אסון שלא ניתן לעיכול: עשרות יהודים קבורים תחת הריסות בתיהם

"האסון הכבד שהתרחש במיאמי שבפלורידה, שעה שבנין מגורים רב קומות קרס על מאות יושביו ודייריו, מזעזע עמוקות כל מי שרק שומע על הטרגדיה הנוראה. הדאגה והחרדה לשלומם של עשרות יהודים דיירי המקום, שככל הנראה מצויים כבר ימים ארוכים תחת ההריסות, מקיפה את כל שדרות העם היהודי לחלקיו השונים. פרטיהם של אותם שנלכדו תחת קורות וערימות הבטון יוצאים אט אט. הכל חרדים לשלומם של אותם יקרים, הלבבות יוצאים מדאגה אל משפחות חללי האסון והנעדרים, שזמן כה רב חולף עליהם בלי לקבל אות חיים מיקיריהם", כותב הרב שאול לרנר בטורו ב'יתד נאמן'.

"המחשבות על האסון הזה, שכל כך הרבה נפשות יהודיות יקרות מעורבות בו, מעוררת פלצות. יושבים היודים בביתם, לא על רכבל באוויר הרים אי שם באיטליה. בבית שלהם, ישנים שנת ישרים, אמצע הלילה, שום פעילות מסביב, הכל שקט, רגוע ונעים, ולפתע פתאום הבית הופך לעיי חרבות, לקבר חי ולקבר ממשי. אסון בלתי נתפס.

"כל החכמים והמומחים יודעים למפרע לומר, על ליקויים שהתריע עליהם אי מי לפני מספר חודשים, אך כל זה לא משנה את העובדה הפשוטה: מאות דיירי הבנין לא שמעו כלום ולא ידעו כלום. הבת שלהם, המבצר המוגן, לשם חוזרים אחרי סיכונים בנהיגה בכביש ובחציית רמזורים, המקום שמסמל בצורה הכי עוצמתית את הביטחון והשקט והשלווה, הופך ברגע אחד לתל חרבות.

"התיעודים המצמררים מהאסון מראים תמונות בלתי נתפסות של 12 קומות בנין המחוצים זה על זה בסדר מופתי, כמעט ללא פיזור של ההריסות באיזור מסביב. דבר המלמד על קריסת המבנה בבת אחת, פשוט נבלע באדמה כמות שהוא. לא איזו רעידה, לא פיצוץ. פשוט קריסת הבית על יושביו.

"תיעודים אחרים מראים על חדר שנפל כמעט כולו, ורק מיטה וכיסא נשארו עדות אילמת אי שם באחת הקומות של המבנה, ללא שום יכולת לא ליפול ממנו. המיטה על 2 קומותיה מוצעת בסדינים, זה עתה ילדים שכבו עליה, וכעת לא נותר מכל החדר מאומה, זולת הקצה שעליו מונחת המיטה המטה ליפול. המקום שאמור לסמל את הרוגע והיציבות - הפך לבית קברות לכל ושביו.

"ואם לא למדנו דיינו מכל מה שעברנו בתקופה האחרונה, החל ממגיפת הקורונה, ועד לאסונות הכבדים והנוראים במירון, על כל ההיקף הנורא שהאסון כלל, ובערב חג השבועות בחצר חסידות קרלין, וגם לאסון שבקריסת הרכבל, בא אסון זה, מחריד כל לב, ללמד אותנו פרק נוסף.

"לא מעבר דחוק, לא טריבונות שלא הושלמו חיזוקיהם, לא רכבל"

"לא מעבר דחוק, לא טריבונות שלא הושלמו חיזוקיהם, לא רכבל שנותק ממנו בלם זהירות. בית. הבית הפרטי והשקט, החזק והיציב, ברגע אחד קרס ואיננו. באמצע השינה, באמצע שום דבר, נמחקו משפחות שלמות, והותירו קרובים כוססי אצבעות ומחוסרי וודאות למשך זמן כה ארוך.

