כשבמקום לעשות משהו חשוב – אנחנו מחליטים לא לעשות

יש מצבים בחיים, שבהם אנו מרגישים שאיננו מתוגמלים כראוי על העשייה שלנו. לפעמים מדובר בעבודה שאנו אמורים לעשות בתשלום, אולם מרגישים שהתשלום אינו הולם את מידת ההשקעה. במקרים אחרים, אנו מצפים להערכה בעקבות העשייה שלנו, וזו אינה מגיעה, או לפחות אינה תואמת את מידת ההערכה לה ציפינו. במקרים מעין אלו, אנו עלולים לאבד את המוטיבציה לעשות ולפעול. 

ובכן, חשוב לערוך הפרדה בין החתירה לתמורה הולמת, שהיא בהחלט מוצדקת וראויה, לבין התגובה הטבעית – בחוסר עשייה. יש להבין, שחוסר עשייה – אינו מהווה תגובה הולמת לחוסר שביעות רצון מהתמורה... העדר עשייה לוקה בכמה וכמה חסרונות משמעותיים, שמחמתם, עדיפה העשייה בכל אופן. 

ראשית, גם אם איננו מקבלים את התמורה לה ציפינו, או את התגובה ההולמת את ההשקעה שלנו – עדיין, חוסר העשייה תמיד ישיג תוצאות טובות פחות. כל רגע של חוסר עשייה מהווה החמצה. הרגע הזה, שבו נמנענו מעשייה – לא יחזור, כך שאם בזבזנו את ההזדמנות – החמצנו את הרגע לשווא. 

זאת ועוד: בכל פעם שבה אנו נמנעים מעשייה, אף אם הסיבה לכך מוצדקת – אנו מרגילים את עצמנו להישאר במצב של חוסר עשייה, ובכך אנו גורמים לעצמנו נזק. אמנם יתכן שבמקרה המסוים הזה – העשייה אינה מתוגמלת כראוי, והתמורה אינה מצדיקה את המאמץ. אבל אם נתרגל לא לעשות מאומה –נמשיך "לא לעשות" גם במצבים אחרים, שבהם לא תהיה לכך כל הצדקה. 

במילים אחרות: העשייה הינה ערך העומד בפני עצמו, גם אם היא אינה מתוגמלת באופן מתאים והולם. כל עשייה מפתחת את היכולות שלנו ומונעת התנוונות של מערכת העשייה, ולכן אין לוותר עליה – גם אם איננו מקבלים את התמורה המתאימה על פי תפיסתנו. 

ואמנם, לגישה זו מוצאים אנו סמך כבר במקורות: במדרש (שיר השירים רבה) מסופר על יוסף הצדיק, שבעת שהותו בבית האסורים במצרים – הוא היה ממלא חביות ומרוקן אותן, בלא כל צורך, רק כדי לא למצוא את עצמו במצב של חוסר מעש. יוסף הצדיק, בחכמתו, הבין את מה שאנו אומרים כעת: הוא הבין שלעשייה ישנו ערך אבסולוטי, גם אם היא חסרת תועלת, וגם אם היא אינה מתוגמלת. העשייה משמרת את היכולות שלנו, את הפוטנציאל שלנו, את ההרגלים החיוביים שלנו, ובבוא העת – נוכל לתרגם את העשייה אליה התרגלנו, לעשייה פרודוקטיבית שתשיג תוצאות הולמות וראויות. 

 אכן, במקרים רבים, האדם דווקא עושה, אפילו עושה הרבה, ולעיתים הוא עסוק מבוקר ועד לילה בעשייה, אולם העשייה שלו אינה אפקטיבית. כלומר: הוא אינו פועל על פי סדר העדיפויות הנכון, אלא עושה דברים מיותרים – שאינם מוטלים עליו, וממילא, נאלץ לדחות עשייה אחרת – שמוטלת עליו. 

