אוף! למה הקורונה חוזרת? הרבנית ימימה מזרחי במילים חזקות

פתאום מדברים שוב על קורונה. איך יכול להיות, איך, איך? איך יתכן שהיינו בין המדינות הראשונות להיחלץ מזה ופתאום הברכה הופכת, חלילה-חלילה, אולי שוב לקללה?

ויש תופעה כזאת. בפרשה שלנו, אומרים חז"ל, כל מה שבירך אותנו בלעם הפך שוב לקללות. הוא הרי רצה לקלל. ה' הפך לו את זה בפה לברכה וחז"ל אומרים שכמעט כל מה שבלעם בירך, מלבד שתי ברכות, הפך שוב לקללה – למה? כי מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ  (משלי כ"ז, יד ובמדבר רבה כ', כא).

לעין כל, בלעם מברך בקול ומה שנעשה בכזו חשיפה, אין בו ברכה. הברכה לא תישאר.

אני משחזרת את כל השנה וחצי של הקורונה. בכל השיעורים שלי הייתי נואמת בדרשות חוצבות להבות איך נצא מזה אחרים. איך למדנו להכיר בטוב. איך הקורונה לימדה אותנו צניעות. "אנחנו נצא מהמשבר הזה צנועים יותר! די לשופינג! ומה פתאום לטוס - מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, איזו ארץ יפה יש לנו..."

באמת ראינו איך אנשים פתאום נהיו יותר ענווים בשידוכים, כי הם פתאום הבינו מה להיות רווק בודד בקורונה. הייתי בטוחה שזהו, מעכשיו הישיבות תפתחנה את שעריהן לכל דורש ויפסיקו עם המיון והסינון בסמינרים.

ואנחנו יוצאים מהקורונה אנשים לא צנועים. אנחנו יוצאים מהקורונה בקול גדול. פתאום כל ההבטחות שקיבלנו על עצמנו מתקלפות להן בקלילות.

וההפטרה כותבת: בואי, אני אגיד לך מה טוב. הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב: עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, אַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם  אֱלֹקיךָ (מיכה ו', ח).

מהם שלושת הדברים האלה?

"עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" - לעשות משהו צודק וטוב.

"אַהֲבַת חֶסֶד" – לדפוק לשכנה בדלת ולתת לה משהו לשתות.

ושני אלה הם מאוד נקודתיים. עשיתי היום צדק; עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. הבאתי לשכנה הישישה קניות מהסופר; אַהֲבַת חֶסֶד.

אבל "וְהַצְנֵעַ" – זה "לֶכֶת". זו הליכה ארוכת טווח. זה לא מבצע חד פעמי. זה לדעת לבנות חומות עדינות-עדינות של צניעות, כדי שה' לא יכניס אותנו חס ושלום שוב לתוך חומות של מצור וסגר.

אנחנו מתקרבים ליום מיוחד בלוח השנה, י"ז (17) בתמוז. בתאריך הזה נבקעה חומת ירושלים, בתאריך הזה עם ישראל עשה עגל זהב ומשה רבנו יורד מהר סיני, רואה את העגל ושובר את לוחות הברית. 

לוחות ראשונים, מדוע השתברו? וחז"ל עונים שהלוחות הראשונים ניתנו בקול גדול, בפומבי ולכן, שלטה בהם עין הרע. הרי מה זה עין הרע - זה לא להראות את כל השפע שיש לי,  לא מפני שהיא תפגע בי, אלא מפני שאני עלולה לפגוע – בה. אחרי שנה של חולי, של חל"ת, של אנשים שהפרנסה שלהם מקרטעת, שלום הבית שלהם נהרג, הילד שלהם לא עלינו נשר, זו שנה שהשאירה כל כך הרבה פצועים ופוסט טראומה, אתם עכשיו לא תטוסו לכם עם כל המשפחה ותצטלמו. לא יתכן שכל הקבלות שקיבלנו בצניעות – יופרו.

בפרט בעידן הרשתות החברתיות. כל אחת עוטה על עצמה חיוך ענק ופילטר ופוצעת את כולן. ובמי היא הכי מקנאת? בה-עצמה. היא רואה את עצמה בוירטואלי ומתחילה להאמין שבאמת יש דמות כזאת, והיא אמיתית, זאת עם הפילטר. והיא מרגישה לידה מוקטנת וחסרה...

אנחנו במציאות חסרה, מאוד. וכשלא בונים עדינות של צניעות כדי שלא להשוויץ לעין כל עם מה שיש לנו, חס ושלום נבנות מזה חומות של מצור. זו הקריאה הגדולה, אני חושבת. זו הקבלה הכי נכונה לזמן הזה.

ברכה בקול גדול, בפרהסיה רחבה, קללה תיחשב. ואנחנו צריכים ללכת עם כל ההַצְנֵעַ לֶכֶת שקיבלנו על עצמנו השנה. שתישאר הברכה הזו. שהקורונה לא תרים שוב את ראשה המכוער.

הרב זמיר כהן מסביר בקטע בן פחות מדקה איך עין הרע פוגעת בנו, למי היא בעיקר מזיקה ואיך אפשר להינצל ממנה: