"המיטה והחדר החלו להתנדנד": 5 סיפורי ניסים של ניצולים מהאסון במיאמי

קשה לחשוב על מעל 150 בני אדם, מתוכם 35 יהודים בני עמנו, שבתיהם נהפכו לקבריהם. מרגע לרגע הולכים ומתבהרים מימדי האסון הכבד: מגדל מגורים בן 12 קומות קבר תחתיו מאות דיירים, משפחות שלמות שוהות תחת הריסות, אש ועשן מסביב. המשפחות לא אומרות נואש, וכחות ההצלה עמלים סביב השעון כדי לחלץ חיים ומתים מתחת ההרס הנורא.

בימים האחרונים מתפרסמים מספר סיפורי ניסים של אנשים שהיו אמורים להיות בבנין המגורים, וחלקם אף היו בו – וניצלו ברחמים גלויים.

בליל האסון: השומר סירב להכניס את השוכר

כלי התקשורת בארה"ב מפרסמים את סיפורו של חסיד סאטמר, איש עסקים מוכר, שאמור היה להיות במגדל המגורים שקרס, לאחר שכר את אחת הדירות שם. מספר שעות לפני הקריסה הוא הגיע למקום, אך שומר הבנין סירב להכניסו. הסיבה: הדיירים שאמורים היו להתפנות מאותה דירה, עדיין שהו במקום.

עוגמת הנפש הייתה גדולה, והשוכר נאלץ לשכור ברגע האחרון מקום לינה חלופי. בבוקר, כאשר התעורר וראה את המתרחש, הבין את גודל הנס שהיה לו.

סטיב רוזנטל, 70, נמלט ברגע האחרון

סטיב רוזנטל, יהודי בשנות השבעים לחייו, מתגורר במגדל המגורים שקרס. הוא סיפר לכלי תקשורת מקומיים כי שמע קול של "רעם חזק", וכעבור שניות המיטה וחדר השינה החלו להתנדנד.

רוזנטל רץ החוצה במהירות, תוך שקורת בטון נופלת מאחוריו. הוא שמע את שכניו צועקים לעזרה, אך לא היה לאל ידו לסייע להם ולחצות חזרה את הקורה הכבדה שהפרידה בינו – שניצל לחיים, לבין שכניו שעדיין מוגדרים כנעדרים.

הוא רץ למרפסת, שם נופף לעבר כוחות החירום וההצלה שהגיעו לזירת האסון. משם, בחסדי שמים גלויים, חולץ בשלום על ידי כוחות כיבוי האש.

שחרר זרוע אחת, נופף בידו - וחולץ

נראה כי יונה פאנג בן ה-15, הוא היחיד שחולץ בחיים מגיא ההריגה. על פי דיווחים בכלי תקשורת בארה"ב, יונה ואמו ז"ל היו בביתם בעת הקריסה. בעוד האם נספתה באסון הכבד, הנער נשלף חי מההריסות על ידי הכבאים שעות אחדות לאחר האסון.

יונה, שנלכד מתחת למזרן שלו, שככל הנראה ריפד את נפילתו והציל אותו מהתרסקות מחרידה, הצליח לשחרר זרוע אחת ולנופף בידו, ואנשי החילוץ שהצליחו לשמוע את קריאות העזרה שלו מיהרו לחלץ אותו.

בהצהרה מיוחדת לכלי התקשורת ביקשו בני המשפחה לכבד את פרטיותם: "אין מילים לתאר את האסון הטראגי שלנו. בני משפחת פאנג והנדלר מבקשים להביע את הערכתנו העמוקה ביותר לכל העזרה והסיוע ומילות העידוד והנחמה שמשמשים לנו כמקור כוח נחוץ בתקופה הרסנית זו. כעת אנו מבקשים מכם לכבד את פרטיותנו כדי להתאבל ולנסות לעזור זה לזה לרפאות את השבר הכבד".

משפחת ניר: אם ושני ילדים נמלטו ברגע האחרון

משפחת ניר מתגוררת בקומת הקרקע במגדל שהתמוטט. בדירה שהו בעת האסון האם שרה, ושני ילדים – בן ובת בני 25 ו-15. האב שהה מחוץ לעיר, הבן הגדול נשוי ומתגורר בניו יורק, ושלושה בנים נוספים לומדים בישיבות בישראל.

שרה חזרה מהתוודעות חב"דית בשעה 12:30 אחר חצות ושמעה רעשים בבנין. היא חשבה שאחד השכנים משפץ, וניגשה לשומר בכניסה כדי לבקש ממנו שיטפל ברעש. תוך כדי שיחה עם השומר, רואה שרה שהחניון מתמלא בפסולת – היו אלו דירות שקרסו אל תוכו. היא צעקה לעבר ביתה ובנה: "תברחו החוצה. יש רעידת אדמה".

