"הקב"ה הוביל אותי למציאות הזו כדי לפרק לי את הגאווה לגורמים"; גד אלבז פותח את הלב

ביקור מולדת קצר, קפיצה קטנה לארץ, מחזירים את גד אלבז הביתה. תרתי משמע. אלבז (38), המתגורר דרך קבע בארצות הברית, בוחר לשהות בבית אמו בעת חופשתו הקצרה בארץ. הבית מלא וגדוש בעת פגישתנו המתקיימת בו בצהרי היום, רוחש כמרקחה. אלבז הוא אח בכור לשבע אחיות, וחלקן גרות בקרבת בית הולדתן ומגיעות לבקר לעתים קרובות. הסיטואציה הכה ביתית הזו, עם ריח הבישולים המרוקאיים באוויר, מחזירה אותו לשנות ילדותו הייחודיות. "לא גדלתי כילד רגיל", הוא מתוודה. "כל שנה עברנו לעיר אחרת, מה שגם כמובן אומר בית ספר אחר וחברים חדשים. בכלל, היו המון שינויים. חייתי כחילוני עד כיתה ד', אחר כך עברתי לבית ספר ממ"ד, לאחר מכן לישיבה של חב"ד ואז לישיבה נוספת.

"אחד הדברים שאני הכי זוכר מהתקופה ההיא הוא שלא הבנתי למה דתיים וחילונים מדברים כל כך קשה אלו על אלו. בגלל שבאתי משני העולמות הכרתי חילונים מדהימים וחרדים מדהימים ולא הבנתי למה זה קורה. חשבתי לעצמי שאם הם היו מכירים באמת זה את זה הם היו מדברים הרבה יותר באהבה וכבוד. העובדה שהכרתי טוב את שני המגזרים גם מאוד השפיעה על המוזיקה שלי. אני שר תכנים יהודיים, אבל הסגנון לפעמים מערבי.

(צילום: חיים טוייטו)

"ובכלל, הייתה לי ילדות מאוד מיוחדת", מספר אלבז. "גדלתי על הברכיים של הרב עובדיה והרב כדורי. אין כנס של חזרה בתשובה, גם כאלה עם 40 אלף איש, שלא הופעתי בו. מגיל 9 עד 16, קבוע. כבן של אבא שלי, די חייתי בצל של זמר דתי שהיה גם סוג של פוליטיקאי, וזה זימן אתגרים לא פשוטים. כשהייתי בן 16 הרגשתי ששחור ולבן לא יכול להיות הלבוש היחיד שלי אז הייתי מגוון, והתחלתי ללבוש ג'ינס וחולצת טריקו. הרגשתי שהסביבה שופטת אותי, הרגשתי שבוחנים אותי עם מיקרוסקופ. היו גם כאלה ששאלו אותי לא פעם איזה דף אני לומד עכשיו בגמרא, ומה פרשת השבוע כדי לראות איפה אני מונח. וכן, החיים הלא שגרתיים מאוד השפיעו עלי. עד גיל 16 הייתי מופנם ובקושי דיברתי עם הסביבה. דיברתי רק עם אנשים שהיו מאוד קרובים אלי. בבתי הספר ובישיבות הייתי אאוטסיידר כי לא באתי מבית חרדי טיפוסי, ועצם היותי מפורסם הוסיף לכך שהציקו לי בגלל זה".

הזכרת את הרב עובדיה, מה תוכל לספר מההיכרות הקרובה עמו?

"עם הרב עובדיה יש לי המון סיפורים. אחד החזקים שבהם הוא שגרושתי ואני לא רצינו להתחתן בלי לקבל ממנו ברכה. הרב היה אמור לחתן אותנו, אבל בגלל שלא הרגיש טוב הודיעו לנו ברגע האחרון שלא יגיע לחתונה. אז נסענו אליו ממש שעה לפני החתונה. חיכינו מחוץ לחדר שלו, ולפני שהוא הגיע, כשהלך במסדרון, פתאום ראינו אור חזק בוקע מהמקום שממנו הוא יצא. הצלם שהיה איתנו שאל אם גם אנחנו רואים את זה. באמת פתאום הגיע אור מטורף. כשהרב התקרב אלינו, ראינו שזה מגיע מהפנים שלו. הצלם ואני הפנינו את המבט, לא יכולנו להסתכל עליו. הרב ברך אותי ואמר לי להמשיך לעשות קידוש ה'. אמר שבשביל זה באתי לעולם, ושלא אתייאש גם כשיהיה קשה. ובאמת המון פעמים היה קשה. אני לא יודע מה הוא ראה כשהוא אמר את זה, אבל המילים הללו הולכות איתי עד היום".

בכיתי את חיי

אחד הקשיים עליהם אלבז מדבר - אשר אודותיו כמעט ולא דיבר עד היום – ואשר גם בעקבותיו העתיק את מקום מגוריו מישראל לארה"ב, הוא שבזמנו השקיע הוא מאמץ גדול על מנת לחדור לקהל הכללי אך זה לא צלח. הרבה מקלות, לדבריו, נתקעו בגלגלים. הוא אמנם מאוד הצליח במגזר הדתי, אך במגזר הכללי לא הצליח מבחינה מקצועית כפי שרצה. "כל אמן יכול להגיד לך שמה שהוא הכי רוצה זה לכבוש את הבית שלו ולהגיע לקהלים שונים", הוא אומר בגילוי לב, "אז לקהלים שונים הגעתי בכול רחבי העולם אבל בבית שלי זה עוד לא קרה. אני מאמין שזה היה יכול לקרות, אבל עזבתי את ישראל רגע לפני שהעולם החילוני היה פתוח לשמוע מוזיקה רוחנית.

"בנוסף לכך, מעבר לקריירה שלי כאמן זכיתי לקדם ולייעץ למספר אמנים בתחילת דרכם, כמו ישי ריבו, ניסים בלאק, טל ועקנין, איציק דדיה ועוד. בזמנו הייתי הראשון שהאמין בישי, בתקופה שלא רצו להשמיע מוזיקה מהסוג הזה. הוא הלחין לי חמישה שירים, ובכול פעם ששמעתי אותו שר הרגשתי כמה טוהר ואהבה פשוטה למוזיקה קיימים בו. זה הזכיר לי כמה אני נמצא במרוצת הקריירה שלי, ושאני מתגעגע לימים בהם שרתי מהמקום הזה. כיום אני שוב שם, כי שיברון מוליד אמת.

"למרות כל זאת איכשהו לא התייאשתי והמשכתי להוציא שירים לתחנות הרדיו החילוניות, שירים שהולחנו על ידי מיטב הכותבים וגם ישי בעצמו, אבל עדיין היה מחסום כלשהו. אני חושב שהשם אלבז הרתיע. שייכו אותי לאבא, שהיה קשור לש"ס. בשלב מסוים אפילו חשבתי להוציא שירים תחת השם 'גסטון', שהוא שמי הראשון" אומר גד בחיוך, ומוסיף שכנראה שגם השירים אולי היו רוחניים מדי בשבילם. "היום זה יותר נפוץ, אבל אז פחות.

"אחד השירים שזכיתי לקחתי בהם חלק דווקא כן הצליח, וזה היה 'אנא בכח' של עובדיה חממה. זה שיר שמלכתחילה הייתי אמור להיות האמן היחידי שמבצע אותו, אבל המנעד של השיר היה רחב ולכן היה יותר נכון בשבילו שיושר על ידי מספר אמנים. בעקבות כך הרחבנו את הצוות".

גד גם מציין: "אני מודה לה' שזכיתי להיות האמן הדתי הראשון ש'עשה קיסריה', מה שגרם לזמרים אחרים לאזור אומץ ולהרים שם הפקות. בזמנו קיסריה היה שם דבר, אמן שהופיע שם היה נחשב לאמן מצליח. אני לא ראיתי את זה ככה, ראיתי את זה כשליחות עצומה, שאחרי 2,000 שנות גלות - במקום שבו רצחו יהודים ובכללם את רבי עקיבא  - אני אחזיר לשם נגינת קודש.

גד אלבז בקיסריה (צילום: יח''צ)

(צילום: יח''צ)

"עשיתי מופע אחדות גדול ואירחתי בו זמרים חילונים ודתיים. המופע הזה פתח פתח לזמרים נוספים מהמגזר להפיק שם מופעים, כגון פריד ושוואקי. בגלל שהייתי בין החלוצים שחיברו מילים יהודיות למוזיקה מודרנית ספגתי הרבה אש, אבל הכול היה מתוך אמונה שהמוזיקה היהודית צריכה עוד וכדי שאמנים נוספים יעשו כאלה דברים - וזה אכן קרה. הרגשתי סיפוק עצום מכך שלקחתי חלק בשינוי המוזיקה היהודית מהקו הסטנדרטי שהיה לה עד אז. ואז, בדיוק בשלב הזה, הגיעה ההצעה מרודי פרז. הצעה ששינתה את חיי".