"ולמדנו פרק נוסף בצניעות. יכולותיה הטכנולוגיות של אמריקה הגדולה והעוצמתית התגלו במלוא עליבותם. שעה שימים על ימים עמדו הם חסרי אונים מול בנין אחד בודד שקרס, בלא יכולת לפנות את ההריסות בצורה בטוחה שלא תסכן את המצילים. ימים ושעות ארוכות עברו, ובהם מי יודע כמה אולי עוד ניתן היה להציל.

"אין צורך ללמד את בני יהודה קשת, עד כמה מקרה כזה צריך שיעורר אותנו לתיקון המעשים. המצב זועק מעצמו, מכה אחרי מכה, בעוצמות כאלה, בדברים מוזרים שמעולם לא נשמעו ולא נראו, בוודאי לא ברצף כזה, ובוודאי לא בפיזור כזה בכל תפוצות ישראל, בכל קהילותיהם. המצב מדבר בעד עצמו. שובו אלי ואשובה אליכם.

"אי אפשר אבל בלא תובנה שמשתררת לה בראותינו בתים קורסים: לשמור על הבית! אבל לא רק פיזית. כל בית יהודי מגדל דורות, מחנך את הצעירים, דור העתיד, לחיי תורה ומצוות, לתפילה ומידות טובות. הרחוב מסוכן, מלא מהמורות. שטף העולם סוחב עימו לדאבון לב צעירים רבים אל פתחי פי פחת. כולם מנסים לשמור על החממה, שלפחות שם הכל יהיה בטוח.

"המקום שבו הכל חשים בבטחה, כאשר הילדים שוהים בבית ולא מסתובבים ברחוב הפרוץ. הם לא ליד חברים לא טובים, בבית הכל רגוע יותר, בטוח יותר, יציב יותר.

"אבל להוותנו, בדור שלנו, הבית היציב, הבטוח, המקום הסגור והשמור, יכול באחת להיות מקום שקורס על יושביו, שקובר תחת הריסותיו את כל היושבים בו.

"המהפכה הטכנולוגית שעוברת עלינו מכניסה כמעט לכל בית את ההזדקקות לכלי הטכנולוגיה. הם באחת, בלא שימת לב, ברגע של היסח הדעת, יכולים להוות מכשול איום ונורא, שיקריס את הבית על יושביו.

"אם לא נשים לב לחום את השימוש בברשת בקליטה ובמחשב, בנגן, במצלמה ובנייד, הדבר עלול להוות מלכודת מוות רוחני עבור הדור הבא, בתוך הבית היציב והמוגן מכל השפעה זרה וחיצונית", מסיים הרב לרנר את דבריו, ומצטט את מכתבם של גדולי ישראל: "הנה בחודשים האחרונים אנדלרמוסיה באה לעולם והורגת טובים ורעים, אשר כל שומעיו תצילינה שתי אוזניו, ומה ה' דורש עימנו, וכבר אמרו חז"ל הובא ברש"י 'כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה אנדלרמוסיה באה לעולם והורגת טובים ורעים'. והנה ידוע שבשנים האחרונות מתםתח והולך הנגע צרעת של האינטרנט, אשר היצר הרע הזה נכנס לחדרי חדרים של כל אחד אחד ובכל מקומות העובדה שעובדים שם אנשים, נשים וטף...וכבר אמרו חז"ל בעבודה זרה י"ז א' דמאן דאביק בה בטינטרנט כל באיה לא ישובון". על מכתב זה הוסיף מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין בכתב ידו: "כידוע האינטרנט הוא פתחו של גיהנום ממש, וכל השומר נפשו ירחק ממנו".

"למה אתם, הדתיים, מנתקים את הילדים שלך מהמציאות, ולא חושפים אותם לאינטרנט וטלוויזיה?", שאלה מורה מבאר שבע את הרב זמיר כהן. התשובה שהשיב לה הרב תותיר גם אתכם משתאים. צפו: