"מה פתאום?! אני אמות ולא אלך לגנוב!". בסוף הוא הלך.

על פישל שמעתם? 

תשמעו סיפור. 

פישל היה חסר מזל כרוני. מכריו נהגו להתלוצץ, שאם הוא ימכור תכריכים, אנשים יפסיקו למות... ביש מזל שכזה. שמועות אמרו, שפישל היה בכלל קיצור של שמו המלא: פשלה... נו, נו.  

הפרנסה חמקה לפישל מבין האצבעות, והרעב בבית כבר נעשה בלתי נסבל.  

יום אחד הציעה לו אשתו ללכת למגיד עתידות. אולי המגיד יפתח קלפים, יקרא בקפה, יגיד למה המזל תקוע. אבל פישל רק שמע "מגיד עתידות", כמעט נפל מהכיסא. 

"איך את מדברת?", נזעק, "מגיד עתידות זה שיקצה. מכשפה לא תחיה! זה עבודה זרה! טפו. אני אמות מרעב ולא אלך למגיד עתידות!".  

"תירגע", אמרה אשתו, "היום זה לא מה שהיה פעם. המגיד בסך הכל יתן לך לשתות 'טורקי קטן', ואז הוא יקרא בקפה ויגיד לך מה קורה איתך. זה 'בקטנה', זה לא אסור".  

אבל פישל לא נרגע, והמשיך לקרוא בקול גדול: "אני אמות ברעב ולא אלך למגיד עתידות. שיקצה, טפו, טפו, טפו...". 

בסוף הוא הלך. 

* 

פישל ישב מול ה"מגיד", ושתה קפה שחור בוץ. לאחר מכן נטל המגיד את הכוס והתבונן בעיסה הבוצית, הטה לכאן הפנה לשם ואז הודיע לקונית: "המזל שלך דפוק!".  

"בראבו", סנט פישל, "את זה אני יכול לקרוא גם בכוס מים - ובחינם!".  

לפתע נדרך המגיד. "אני רואה כאן הצלחה מסחררת אם תהיה גנב. אני רואה שתהיה לך עבודה נקיה וזריזה, ממש תשאיר טעם לעוד...".  

"שייגעץ...", נזעק פישל, "לגנוב זה אסור מדאורייתא! אני אמות ולא אגנוב!". הוא יצא בזעף מהחדר וטרק אחריו את הדלת.   

פישל נכנס הביתה בסערה. "משוגע המגיד הזה", קרא מתנשף, "הוא רוצה שאגנוב! שאני אגנוב?!". 

אשתו הגישה לו כוס מים, ואחר שנרגע מעט שאלה: "תגיד, 'לא תגנוב' זה איסור של יהרג ואל יעבור?". פישל נענע בראשו לשלילה.  

"וחלק לעולם הבא, יש לגנב?", הוסיפה לשאול. 

"תראי", משך פישל בזקנו בתנועת חשיבות, "אם הוא יחזיר את הגניבה, כנראה שכן". 

"נו, אז מה אתה עושה כאן?", התפלאה.  

פישל זקף גבה בפליאה, והיא נימקה: "אתה יודע, הילדים רעבים והמכולות סגורות כעת. לך "תלווה" מאה שקל מהמכולת של ציון, ובעזרת השם, כשירחיב לנו אז נחזיר לו". 

"גיוואעלד...", זעם פישל, "מאיפה הבאת את ההיתר הזה, משו"ת "כיף החיים"?! אני אמות, אמות ולא אגנוב! לא רוצה... לא רוצה...".  

בסוף הוא הלך. 

פישל פרץ בקלות למכולת של ציון, נטל שטר של מאה שקלים, לאחר מכן סידר יפה את המפה שעל הקופה, התיז מבשם אוויר ונבלע בחשיכה.  

בבוקר נדהם ציון למצוא את דלת המכולת פתוחה, את המוצרים במקומם ואת האוויר מבושם.  

תמיהתו גדלה שבעתים כשגילה שבקופה לא חסר כי אם שטר אחד של מאה שקלים בלבד. הוא עירב את המשטרה, וזו פתחה בחקירה שלא הניבה כל תוצאה.  