איך פרז שמע עליך ומה הוא רצה?

"רודי פרז, מפיק שעבד עם האמנים הכי גדולים בעולם – ואגב עשה בדיקת דנ"א וגילה שיש לו שורשים יהודיים, שמע אותי שר לפני עשר שנים ופנה אלי. הוא רצה שאהיה סולן בלהקת בנים שחשב להקים. הציעו לי שם המון כסף וחוזה ענק, אבל בגלל דברים שנגדו את הדרך שלי סירבתי להצעה. הוא חשב שאני משוגע כשאמרתי 'לא' להצעה שלו, אבל אמר שעוד יעבוד איתי בעתיד. לפני ארבע שנים הוא שוב יצר איתי קשר וביקש ממני להקשיב לשיר ששלח לי במייל. אהבתי מאוד את השיר, עשינו כמה שינויים, וזה פשוט יצא להיט ענק.

"אז עוד הייתי נשוי, אז דיברתי על העניין עם אשתי, והיא רצתה שניסע לארצות הברית, כי שם רוב העשייה שלי. חשבנו שזה יעשה לנו טוב. מעבר לכך, גם ראינו בכך שליחות. ההצלחה שלי בקהילות יהודיות בחו"ל יותר גדולה מההצלחה שלי בארץ. ידענו שאפשר להפיץ שם המון אמונה ואור.

"עברנו לארה"ב, אבל היינו שם מאוד בודדים. זה שלא הייתי מספיק בבית ושטסתי המון נתן את אותותיו, ושם הבנתי כמה התרחקנו. כשגרושתי ניסתה להגיד לי שהבית זה הכי חשוב לא הקשבתי. אפשר לומר שעדיין לא התבגרתי - חשבתי שהקריירה והשליחות זה הכול. וטעיתי בגדול. היא דיברה על כך שוב ושוב, ומתישהו הבנתי שמשמיים רוצים שאבין שאני חייב לעבוד על הנישואין שלי. שחררתי אמנים נוספים מהסוכנות שלי, והשקעתי המון בבית. הקדשתי שלוש שנים מהחיים שלי כדי לתקן את זה. מבחינת הקריירה זה לא מאוד הורגש כי המשכתי להופיע וכו', אבל בשנים ההן הייתי המון בבית. למרות כל מה שהשקעתי, הבנתי שאשתי כבר לא הייתה שם כדי לעבוד איתי על זה. מבחינה רגשית היא כבר הייתה בחוץ.

(צילום: שימי קוטנר)

"אני חושב שהיא לא האמינה שנצליח לתקן, כי היא התייאשה מהעולם של המוזיקה", אומר אלבז בגילוי לב. "היא חשבה שאין לנו סיכוי. הלילות, העבודה הקשה, השעות הלא שגרתיות. רק כשהגענו לניו יורק הבנתי כמה עבודה יש לנו לעשות. וכמה שהשקעתי - היא התרחקה יותר. עשיתי שני צעדים קדימה, והיא ארבעה אחורה. בגלל שהתחתנו בגיל מאוד צעיר, 20, לא הייתי מסוגל להכיל את גודל ההצלחה, ולהיות בעל, אבא ואמן מצליח. לא היו לי הדרכה והכוונה. חשבתי שאני יודע הכל. גדלתי בעולם של רבנים וישיבות, וחשבתי שאני יודע מהי דרך התורה ואיך לנהל את החיים שלי. הייתה לי גאווה שאני מבין את רצון ה'.

