ראש הכולל: "צללנו למעמקי הים עם בלוני חמצן, וחיפשנו את החילזון הנדיר"

חבורת האברכים התקבצה אל שדה החיטים הרחב בפאתי היישוב מיצד בשמחה של מצווה. תחת השמש הקופחת ערך ראש הכולל  לכל אחד ואחד מהאברכים "קניין סודר", והקנה להם חלק ביבול. לאחר הוראות קצרות התפזרו האברכים ברחבי השדה ומגל בידיהם. לקט, שכחה ופאה קוימו בהידור, כאשר פינת הפאה בשדה מסומנת שעל אחר שעל. האברכים קצרו ברינה את החיטים שזרעו בעצמם לפני כחצי שנה, הפרידו את הגרעינים בתנאי שדה אותנטיים, בררו אותם מן המוץ וטחנו בריחיים. כך זכו לחוות מקרוב את הלכות השדה לפרטיהן.

אין זה תיאור של טיול בין הזמנים, אלא רגע אחד מני רבים, בו השתתפו אברכי הכולל "דורשי ציון" בביתר עילית כחלק אינטגרלי מדרך הלימוד הייחודית שלהם. לגבי דידם, היה זה פשוט שלב נוסף בלימוד ההלכה, ולמידת כל צדדי הסוגיה מתוך המציאות למעשה.

"ההמחשה המעשית היא אחת הדרכים להעמקת הלימוד" אומר לנו הרב אברהם צוויג, ראש הכולל, "והניסיון מלמד כי היא יעילה מאוד". הרב צוויג חוזר אחורנית ונזכר בימי ההתחלה של הכולל הייחודי: "ההתחלה של הכולל הייתה במיקוד על זיכרון הלימוד. אחרי נישואיי גרנו ברובע היהודי ולמדתי בכולל של קהילת 'אדרת אליהו'. שם מעודדים מאד את השינון והחזרה על הלימוד ועוסקים רבות בעקרונות שונים לשיפור הזכירה. לאחר כמה שנים עברתי לגור בביתר עילית. העיר הצעירה הייתה כמעט שוממה וחשבתי לפתוח כולל. דברתי עם חברים והצעתי להם לפתוח בית מדרש בסגנון דומה לכולל ברובע. התחלנו עם מסגרת שיועדה לשעות אחר הצהרים, ובמסגרת זו המשכתי לשלב שיטות שונות לזכירת הנלמד.

"עד היום הנושא חשוב לי מאד. אנשים לומדים במשך שנים, אבל לא מצליחים לזכור כלום וזה ממש אכפת להם. ראיתי כי ללא דרך יישומית מוכחת קשה לעמוד בעקרונות ובערכים שקבלתי בכולל הקודם. חיפשתי שיטה פרקטית כיצד להוריד אותם למעשה באופן שיוציא אותם מהכח אל הפועל. ואכן, למדתי כי יש שיטות מסודרות לארגון החומר על מנת שייזכר היטב לאורך זמן. פיתחתי את הדברים לאחר מחקר רב וניסיונות שונים יחד עם האברכים. שילבנו מספר שיטות לזכירת הגמרא ולקחנו חלק מכל שיטה על פי ניסוי וטעיה והלומדים בכולל ניסו וראו כי טוב. היה מדהים לראות כי הם קבלו חשק ללמוד והרגישו סיפוק מחודש מהלימוד".

