר להפסיד' , אז הנה אני פה כותבת לך. אני קוראת ועוקבת אחרי הבלוגים שלך באתר הידברות, ונהנית מאוד לקרוא אותם. אחת הסיבות שאני מרשה לעצמי לפנות אלייך היא כי היית שם - אז את מבינה. מבינה באמת. מבינה את הרגשות הקשים שנלווים לניסיון הקשה הזה. את הכאב, הבדידות, הריקנות, הייאוש, התסכול, עייפות החומר.

"ואני אספר לך שניסיתי כבר הכל, אבל באמת הכל. כל סוגי הטיפולים, קאוצ'רים, תפילות , רבנים, קבוצות הכרויות, פרויקטים למיניהם, שדכניות, אתרי הכרויות מכל הסוגים והמינים, תהליכי התפתחות אישית ועוד. אני נמצאת בלופ הזה כבר 14 שנה, ועדיין לא מצאתי את שאהבה נפשי. ובכל הטיפולים שהליווי המקצועי שהייתי בו, כולל זה הנוכחי - אף פעם לא הרגשתי שבאמת מבינים אותי ואת התחושות שלי. אבל את בטוח מבינה  את ייסורי הנפש הרבים כל כך, המחשבות הקשות, אי הודאות והבדידות ... הבדידות.

"אני מנסה ועושה היום למלא את חיי בכל טוב שניתן, אבל עייפתי.  אני עייפה מלהיכנס לאתרי הכרויות ולעבור על התמונות והפרופילים, מרגישה שזה יותר מזיק ומחליש מאשר מועיל. כאילו מחזיר אותי אחורה. אפילו עייפה מלהתפלל ולבקש, להוציא את התפילה מבין שפתיי - הרי אני מתפללת כל כך הרבה שנים ובינתיים החיים ממשיכים, והזמן עובר, ואין חדש תחת השמש, בעוד מסביבי כולם מתחתנים ומוצאים זוגיות ומרגישים נאהבים. אני אשמח אם תוכלי לרשום לי כמה דברים מנסיונך בעניין הזה , כמה מילים לחיזוק ועידוד ואולי גם טיפים. בתודה מראש והערכה רבה".

"אז בואי נשתוק לרגע, טוב? אבל לא שתיקה של 'ברוגז' חלילה"

לפעמים, ת' יקרה, הדרך הכי טובה לפיתרון, לתשובה שאת מחפשת בך כל כך - עוברת במקום של שתיקה. אז בואי נשתוק לרגע, טוב? אבל לא שתיקה של 'ברוגז' חלילה, כי אני לא רוצה שתסובבי אליי את הגב ותגידי 'שברו את הכלים, ולא משחקים'. גם השם לא רוצה בזה. כשהוא מבקש ממך לשתוק, הוא מבקש ממך להביט, להתבונן.

שתיקה כזו היא שתיקה ממקום של רצון ללמוד מזווית קצת אחרת את מה שעובר עלייך, וזו התשובה שלי אלייך בניסיון הכל כך קשה שלך, במקום הכל כך כאוב הזה שלך, שהוא גם שלי. כן. הוא גם שלי - כי הניסיון לא נגמר בזה שאת מתחתנת. למעשה, הוא רק מתחיל ואז זו באמת רק שאלה של מה הכנסת אל הכלי שלך ברווקות - עצב או שמחה? אמונה או חוסר אמונה? 

כן, אני עונה לך ממקום של נשואה - את יודעת למה? לא בגלל שהתחתנתי ושכחתי את כל מה שעברתי ברווקות, לא. אני עונה לך ממקום של 'נשואה' כי התנסיתי והתנשאתי מעל לניסיון הזה. עברתי אותו ולכן אני יכולה להבין אותך ואת הכאב שלך, ולספק תשובה מדויקת יותר ב"ה. 

התשובה שלי אלייך היא תשובה שלא תשתנה בשום זמן שהוא, היא תשובה שאני נותנת גם לעצמי ברגעי הקושי (ויש הרבה כאלה גם אחרי שמתחתנים). כמו יהודיה טובה, התשובה שלי היא שאלה: 

מה את בוחרת להכניס אל תוך הכלי שלך, אל תוך הנשמה שלך, אל תוך עוד יום ברווקות או בנישואין - שמחה או עצבות? חיוביות או שליליות? בכי על מה שהיה או מבט אמיץ אל מה שיהיה? 

כי את יודעת, זה יכול להשתנות בין רגע. 

כל החיים שלנו כאן הם 'מצב צבירה' אחד גדול, וכל מה שבאמת קובע בין 'אין' ל'יש' הוא על איזה תדר אנחנו נמצאות, מה אנחנו צוברות בעוד יום של רווקות. או נישואין. או שניהם ביחד - כי את יכולה להיות הנשואה הכי בודדה עלי אדמות, אם לא הכנת את הכלי שלך ברווקות כמו שצריך. 

אני לא אוהבת להיות זו ש'משוויצה' על המסע שהיא עברה, על גילוי התובנות ועל 'חזרה' מוארת יותר מתהליך הרווקות, אבל כן - אני נאלצת לעשות את זה, כי המבט אל תהליך הרווקות אחרי שאת מתחתנת, הוא שונה לחלוטין.

מצב הצבירה ברווקות הוא רק הכנה למצב הצבירה בנישואין - אז את מה את בוחרת לצבור, את החוויות השליליות והכאב, או את הלימוד החיובי, המפרה והמשמח שאת יכולה וצריכה ללמוד לצדן? 

נכון שנמאס לך להיכנס לאתרי ההכרויות או להשקיע בבניית האישיות שלך, אבל גם כאן אני חייבת לשאול - האם זה מה שיקדם אותך אל עבר המטרה שלך? האם להתעייף מהחיפוש היא אופציה בכלל? 

לפנייה לכתבת יש לפנות במייל shira@htv.co.il