"הייתה לנו הרמוניה טובה לגרושתי ולי, ועד היום אנחנו חברים טובים גם בשביל השלום וגם בשביל הילדים. אנחנו מיסודנו אנשים טובים שרק רצו לעשות טוב, אבל היא הרגישה ממש לא שייכת יותר למה שעשיתי, והיא הבינה שזה לא החיים שהיא רוצה. אם הייתה לנו הדרכה אני מאמין שזה היה אחרת. בשלב מסוים עברנו מניו יורק למיאמי, והבנתי שהיא מחכה שאבין שזה לא עובד. באמת הבנתי את זה, וזה היה מאוד קשה. זה קרה לפני יותר משנתיים, לקח לי שנה ומשהו להתאושש. בזמן האחרון אני מרגיש מוכן לפרק ב'. אני ממש מרגיש שנולדתי מחדש עם כלים חדשים, עם עבודת מידות והבנה שהכול ממנו יתברך. הבנה שהכול יכול להילקח ממך, ורק אמונה וידיעה שהירידה היא המקפצה ושבירת כלים למציאות חדשה - עם נפש תקינה ובריאה. אני רק בן 38, כל החיים עוד לפניי.

"היום, בניגוד לעבר, אני יכול להכיל את רצונותיה של אשתי, וקיימת האישה שיכולה להכיל את השליחות שלי. מישהי שיהיה בינינו מכנה משותף של הפצת יהדות והקמת בית יציב, ושזה יהיה ערך עליון בשבילה".

איך לדעתך העניין הזה ישפיע על הקריירה שלך?

"בגדול אני מרגיש התעוררות כללית, ומאמין שאני הולך מאוד להצליח עכשיו. הקב"ה הוביל אותי למציאות הזו כדי לפרק לי את הגאווה לגורמים. כדי שאבין שאני לא מבין כלום. אין מקום שלא מילאתי בו אולמות, אלפי אנשי בהופעות בכל רחבי העולם, ואני מאמין שהקב"ה גרם לשבר הגדול הזה כי כבר לא הייתה לי את התשוקה במוזיקה. זה הפך להיות עסק מבחינתי. כמו ללכת לעבודה. כשראיתי את התשוקה של אמנים חדשים קינאתי בהם. לא ידעתי לאן זה נעלם לי. כשהייתי רואה איך ישי ריבו מתבייש לשיר לידי, שאלתי את עצמי לאן הטוהר הזה הלך אצלי. איפה הנשמה שלי.

(צילום: לוי טיטלבאום)

"בתוך כל זה, התקופה של הגירושין בכלל הייתה לא פשוטה. זה היה משבר כפול – בבית ובמוזיקה. תוך כדי הגירושין שאלתי את עצמי - זו תורה וזו שכרה? כל החיים שלי פעלתי למען אחדות ישראל. הייתי הראשון שלקח את המוזיקה היהודית למקום של פופולריות כדי שתגיע להמון אנשים. עשיתי דואטים עם סאבלימינל, שלומי שבת, שלמה גרוניך ואמנים מוכרים נוספים. רציתי שדתיים יתגאו במוזיקה שלהם, ושחילונים יבינו שמוזיקה עם תוכן קדוש היא מוזיקה טובה. בהופעות שלי אתה תראה את כל סוגי היהודים במקום אחד - מאנשים עם קעקועים שלא יודעים מה זה 'שמע ישראל', ולצידם חסידי סאטמר. הרגשתי שבשביל זה נוצרתי. זו הייתה המשימה שלי בגיל 20. תודה לאל הגשמתי אותה, ובגיל 32 דברים התחילו להשתנות. קלטתי שאיבדתי את התשוקה במוזיקה. לא הצלחתי כמעט לכתוב מוזיקה. הייתי משימתי מדי.

"תודה לאל היום אני חזק יותר, וזה המון בגלל שהקב"ה לא עזב אותי לרגע. נתן לי סימנים שהוא איתי גם בתקופות הכי קשות. אחד הדברים החזקים בעניין הזה קרו לי ביום שבו התגרשתי. יצאתי מבית הדין אחרי שהכל נגמר, נכנסתי לאוטו ובכיתי את חיי. שאלתי את ה' למה זה קרה ומה הוא רוצה ממני. ככה בכיתי במשך שעות. ומעבר לכל זה, הבנתי שאשתי והילדים חוזרים לישראל ואני נשאר לבד. אחרי כמה שעות של בכי ברכב אני פתאום מקבל הודעה בנייד. קיבלתי מייל, והכותרת שלו הייתה – יותר חזק.

"הבנתי שמישהו שלח לי שיר, אז התחלתי לקרוא את המילים: "תן לי לאהוב היום כי ליבי שקע פתאום.. מצא בי כוח לאהוב כי עייף גופי.. ומחל לי גם על חטאיי כי השתבשה בי דעתי". אני קורא את המילים ואני מבין שזה בדיוק עבורי. חיבוק גדול מהקב"ה. לא היה לי מושג מי שלח את השיר. זה אדם שלא שלח לי אף פעם כלום. הרגשתי שזה היה דיבור ישיר של ה' אלי, שהוא רצה להגיד לי: 'תרים את עצמך מהר'. באותה תקופה שלחו לי גם את 'ממעמקים', והוצאתי אותם מאוד מהר. ככה, איך שזרם. בלי להתאמץ. ערום מכל מניירה אפשרית של העולם הזה. אני כל כך אוהב את השירים האלה, הם החזירו לי את הקריירה. אני מחובר אליהם בעוצמה גדולה".

אור לגויים

ההתרגשות ניכרת בקולו של אלבז בשעה שהוא מדבר על עברו הרחוק והקרוב, והיא נמשכת גם כשהוא עובר לדבר על ההווה והעתיד. "אני בתקופה טובה ברוך ה'", הוא מספר. "אני לומד תורה כל בוקר, שעה וחצי, בכולל במיאמי של הרב יצחק לסרי. לא מזמן הוצאתי את 'כל יכול', סינגל מתוך אלבום שבעזרת ה' יצא לקראת החגים. ארבע שנים כבר לא הוצאתי אלבום בעברית, אז זה מאוד משמח.

"מעבר לזה, אני עובד עכשיו על פרויקטים נוספים. בעזרת ה' אני עומד לפתוח בקרוב במיאמי מקום שיהיה מועדון חברים לעשירון העליון. מועדון חברים שיהיו בו שיעורי תורה, המון רוחניות, בידור ואומנות, אירועים לרווקים ולרווקות, שבתות ועוד. אנחנו הולכים לקרוא לו 'שפע האוס'. המקום הזה הוא הלב שלי. זה ממש על המים, אנשים יכולים להגיע עם היאכטה שלהם ולעגון.

"בנוסף לזה, אני גם מרחיב את עסקי היין שלי, הנעשים בשיתוף עם יקבי שילה. ואם כבר מדברים על שתיה ואוכל, אז אומר שאחד הדברים שהתפתחתי בהם זה תחום הבישול. אחד הדברים שאני הכי עושה טוב זה דג לשבת. הדג של גד. בעקבות העניין עם האוכל פנו אליי כמה חברות לטובת שותפות מלאה בעסקי האוכל.

(צילום: Moshe Kenan)

"מיזם נוסף שאני עובד עליו, הוא 'גיוס מניין למיליון'. אנחנו מגייסים בעזרת ה' מיליון דולר שיהיו מיועדים להפצת תכנים טובים בעולם הלא יהודי. אנחנו רוצים להיות החלוצים בנושא של שלום, רוחניות ואחדות. אחרי שנגייס את הכסף ונשקיע אותו, הרווחים שייכנסו מהופעות ודברים אחרים יחזירו את ההשקעה כדי שהמיליון דולר הללו תמיד יפעלו לטובת המיזם - להפיץ תוכן שייצג את העם היהודי וישראל מול העולם. עוד בהקשר הזה אני יכול לומר שאני עומד להוציא אלבום עם אמנים לא יהודים. אצל אנשים רבים יש בורות לגבי מה זה יהודי ומהי מהותו, ואני הולך להשקיע בזה. השיר הראשון בפרויקט הוא השיר שדיברנו עליו עם רודי פרז שמתוכנן לצאת עוד כמה חודשים.

"ובכלל, אני ממשיך בכל הכוח. הרצון שלי לגלות את אור ה' בעולם חזק מתמיד. בתקופת הקורונה נכנסתי לתוכי פנימה, למדתי להסתכל על הנקודות הטובות שבי, להעריך את כול הטוב שניתן לי, ועכשיו אני רוצה לפרוץ החוצה. והטוב הזה שראיתי בתוכי גרם לי להבין שיש לי הרבה מה לתת לעולם. שיצרתי כל כך הרבה עד עכשיו, ואין סיבה להרים ידיים. ומהנקודה הזו בדיוק ממש צמחתי, וכמובן שמתפלל לה' שרק אצמח עוד ועוד".