הרב אברהם צוויג

הרב צוויג מפרט ומעניק דוגמאות יעילות לזכירת החומר הנלמד: "יש הרבה מאד עצות וניואנסים שכל אחד משפיע על הזכירה, וכתבנו הכל בחוברת הדרכה לקנין הש"ס שניתן להוריד מהאתר של דורשי ציון. העקרון היסודי הוא שהמח זוכר את מה שמסומן אצלו כמידע חשוב. את מה שלא נתפס כחשוב, מערכות הסינון של המוח מעבירות ל'ארכיון'. לכן אדם זוכר אירועים חשובים ומקרים יוצאי דופן או מסעירים בחייו, גם ללא שיבצע שוב תרגול או שינון של הדברים. ועל כן, כשרוצים לרכוש חומר לימודי יש צורך להעביר את המסר למח שזהו מידע שחשוב לזכור. חזרות על המידע הן הדרך המוכרת ביותר למטרה זאת. ובנוסף, גם ההמחשות שאנו עושים, משדרים זאת למוח. כמו כן, ככל שהדבר ברור ומובן יותר, הוא גם מופנם עמוק יותר. אך כיוון שבלימוד בקיאותי לא ניתן ללמוד בקצב שלומדים לימוד עיוני, אנחנו מוגבלים בזמן שניתן להשקיע על מנת לעיין.  

"טעות נפוצה היא, שאדם לומד ומבין את הדף שלמד, חושב שאם הגיע להבנה והשלים את יעדו, הוא יכול להמשיך הלאה, ולאחר תקופה פשוט יחזור שוב ויקיים את החיוב לחזור על החומר שלמד, אך לא. פעולה זאת שהוא עושה לאחר תקופה אינה נחשבת חזרה כלל, כי אם לימוד מחדש של אותו החומר, שכבר הספיק לשכוח! חזרה אמורה להיות רענון של חומר שזוכרים אותו ולא של חומר נשכח. ולכן הלימוד הראשוני כה חשוב שייחרט בזיכרונו של הלומד באופן מוחלט.

"היעד שאנו מציבים לאברך הוא שכאשר הוא חוזר לביתו ואשתו שואלת אותו איך היה בכולל ומה הוא למד היום, הוא חייב להיות במצב בו הוא מסוגל למסור לה שיעור בעל פה על הדף שלמד ללא כל קושי. רק ידיעה כזאת אכן משמרת את הדפים לאורך זמן בזיכרון.

"כמובן שיש לנו גם תוכנית מסודרת של חזרות על כל מה שלמדו מאז נכנסו למסגרת הלימוד, והתוכנית בנויה על הגדלת מרווחי זמן החזרה בין חזרה לחזרה. וכך, ברגע שהאברך ניגש ללימוד הראשוני בידיעה שעליו לדעת את הדף בעל פה, כל הלימוד שלו שונה וממוקד הרבה יותר. הוא חייב להוציא בפיו את כל מה שהבין ולומר זאת בעל פה, וגם את החזרות לעשות בעל פה, כי הזיכרון צריך להיות אקטיבי ולא פאסיבי.

"ניתן עוד להאריך הרבה ברכיבים נוספים בלימוד שהם הכרחיים לזכירה, לעומת חלקים שמזיקים ויש להימנע מהם.

קרדיט תמונה: ראובן בלנקי

בוררים את החיטים מהמוץ

וכיצד הגעת אל הפרויקטים המרתקים?

"ברוך ה', בכולל נוצרה אווירה של צימאון להעמיק בלימוד, ולדעת עוד ועוד. ולאחר שיודעים מסכת בעל פה, מרגישים מחוברים אליה ורוצים לקיים מה שכתוב בה. באותו זמן, למדנו מסכת הוריות לפני ראש השנה. ובסוגיה שמדברת על סימני ראש השנה, מוזכרים עוד סימנים שונים להצלחה בתחומים שונים. אחד הסימנים שם מדבר על זכרון גירסת הלימוד ומדובר שם שנהגו לשנן על שפת המעיין ולגרוס את הלימוד על מנת שהלימוד לא יפסק וימשך. וכתוב עוד שעושים זאת דווקא בעשרת ימי תשובה.

"סיימנו ללמוד את המסכת הקצרה הזאת בדיוק בזמן אלול והחלטנו לרדת למעיינות הסמוכים לביתר עילית בוואדי פוכין. שם ישבו האברכים על שפת המעיין ופשוט חזרו על כל המסכת בעל פה. דבר זה הותיר רושם עצום בליבם של האברכים ונתן להם חשק גדול להמשיך כך אף למסכת הבאה שלמדנו - מסכת חולין.