שלושתם החלו לרוץ החוצה מהבנין, וכאשר נמלטו מהמקום – התבוננו וראו את ביתם והדירות שמעליו – קורס מול עיניהם.

"חשבתי שסוף העולם הגיע", מספרת שרה. "השם נתן לי רמזים לברוח, וברחתי. השם עזר לי, ברוך השם שאני בחיים, ברוך השם שהילדים שלי בחיים".

בתוך התופת: "אלוקים, אנא עזור לי, אל תיתן לי למות ככה"

איליאנה מונטוגדו, בת 50, נ תושבת הקומה השישית במגדל בסורפסייד, ניצלה בנס ברגע האחרון מקריסת הבנין במיאמי. אם היתה ממתינה שתי דקות נוספות, כנראה שלא היתה נותרת בחיים. בשיחה ל'ניו יורק פוסט' סיפרה כי התעוררה מהשינה ושמעה רעשים מוזרים. בתחילה היא חשבה שהם הגיעו מדלת ההזזה הפתוחה למרפסת מול הים. "ניסיתי לסגור את זה אבל לא הצלחתי, אני מתארת לעצמי כי זה כבר היה הרוס בגלל כל הסדקים. שמעתי סדקים, וכשהסתכלתי ראיתי סדק בקיר בעובי שתי אצבעות. משהו אמר לי בראש שאני צריכה לברוח".

מונטוגדו תפסה את תעודת הזהות שלה ואת כרטיס האשראי, וברחה דרך המדרגות. "ירדתי מקומה שישית, וכשהגעתי לקומה הרביעית שמעתי רעש אדיר. הבניין נפל", היא אומרת. במקום שרר חושך מוחלט, אש החלה להתלקח, ובתוך התופת החלה מונטוגדו להתפלל: "אלוקים תעזור לי, אני רוצה לראות את הילדים שלי. אלוקים אנא עזור לי, אל תיתן לי למות ככה".

את שרשרת הקריסות שחווה עם ישראל בקיץ האחרון – לא ניתן להגדיר כמקרה. בליל ל"ג בעומר במירון נחרדנו כולנו למשמע האסון הנורא, כאשר אלפי אנשים נפלו זה על גבי זה, 45 נפשות נהרגו, שני ילדים עדיין מונשמים ומורדמים, ואלפי פצועים. נתקיימה בנו הקללה הקשה: "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה". שבועיים בלבד לאחר מכן אירע האסון המטלטל בחסידות קרלין – כאשר טריבונה קרסה, ושוב, מאות אנשים נפלו זה על גבי זה. שלושה נמחצו למוות. מאות נפצעו. חלקם באורח קשה ובלתי הפיך. לא עברו שבועות ספורים ושוב קריסה: רכבל שקרס באיטליה גרם למותם של חמישה בני משפחה אחת: עמית בירן, בן 30, רעייתו טל פלג-בירן (26) בנם בן השנתיים תום והסבא והסבתא של האם טל - יצחק כהן (81) וברברה כהן (71). עם ישראל עקב בדאגה ובכאב אחר החלמתו של איתן בן ה-5, הניצול היחיד למשפחה שנעלמה באחת. שבועות מעטים בלבד לאחר מכן קרס החניון בשערי צדק. גם כאן לא ניתן לתלות את הקריסה במקרה. אסון מחריד נמנע בניסי ניסים, כאשר בסיעתא דשמיא החניון, העמוס ברוב שעות היממה, היה ריק מאדם ברגע הקריסה. קשה לחשוב על עוצמת הטרגדיה שיכלה לקרות אילו הבולען היה נפער מטרים ספורים משם – בבית החולים עצמו. הקריסה האחרונה, כאשר בנין מגורים קרס על יושביו וקבר תחת ההריסות מאות אנשים, מזעזע עמוקות כל מי שרק שומע על הטרגדיה הנוראה. הדאגה והחרדה לשלומם של עשרות יהודים דיירי המקום, שככל הנראה מצויים כבר ימים ארוכים תחת ההריסות, מקיפה את כל שדרות העם היהודי לחלקיו השונים. פרטיהם של אותם שנלכדו תחת קורות וערימות הבטון יוצאים אט אט. הכל חרדים לשלומם של אותם יקרים, הלבבות יוצאים מדאגה אל משפחות חללי האסון והנעדרים, שזמן כה רב חולף עליהם בלי לקבל אות חיים מיקיריהם.

הבה נזכור את דברי רבותינו בגמרא: "כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה אנדלרמוסיה באה לעולם והורגת טובים ורעים". הבה נתחזק בשמירה מזנות, מפריצות, מתועבות אותם שונא ה', ונינצל מאסונות קשים ומחרידים.