חדשות יהדות
חברת קיבוץ ’גבעת השלושה’ תרמה ספר תורה: "הבנתי שבאמת עשיתי דבר גדול ונצחי"
שרה נחושתן, חברת הקיבוץ החילוני 'גבעת השלושה' שכלה את בנה גיא ז"ל. במשך שנה וחצי התקשתה להתגבר על האסון. "פתאום הייתה לי הרגשה שאם אלך בדרך התורה - אצליח להתגבר על המכה הזאת", היא אומרת
- נעמה גרין
- פורסם י"ד תמוז התשפ"א |עודכן
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
שרה נחושתן, חברת קיבוץ 'גבעת השלושה' שכלה את בנה גיא ז"ל. בעקבות האובדן הכבד, החליטה לתרום ספר תורה לעילוי נשמתו.
"כשחשבתי על הרעיון להכניס ספר תורה, המשפחה הגרעינית תמכה בי", מספר נחושתן בראיון שהעניקה לערוץ 7. "אך צר לי להגיד שהיו חברים בקיבוץ שאמרו לי מה אתה עושה? מה, לוקחים ממך כסף? הכל נגד. אמרתי להם שאף אחד לא מכריח אותי, זאת ההחלטה שלי. אני רוצה לעשות את זה לזכרו של הבן שלי".
האובדן של הבן האהוב היה קשה מאוד לשרה. "במשך שנה וחצי התאבלתי ולא הייתי מסוגלת לצאת מהבית. לא הצלחתי להתגבר על המכה הזו", היא מספרת ומוסיפה שלאחר 18 חודשי אבל, בהם הלכה כל חודש לבית העלמין, היא חשה שעומדות בפניה 2 אפשרויות: "או להיכנס למרה שחורה או להחליט לחיות. אני החלטתי לחיות. שנה וחצי לא יצאתי מבית, התאבלתי שנה וחצי ולא יכולתי להתגבר על המכה הזאת. פתאום הייתה לי הרגשה שאם אלך בדרך התורה - אצליח להתגבר על המכה הזאת".
כאשר החליטה נחושתן לחזור לחיים למרות השכול, היא הפכה את המטבח שלה לכשר. "כשהלכתי לקנות פלטה, מיחם, שעוני שבת וכדומה, המוכר בחנות אמר לי: 'מה זה? את מקיבוץ גבעת השלושה ואת קונה את כל הדברים האלה?' אמרתי: 'כן, אני עושה מטבח כשר'. אז הוא אמר לי 'אם ככה, אני מסיע את כל הדברים עד הבית שלך'. הוא אכן הסיע אותי הביתה עם כל הדברים, ומאז – המטבח שלי כשר.
נחושתן מספרת כי בקיבוץ יש גן יפה, והיא תרמה ספסל כדי להנציח את בנה. "ואז אמרתי לעצמי: 'מה זה הספסל הזה? זה שום דבר. אני צריכה להנציח אותו'. אז לאט לאט הבנתי שאני רוצה לתרום ספר תורה לזכרו", היא מספרת.
שרה פנתה לרב יצחק יעקובוביץ', שמוסר שיעורים קבועים לחברי וחברות הקיבוץ, וביקשה את עזרתו. "הייתי ממש עקבית, החלטתי ושילמתי", היא מספרת. "אני עוף מוזר פה בקיבוץ. זה קיבוץ חילוני לכל דבר. אבל אני בתוך תוכי שלימה עם זה. החלטתי לעשות ספר תורה ולא עניין אותי מה אומרים".
ספר התורה הוכנס למקום התפילה בקיבוץ, בו מתקיים בשנים האחרונות מניין תפילה בשבתות. "אחרי שהכנסתי את ספר התורה לקח לי זמן לקלוט את הדבר הגדול הזה שעשיתי. כשבאתי בשבת לבית הכנסת ועברו לידי עם ספר התורה של הבן שלי, איזו מן אהבה גדולה הייתה לי. הבנתי שבאמת עשיתי דבר גדול. זה זיכרון שיישאר לעולמי עולמים", מסיימת האם השכולה, חברת הקיבוץ, את דבריה.