בינתיים תם הכסף בביתו של פישל, וזה נאלץ "ללוות" שטר נוסף.  

"הפעם אלך למכולת של אבנר", הרהר פישל לעצמו, "מסכן ציון. בין אדם לחברו...".  

למחרת שוב סערה העיירה לשמע פריצת המכולת של אבנר, ושוב המשטרה נבוכה בחקירתה.  

"הגנב המתחסד", זעקו כותרות העיתונים, ותיארו את מעשי הגנב הרחום, שלא גונב כי אם כדי צורכו בלבד. אך עקבותיו של פישל לא נודעו. 

* 

לילה אחד החליט המושל לתפוס את הגנב. הוא התלבש בלבוש אזרחי, נכנס למכולת של אפרים והתחבא מאחורי קרטוני הקורנפלקס. 

לפתע נשמע רחש בדלת. פישל חמק פנימה, ניגש לקופה, נטל שטר, התיז מבשם אוויר ו...  

יד הונחה על כתפו.  

הוא נתפס. 

"אני לא גנב", אמר פישל בביטחון, "אני רק לווה כסף עד שירווח לי, ואז אחזיר הכל".  

"יש לי עסקה בשבילך", הציע המושל לפישל. הוא סיפר שיש לו בקיאות במבנה ארמון המושל, וזה זמן רב שהוא חיפש מישהו מתאים שיוכל להדריך כיצד להתחמק מהשומרים, לפרוץ את הכספת ולהתחלק בשלל. 

"גיוואלעד...", צעק פישל ומיהר להשתתק, "זה אסור מהתורה! לא תגזול! אני אמות ולא אגנוב! לא רוצה... לא רוצה... לא רוצה...".  

בסוף הוא הלך.  

* 

פישל הערים על השומרים, פרץ את הכספת וחיש קל רוקן את תכולתה וחמק החוצה. הוא מיהר אל נקודת המפגש – "המכולת של אפי", אך שם קיבלה את פניו חוליית שוטרים...  

פישל הובא לפני המושל וכמעט התעלף.  

"אתה המושל?!", גמגם פישל. 

"עבודה טובה, יקירי", טפח המושל על כתפו, "זמן רב חששתי ששומרי מועלים בשמירה, וכעת סייעת לי לגלות שהם חסרי תועלת. כעת, בכדי שאוכל לפטרם, עליך להעיד כנגדם בבית המשפט, ובעבור זה אחנון אותך על גנבותיך". 

"כויפר!", נופף פישל באגרופו הקמוץ, "אסור להעיד בערכאות! אני אמות ולא אעיד בבית המשפט", והחל לשיר בקול גדול: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, אין אנו מאמינים...".  

הוא סיים לשיר והלך להעיד בבית המשפט. 

* 

עדותו של פישל התקבלה, ועל פיה פוטרו כל השומרים ואף נקנסו בקנס כבד.  

כשיצאו השומרים מבית המשפט, אמר אחד מהם למושל: "כבוד המושל, האם יתכן שאנחנו, שומריך, שרק התרשלנו בשמירה, ניענש כל כך בחומרה, ואילו הגנב הזה יצא זכאי ויקבל חנינה?!". 

השיבו המושל: "צודק. תתלו את פישל הגנב!". 

* 

פישל הכיר בטעויותיו, ובכל זאת נטה אחר לבו. 

"ובאמת, כל אדם שאינו שם על לבו מה ששכלו מבין, אין להשגותיו כל קשר אליו" (שיחות מוסר, מאמר פ').  

כך נהג בלעם - שידע כי ה' אוסר עליו לקלל את ישראל, ובכל זאת התחכם והלך.  

כך נהג בנט - שהלך בניגוד לדעותיו הימניות, והצטרף לממשלת שמאל אנטישמית. 

ובעקבותיהם צועדת לאבדון כל ממשלת בלע"ם (בנט, לפיד/ליברמן, עבאס, מרצ).