לפעמים, הסיבה לכל זה הינה, משום שהמשימות המוטלות על האדם אינן מתאימות לאופיו, או קשות בעבורו לביצוע, ומשום כך הוא מעדיף לבצע משימות אחרות – שקלות ונוחות לו יותר. במקום "ללכלך את הידיים" בעשייה נחוצה ואפילו הכרחית, הוא מעדיף לעשות דברים אחרים – נעימים יותר. 

ומלבד זאת, ברור שקל לנו הרבה יותר לעשות דברים שאיננו חייבים לעשותם, מאשר להתמודד עם המטלות שאנו חייבים לבצע. פתגם ידוע טוען, כי האדם יכול לבצע כל משימה, ובלבד שזו אינה המשימה המוטלת עליו... ואכן, רבותינו כבר מלמדים, כי גדול המצווה ועושה – ממי שאינו מצווה ועושה, שכן כאמור, הרבה יותר קל לאדם לעשות את מה שהוא אינו חייב לעשות, מאשר לעשות את מה שמוטל עליו. 

כמו כן חשוב לציין, כי יש מקרים בהם האדם יודע שהמשימות שהוא מבצע כעת – אינן המשימות שהוא צריך לעשות אותן, ואפילו מבין שהן מיותרות מבחינתו או בלתי נחוצות, ובכל זאת הוא עושה אותן –כדי לדחות את מועד ביצוען של המשימות שהוא מחויב לעשות. לתופעה זו, ניתן לקרוא: דחיינות מודעת. 

לעומת זאת, במקרים אחרים האדם אינו מודע לכך שהוא עושה דברים מיותרים, ואם נשאל אותו – הוא יהיה משוכנע שהמשימות שהוא מבצע כעת נחוצות והכרחיות, בעוד לאמיתו של דבר, ישנן משימות אחרות חשובות יותר, המוטלות עליו, ואותן הוא נאלץ לדחות בשל העיסוק המיותר במשימות שאינן מוטלות עליו. לכך, ניתן לקרוא: דחיינות בלתי מודעת. 

סוג נוסף של דחיינות בלתי מודעת יבוא לידי ביטוי, כאשר האדם ישכנע את עצמו כי העיסוק במשימה כלשהי, שאינה נחוצה כל כך – לא יגזול ממנו זמן רב, מה שאינו נכון אובייקטיבית. בסופו של יום, אדם זה יגלה כי בזבז שעות ארוכות לטובת משימות בלתי נחוצות בעליל, בעוד את המשימות הנחוצות וההכרחיות שהיה עליו לבצע – הוא לא הספיק לבצע במועדן. 

ככלל, אם ננסה להגדיר את הדחיינות במשפט אחד, נוכל לומר כי היא נובעת מנתק בין העשייה – לבין מטרותיה. האדם שמתמקד בעשייה, מבלי שהיא תהיה מכוונת מטרה – ימצא את עצמו סוטה מסדרי העדיפויות שלו, ומבזבז זמן יקר על עשייה בלתי יעילה או בלתי נחוצה. לעומתו, האדם שהעשייה שלו מכוונת מטרה, ולפני כל פעולה הוא מברר עם עצמו להיכן הפעולה הזו חותרת – יצליח להיות ממוקד בעשייה פרודוקטיבית, שתוביל אותו אל המטרות והיעדים שהוא הציב לעצמו בחייו. 

כמו כן, כדי להימנע מדחיינות – יש ללמוד כיצד לומר "לא" למשימות שאינן חשובות או נחוצות, מתוך הבנה, כי הן בהכרח תבואנה על חשבון משימות אחרות חשובות יותר. ישנם אנשים, שאינם יודעים לדחות את המשימות שאינן מוטלות עליהם, ומשום כך, בסופו של דבר, הם נאלצים לדחות את המשימות שמוטלות עליהם... ככל שהאדם ידע לדחות ולומר "לא" למשימות בלתי נחוצות – כך הוא יצליח לבצע הרבה יותר משימות נחוצות והכרחיות שתקדמנה אותו אל עבר מטרותיו.