"במקביל, הגענו לכמה נושאים עיוניים ולא קלים במסכת חולין, וחשבתי שכדאי לתת לאברכים חוויה כלשהי בקשר לסוגיה. החלטנו להתנסות בשחיטה ובהלכות טריפות, וזו הייתה חוויה מיוחדת לאברכים. במהלך השחיטה התעמקנו בכל פרטי הדינים של ניקור גיד הנשה והחלבים, והופתענו לגלות הרבה הלכות שקודם לכן, בלימוד המופשט כלל לא שמנו לב אליהן. הרגשתי שהחוויה המעשית קידמה אותנו מאד גם מבחינת הלימוד עצמו וההבנה המעשית בנושא.

"כשהגענו לסוגיה הבאה בהלכות ראשית הגז החלטתי לערוך שוב הדגמה מוחשית של הנלמד: שלא כמו בנושא השחיטה, ראשית הגז כבר דרשה התארגנות לא מוכרת: בררנו את פרטי ההלכות למעשה, וכך רכשנו בכפר הסמוך לביתר 25 כבשים, חילקנו כל קבוצה ל-5 כבשים, ובאירוע רב רושם זכינו לגזוז את ראשית הצמר ולהביאו לכוהנים. אגב, את הצמר הגזוז מכרו הכוהנים ליהודים שמחפשים צמר טבעי כזה על מנת להכין ממנו חוטי ציציות מהודרים.

"ושוב, גם בהתנסות הזו גיליתי שהעשייה בפועל גרמה לנו ללימוד הסוגיה בצורה מעמיקה הרבה יותר, וגילתה לנו פרטים שעד שמגיעים למעשה לא מבינים, לא יודעים ולא זוכרים. ההמחשה המרתקת גם חיברה את האנשים אל הלימוד ומשכה את ליבם. ויותר מכל השיטות לזיכרון, החוויה פשוט חרטה את הפרטים ההלכתיים בתוכנו. הופתעתי מאד מהתגלית הזו".

"עד אז חשבתי שהתנסויות כאלו הן בסך הכול כלי חווייתי לאוורור", מבהיר הרב צוויג את מה שהתחדש לו במהלך הפעילויות: "ופתאום הבנתי שהן מהוות השלמה חשובה ללימוד העיוני. ההמחשה בפועל הופכת את הלימוד עצמו למפורט, מעמיק ועם זאת מובן הרבה יותר. בעקבות המסקנות החלטנו להמשיך עם פרויקטים כאלו של המחשת הסוגיות כדרך נוספת לזכירת הלימוד".

ההתנסות הבאה היתה לקראת סיום המסכת הבאה, כאשר עמדו אברכי הכולל לסיים את מסכת טהרות. "החלטנו לייצר שמן זית זך טהור למנורה", מסביר הרב צוויג. "זה היה אתגר מרתק ומורכב: קשה מאד להפיק כמות של שמן זית ללא מגע יד אדם, ובלי שימוש בכלים שמקבלים טומאה, ללא הכנסה לבית (שמא יש בו טומאת אוהל המת) כדי שהזיתים לא יקבלו טומאה, וסחיטת הזיתים רק על ידי כתישה במקלות, וכן לאסוף רק את הטיפות הראשונות כנדרש לשמן של מנורת המקדש. כל כך הרבה פרטים הלכתיים גילינו במהלך ההתנסות, ודיונים מעמיקים בהלכות טהרה וטומאה נערכו בכולל בזכות הכנת השמן בפועל. אלו הכרעות שאולי מעולם לא נפסקו למעשה, וכעת התייעצנו עם רבנים ופוסקים כדי למצוא בדיוק את ההלכה. וגם הפעם ראיתי כי ההמחשה החיה היא חלק בלתי נפרד מהלימוד.

