מה חזק יותר – קשר דם, או קשר שהגיע מתוך בחירה?

"אני לא מסוגלת יותר. מבחינתי לטוס מפה הכי רחוק שאפשר, אפילו לירח, הכי רחוק שאפשר מאמא שלו", אמרה נועה בזעם.

"שוב את מתחילה עם ההגזמות שלך?", צחק שמוליק.

"זה פשוט בלתי נסבל, איפה שמעת דבר כזה? בבוקר הוא הולך לאמא שלו, כי חשוב לו להגיד לה בוקר טוב. בצהריים הוא הולך אליה, כדי לראות שהיא הסתדרה עם הקניות, ובערב הוא הולך אליה, כדי לשבת לדבר איתה. זה נשמע לך הגיוני?", הרימה את קולה נועה.

"זה בגלל שאת לא קיבלת חינוך דתי כמו שצריך. את לא מבינה שאני עושה כיבוד אב ואם, ואפילו בהידור. לא יזיק שגם את תלכי לבקר את אמא שלך, שיושבת לבד על המרפסת ומחכה שאולי משהו ישתבש כדי שאחד מהילדים שלה יבוא לבקר אותה", חתם שמוליק בעקיצה כואבת עם תחושת ניצחון.

"אני לא מבינה בכלל, למה התחתנת איתי? יכולת להמשיך לחיות עם אמא שלך, היה חוסך לך נסיעות", אמרה נועה בייאוש.

"רגע, רגע, תעצרו שנייה", התחלתי להרגיע אותם.

"הבינו. יש שני סוגי קשרי משפחה בחיים שלנו. יש קשר דם - שזה הקשר להורים ולאחים, וישנו קשר הנישואין, שהוא קשר בחירי, אין בו זיקה הכרחית לחיבור, שהרי אין פה קשר דם.

"הסיבה היחידה שהקשר קיים הוא הרצון הפנימי של בני הזוג להיות ביחד.

"אתם ודאי מכירים את הפסוק מבראשית (פרק ב' פסוק כ"ד): 'עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד'.

"איך זה הגיוני שהתורה אומרת שעל האדם לעזוב את הקשר הכי חזק, הכי טבעי והכי הכרחי שיש לאדם, ולהתחבר לקשר עם אשתו, שבסופו של דבר הוא רק קשר בחירי?

"איך ייתכן שהקשר החשוב ביותר, הוא קשר בחירי? קשר שנראה כביכול רופף, ויכול להתפרק בהחלטה אחת. איך דווקא הוא הקשר המרכזי והעיקרי של האדם? חשוב יותר מהקשרים הכי בסיסיים, הכי ראשוניים וטבעיים שלו עם המשפחה וההורים שלו?

"דווקא הבחירה, היא מה שמוציא מהאדם את הנקודה העמוקה ביותר של עצם מעצמי! שהוא צריך לבחור מתוך זיהוי של עצם מעצמי.

"כאשר מתרחשת ברית אמת בין איש לאשתו, האדם מרגיש בקשר הזה עדיפות עליונה משאר קשריו, שהרי אשתו היא ממש עצם מעצמיו.

"כאשר הוא בוחר בה, הוא בוחר בה מתוך זיהוי עמוק פנימי שיש בה משהו שהוא עצמי לו, כלומר שהוא קשור אליו בקשר עצמי, ולא בקשר מקרי של טבע, שפשוט נולדנו לאותה משפחה. יש פה משהו עמוק יותר מזה, דווקא בגלל עניין הבחירה שנכנס לזה".

סיימתי ונשמתי לרווחה.

"אני דווקא חושבת שזה לא באמת מחזיק - רק בגלל הבחירה. אני חושבת שמה שמחזיק את כל הזוגות זה רק הילדים שלהם. מה יכול להחזיק זוג שלא מצליח להביא ילדים?", שאלה נועה.

"שאלה מעולה, נועה. תראי, אם זוג שלא הוליד ילדים בוחר להתגרש, אז נכון, אין ביניהם כלום.

"אם הם לא מתגרשים, אז כל מה שמחזיק אותם - זו רקהבחירה".

"ומה אם יש להם ילד?", שאל שמוליק בסקרנות.

"אם כבר יש להם ילד, אז יש להם משהו משותף שהוא של שניהם והם אף פעם לא יכולים להפסיק להיות קשורים אחד לשני.

"הילד מוסיף ממד נוסף לקשר, ממד של טבעיות, הקשר כבר לא תלוי רק בבחירה. הוא הופך להיות קשר מורכב יותר ומעורב. יש בו הן ממד בחירי והן ממד הכרחי", עניתי לו.

"רגע, אז את אומרת שכיבוד אב ואם שלי לא בסדר? זה לא הגיוני, זה ממש נגד כל מה שגדלתי עליו", התלונן שמוליק.

"כיבוד אב ואם זו אחת המצוות הכי יקרות שיש לנו בתורה, ואני לא מערערת עליה לרגע. אבל כל מצווה שעושים אותה, אם היא נעשית ממקום לא מתוקן ולא נכון, זו מצווה הבאה בעבירה", הסברתי לו.

"איזה עבירה אני עושה?", שאל שוב שמוליק.

"אשתך לא נמצאת במקום הכי חשוב, כמו שהיא אמורה להיות. אתה גוזל מאשתך את הזמן הזוגי החשוב כל כך. זה מצער אותה, ופוגע במערכת הזוגית שלכם. ברמת זוגיות - זו עבירה קשה מאוד". עניתי לו, בתקווה שהפעם הוא כבר יבין.

"אז מה את ממליצה לעשות?", שאל.

"אני אגיד לך משהו שיהיה לך קצת קשה לשמיעה, אבל תנסה להיפתח לזה לפני שאתה מגיב. כשעמדת מתחת לחופה, לא באמת בחרת להיות בעל, אתה נגררת לתוך זה ובגלל זה אתה מרגיש נפשית שהדבר הזה גדול עליך, זה דורש ממך לוותר על עצמך למען הזוגיות, להיות עם הפנים לכיוון אשתך.

זה דרש ממך להתבגר.

הדרך שבה בחרת לברוח מההתבגרות הזו, היתה על ידי הימלטות לסינר של אמא שלך, בתחפושת של כיבוד הורים.

כבעל, אתה מחויב לתת לאשתך את המענה הנפשי שהיא זקוקה לו. אתה צריך קודם להיות בעל, ואחר כך, מתוך מקום מתוקן ובריא, תוכל להתחיל לטפל בשאר המצוות שאתה רוצה לקיים. תמצא את המינון המותאם והמקובל על שניכם".

הטור נכתב בהשראת לימודי בית הספר לתורת הנפש.

חנה דיין, MA. hanna.tipul@gmail.com  

ליצירת קשר, לחצו כאן