"למרבה השמחה, הצלחנו להפיק כחצי ליטר שמן זית טהור, וזו נחשבת לכמות יפה מאד וחסרת תקדים בהתחשב בהגבלות ההלכתיות. (לעומת ניסיונות קודמים של ארגונים אחרים שניסו לשחזר את שמן המנורה). לקחתי את השמן לרבה של שכונת נווה יעקב הגאון הרב צבי וובר שגם משמש כאחד מראשי ועד הכשרות של שארית ישראל, והוא סמך ידיו על השמן בהתפעלות גדולה, ופסק שאכן השמן טהור וכשר למנורת המקדש לכתחילה. את השמן חילקנו לכוסיות קטנות וחילקנו אותם לקראת חנוכה לתומכי הכולל.

מוסקים את הזיתים בטהרה עבור שמן המנורה

הגאון הרב צבי ובר בודק את שמן הזית הכשר למנורה

"לאחר מכן עברו הלומדים בכולל למסכת פסחים. ההמחשה הצפויה ביותר הייתה שחיטת זבח פסח, אבל אנחנו רצינו להעמיק יותר גם בחלק של אכילת הפסח. זהו חיוב שמוטל לא רק על הכוהנים אלא על כל יהודי בזמן בית המקדש, והוא הרבה פחות מוכר.

"למדנו בפרוטרוט את הלכות צליית קורבן הפסח: אסור שהבשר ייגע בכלי מתכת, אסור שהוא ישרה בנוזלים, יש לתחוב את הבשר על גבי ענף מעץ רימון וכיצד בעצם צולים את הפסח שלם, ראשו על כרעיו ויש דעות שגם ללא הוצאת החלבים וניקור גיד הנשה. (אנחנו הוצאנו אותם כמובן, כיון שזה לא קורבן פסח אמיתי). היו לנו הרבה שאלות ודיונים הלכתיים, והלימוד בכולל היה סוער ומלא חיות. בהשגחה פרטית מופלאה מצאנו באתר בנייה גליל בטון נטוש, והוא זכה להתעלות ולהפוך לתנור הצלייה של ה'זכר לקורבן פסח' שלנו.

"האירוע הצפוי של צליית הכבש התפרסם בביתר, עיר מגורינו, ותושבים רבים הגיעו לצפות ולהחכים. מתלמודי התורה ביקשו גם כן להשתתף, וכ-1000 ילדים הגיעו עם המלמדים שלהם לצפות במעמד המרגש. הבערנו אש בגליל הבטון, השחלנו בזהירות את הבשר על הענף וצלינו את הכבש כהלכתו. בטוחני שכל מי שעסק באותה המחשה לא ישכח במהרה את פרטי ההלכות.

בשלב זה, כבר ציפו הלומדים בכולל דורשי ציון כי בסיום המסכת הבאה שוב תיערך איזושהי הדגמה חיה למעשה. עצם הידיעה שבהקדם יצאו ליישם את לימודם - תרמה לאברכי הכולל כבר בשלב הלימוד העיוני. אברך שיודע כי יהיה עליו להמחיש את הדברים בפועל, מעמיק בהם בצורה אחרת לגמרי. הוא חושב על כל הפרטים הקטנים ומברר אותם למעשה, והלימוד כולו נעשה משמעותי ומלא עומק.

מקרוב ומרחוק

לומדי הכולל המשיכו בשיטת הלימוד העמיקה שלהם, ומצאו בכל מסכת נושא להמחשה: "תמיד יש הלכה שנוגעת למעשה, ותמיד חשוב לברר את הדינים 'לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא' – לפסוק מעשה לפי ההלכה", מסביר הרב צוויג. "אולי לא תמיד ערכנו ניסויים בשטח במו ידינו, אבל תמיד תרגמנו את הדברים לשפת המעשה. כשלמדנו על השעטנז הבאתי לכולל מומחה לבדיקות שעטנז, שהראה לנו כיצד הוא בודק בגדים אם יש בהם צמר ופשתים יחד. כשלמדנו על התפלין שמענו ממומחה על הכנת בתי התפלין וראינו את ההכנה במו עינינו. זה היה מדהים לראות מה שורש המחלוקות, ולהבין מדוע נחלקו הדעות בהכנת התפלין. במסכת עירובין העמקנו כיצד מודדים אלפיים אמה, והיה מעניין למדוד בעצמנו ולראות מה המרחק בין ביתר עילית ליישוב השכן צור הדסה. פתאום ההלכה העיונית הפכה למעשית עם השאלה האם מותר ללכת ברגל בשבת מצור הדסה עד אלינו.

"אחת מחבורות העיון בכולל הינה ללימוד בעיון של הלכות מסכת שבת על מנת להכשיר פוסקי הלכה. בראש החבורה עומד הגאון הרב נתנאל ניר שנושא ההמחשות בוער בעצמותיו. גם בשיעורים בנושאים הכי יבשים הוא ממחיש כל דבר מתוך המציאות, על מנת להנגיש את הנושאים המופשטים לעולם המעשה ככל שניתן. ראינו איך רודים דבש מכוורת הדבורים, חלבנו בעצמנו פרות, ואפילו ראינו מהי שבירת כלים בחיי החווה, עם חביות עתיקות שנגזר דינן לשבירה. יצאנו לקציר חיטים בעבודת יד, וזכינו לקיים את המצוות התלויות בארץ על כל דקדוקי ההלכה שלמדנו.

"כשהגענו לסוגית אוהלים בשבת, עסקנו בדיון האם כובעים מותרים או שהם נחשבים כאוהלים. הבאנו לכולל עשרות סוגי כובעים המצויים בשוק, ודנו עליהם אחד אחד. בשנה האחרונה עברה הקבוצה ללמוד הלכות שביעית ומידי שבוע השיעורים נעשים עם המחשבות חיות מעולם החקלאות. הפקנו גם סדרת שעורי וידאו ייחודית במינה עם המחשות מתוך השדות והמטעים של כל עניני שביעית.

"כשלמדנו את מסכת מנחות הבאנו את צמח הלבונה לכולל, ושמנו אותו על גחלים. הוא כבר הפך אז לפופולרי בזכות הקורונה, אולם בטוחני שאין רבים שהתענגו על ריחו המופלא ואפילו שמו עליו את המסכות למען תתבשמנה... זו הייתה חוויה מצחיקה ומעניינת כאחד. כשהגענו לפרק 'שתי הלחם' חקרנו את תהליך ההכנה המיוחד, וקיימנו את כל השלבים, החל מהשגת קמח סולת מחיטת דורום ועד להכנת עיסה שתתפח לעובי של טפח שלם ועדיין תחשב מצה ולא חמץ.

"כשהגענו למסכת בבא מציעא שאלו הלומדים בקריצה איזו המחשה נמצא לנו הפעם... לבסוף הבאנו דיינים שסיפרו לנו על דיני תורה שהם דנו בפועל, בענייני שכירות בתים ופועלים הנוגעים לכל אחד ואחד, והדיון היה מרתק ומחכים מאד.

זריעת חיטים ליד מעלה מכמש המקום שהוגדר במשנה כאלפא לסולת, קרדיט תמונה: ראובן בלנקי

מעמרים, זורה, מרקד וטוחן - מלאכות שאסורות בשבת בהכנת החיטים

מעמרים, זורה, מרקד וטוחן - מלאכות שאסורות בשבת בהכנת החיטים

מעמרים, זורה, מרקד וטוחן - מלאכות שאסורות בשבת בהכנת החיטים

מעמרים, זורה, מרקד וטוחן - מלאכות שאסורות בשבת בהכנת החיטים, קרדיט תמונה: ראובן בלנקי

במסגרת הכולל יצאו האברכים גם לנסיעות וטיולים שונים ומרתקים. וגם הם היו קשורים להמחשת הלימוד: "יש לנו סדר בוקר קצר שבו אנו לומדים את הנ"ך כסדרו, וגם את העניינים שם בקשנו להפנים ולהעמיק בהם. לאחר שלמדנו בספר יהושע על הנחלות, הבאנו לכולל מומחה לנחלות וגבולות והוא הרחיב והמחיש לנו מאד את הדברים. בהמשך לימוד הנביא, למדנו על העיר שילה והחלטנו לנסוע לעתיקות העיר הקדומה. בחנו את האתר הארכיאולוגי שבו כנראה היה המשכן ממוקם, דנו בהוכחות שזהו האתר והשווינו אותן לכתוב בנביא", מתאר ראש הכולל.

"בחנוכה האחרון יצאנו לראות את מקום הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל. היה מרתק במיוחד לראות שם את שרידי המזבח, להבין כיצד הוא קשור ולמה הוא חלול, ומה זה אומר שנמצאו שם שרידי עצמות חמורים. כל הדרך באוטובוס התווכחו האברכים בפרטי הסוגיה ובדקדוקי המקורות, והאוטובוס 'בער' מרוב ריתחא דאורייתא. שבוע שלם לאחר אותה נסיעה האברכים עוד העלו קושיות וראיות בנושא שהפך לחי וקרוב ומציאותי כל כך.

תפילת נץ סמוך למזבח יהושע בהר עיבל

"כשלמדנו בגמרא על ביתר העתיקה נסענו לראות כפר בתיר ודנו במקורות למיקום האמיתי. בבין הזמנים האחרון, לאחר שהתעמקנו בהלכות ציצית, לקחנו את האברכים למרכז הצלילה בקיסריה, וחיפשנו שם את חלזון התכלת. ירדנו למים עם בלוני חמצן וראינו חלזונות אמיתיים שמהם, ככל הנראה, הפיקו את צבע התכלת לצביעת פתילי הציציות. לפי חוקי שמירת הטבע, היה אסור לנו להוציא את החלזונות מהמים, ולכן רק לקחנו עמנו שלל של קונכיות ריקות. בנוסף להיכרות עם החילזון הייחודי, צפינו בכל תהליך הצביעה שהומחש בפנינו על ידי עמותת פתיל תכלת. הייתה זו השלמה מרתקת במיוחד להלכות שלמדנו מתוך הכתב.

"אגב, במהלך הביקור בנמל קיסריה ובעיר העתיקה נכנסו האברכים לאמפיתאטרון המפורסם והעתיק של קיסריה וישבו שם ללמוד. ובכך זכינו לקיים את מאמר חז"ל במסכת מגילה (ו) 'והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי' אלו תיאטראות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים' והגמרא מיד לאחר מכן מדבר על העיר קיסריה ביתה של אדום".

תפילת ותיקין בבית הכנסת של האמורא רבי אבהו בקיסריה

סביב מעגל השנה

לאורך השנה, המחישו אברכי הכולל הלכות שונות. בכל פעם שהגיעו להלכות חדשות וראו צורך להעמיק ולחדד את הנושא, הם פנו לשיטת ההמחשות המעשיות, והלימוד הפך לברור ונהיר. לדוגמה, כשלמדו את הלכות ראש השנה הדגים ראש חבורת ההלכה את תהליך יצירת השופרות. הוא הסביר והדגים לנו כיצד מכינים שופרות מקרניים וכולנו היינו מרותקים. הוא גם נתן הדרכה מעשית לתקיעה נכונה, וכל האברכים תקעו בשופר כהלכה. בחודש ניסן יצאו לברכת האילנות ולמדו במוחש איך מזהים עצי פרי ומהו זמן הברכה המדויק.

"השנה, כשערב פסח חל בשבת, למדנו את פרטי הדינים המיוחדים, ולאחר מכן בדקנו מהן מצות עשירות שאפשר היה לאוכלן בשבת, אפינו מצות עם מיצים שונים ובדקנו אלו מהן מחמיצות ואלו לא. שיעור נוסף ומעניין היה לנו לפני פסח, כאשר בדקנו בפועל מהו מרור כשר. יצאנו לשדות, ליקטנו צמחי בר, ובררנו אילו מהם כשרים למרור ובאיזה שיעור", מדגים הרב צוויג.

"בחצי השנה האחרונה, כהכנה לקראת השמיטה הבאה עלינו לטובה, אנו עוסקים בגידולי שדה וכרם. הלכנו לכרם קטן של גפנים וערכנו ניסויים שונים בענפי הגפן. דווקא עכשיו, כאשר עוד מותר לטפל בכרם, בדקנו וראינו מה קורה לגפן כשזומרים אותה, אילו מלאכות משביחים אותה, מה מותר ומה יהיה אסור בשמיטה. בנוסף הלכנו גם לגינת ירק ולשדה חיטים, והעמקנו בכל נושא גידולי האדמה. כך, מתוך השטח והמציאות, ההלכות נעשות ברורות ומובנות בהרבה, וכל דרך הלימוד שלנו משתבחת ומעמיקה.

הדגמת יצירת שופרות מקרני בהמה גולמיות

לא רק לילדים

אין ספק כי זהו חידוש, לראות כולל אברכים שנעזר כה רבות בדרכי המחשה. מקובל לחשוב כי ההמחשות מיועדות לילדים, אולם ב"דורשי ציון" ההמחשות נכנסו לשיטת הלימוד בדלת הראשית. "כשמביאים לילדים אמצעי המחשה, הם מבינים את החומר באופן בסיסי ונהנים מהגיוון בלמידה", מדייק הרב צוויג, "אולם כשאנו לוקחים את ההמחשות ונעזרים בהם בתור אברכים בוגרים, אנו מגלים הרבה יותר מאשר הבנה פשוטה בחומר. עצם הפיכת הדברים למעשה, מאתגרת אותנו בהבנת כל פרטי הפרטים של ההלכה, בלי לוותר על קוצו של יוד. הרבה מוקשים בהבנת הסוגיות מתגלים רק כשאנו מעמתים אותן עם המציאות ובודקים אותן למעשה.

"אני נזכר שכאשר למדנו בכולל את נושא פרה אדומה, כבר ידענו שאחר כך נלך ונראה פרות אדומות במציאות. הידיעה הזו השפיעה עלינו במהלך הלימוד עצמו, כאשר לא וויתרנו לעצמנו על אף פרט: מהי גומה, ומהו האדום שנראה כמו חום כהה, מהו שלא עליה עול, ומהן שתי השערות החשובות. ואכן, לאחר הלימוד נסענו לחבל לכיש ופגשנו פרות מזן מסוים שרווח בהם מאד הצבע הכהה. בחנו את הפרות אחת אחת וראינו בדיוק כיצד תנאי ההלכה כולם נחוצים לקביעת פרה אדומה כשרה או לאו. ההמחשה במציאות תרמה לנו להעמקת הלימוד, הרבה יותר מאשר לקבוצת ילדים שהיו הולכים לטיול במרעה, ונהנים רק מעצם החוויה. וכמובן, שהמציאות מוכיחה כי הפרויקטים האלו מחזקים מאד את הזיכרון. כל חומר שנלמד בצורה מפורטת ומעמיקה, עם בירור הפרטים למעשה, נשאר עמוק בלב כנכס שאין לו שיעור.

בדיקת שערות פרה אדומה

"אנחנו לא מחפשים המחשות מסוימות ולא מכוונים אליהן" מבהיר הרב צוויג. "לפי החומר שנלמד בכולל, אנו רואים אם ישנו נושא שכדאי לפרט ולהמחיש ולפי זה אנו ממחישים. ההמחשה אינה עיקר אלא הלימוד למעשה. אנו לומדים את כל חלקי התורה כסדרם, ובכל פעם אנו מחפשים המחשה חדשה שבאמת תתרום ללומדים".

ליצירת קשר עם הרב צוויג: 5803708@gmail.com