סיון רהב מאיר: לו היית פוגש את הרמב"ם, מה היית שואל אותו?

השבוע מלאו 21 שנים לפטירת הרב יוסף קאפח – מגדולי רבני תימן, פרשן ומתרגם של הרמב"ם, חתן פרס ישראל. נכדתו, עינת קאפח, סיפרה לי הלילה כמה סיפורים קטנים-גדולים עליו:

• "מלבד הגדלות שלו בתורה, גם השקט שלו היה נדיר. זו לא רק היכולת לשבת, כמתמיד, במשך שעות, ימים, שבועות ושנים בין הספרים. זה השקט הפנימי שהיה בו. תמיד ממוקד כולו, לא מתפזר. אם הייתי משחקת עם המזלג ותוקעת אותו ללא הפסקה בסלט שעל השולחן, סבא היה אומר בחיוך: 'מה עשה לך המזלג, למה את מפריעה לו לנוח?'. לידו כל העולם נראה תמיד ברעש מתמיד, בחוסר ריכוז, בהסחת דעת, מושפע מגירויי הסביבה".
• "פעם הגיעו אליו אב ובנו. הבן סבל מהקושי להגות את האות ר' ואמר במקומה ל', מה שגרם לחשש תמידי מפני הסביבה שלעגה לו. מועד בר המצווה של הילד התקרב, והם נלחצו לקראת המעמד. סבא הרגיע אותו, ישב איתו ארוכות, וחיבר איתו דרשת בר מצווה שלמה בלי האות ר'".
• "לפני שנים, בראיון עיתונאי, שאלו את סבא: לו היית פוגש את הרמב"ם, מה היית שואל אותו? ענה סבא: לא הייתי שואל אותו דבר. הייתי אומר לו תודה רבה".

לזכרו.

איך להציל את הילדים?

השבוע לפני 62 שנים נפטר הרב ד"ר יצחק הרצוג, הרב הראשי לישראל, שפעל בתקופה דרמטית בתולדותינו. הוא הציל למעלה מ-500 ילדים אחרי השואה, והחזיר אותם אל עמם. בספרו האחרון, מספר הסופר הרב חיים סבתו את אחד הסיפורים המיוחדים שנקשרו בדמותו. סיפור שמלמד על חינוך וזהות, מגיל אפס:"אחרי השואה נודע שיותר מ-3,000 ילדים יהודים מסתתרים במנזרים, ואינם יודעים כלל שהם יהודים. חומה של שתיקה מקיפה את המנזרים. הרב הרצוג הגיע אל האפיפיור, לוותיקן. 'כל ילד כזה הוא לנו אלף ילדים', התחנן הרב בדמעות. הרב הרצוג הלך בעצמו ממנזר למנזר. 'אין כאן ילדים יהודים!', אמרה לו ראש המנזר בפסקנות ובפנים חמורות. הרב ביקש לראות בעיניו. אחות מן המנזר הוציאה לו שורות שורות של ילדים וילדות בסינרים אפורים של בית ספר. הרב דיבר על ליבם. 'מי כאן יהודי?', שאל. הילדים עמדו בלי זיע, שום סימן לא ניכר על פניהם. שקט מוחלט, דממה. מלווי הרב נמלאו אכזבה, מכינים עצמם כבר להמשיך למנזר הבא ברשימתם. מה יהיה?

ואז, רגע לפני שיצאו, הרב הרצוג הסתובב לפתע כלפי הילדים, וקרא בקול גדול בכל כוחו: 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקֵינוּ, ה' אֶחָד'. כף ידם הימנית של שבעה ילדים קטנים התרוממה מעצמה לכסות את העיניים. 'אלה יהודים!', קרא הרב הרצוג בהתרגשות. 'כך לימדו אותם אימותיהם כשהרדימו אותם בעריסותיהם בימים שלפני החושך'".

שנת הלימודים לא מסתיימת היום

יותר ממיליון וחצי ילדי בתי הספר היסודיים והגנים יוצאים היום לחופשת הקיץ בישראל, אחרי שנת לימודים מאתגרת. יחד איתם גם מאות אלפי מורים והורים שראויים להוקרה מיוחדת השנה. אבל הרב יעקב אדלשטיין, שהיה הרב של רמת השרון, כתב פעם מכתב לחופש לילדי בית ספר "רמב"ם" בעיר, והדגיש נקודה חשובה: "רק שנת הלימודים מתקרבת לקיצה. הלימודים עצמם אינם מסתיימים. כי הלימודים אינם רכישת ידע בלבד. לימוד – עיקרו הוא חינוך. הוספת עוד מעלה נפשית, עוד מידה טובה – חינוך זה אינו מסתיים אף פעם. גם כאשר מסיימים לגמרי את כל כיתות בית הספר, יש צורך להמשיך ולעמול על חינוך עצמי.

אתם מתמודדים עם ניסיונות אחרים מאלה שאנחנו התמודדנו איתם, אבל האדם נברא כדי לעמוד בניסיון. כל עידן וניסיונותיו, כל דור ונקודת המבחן שלו, שבה על האדם להיאבק ולנצח. אם בחודשי הלימודים עיקר ה'קרב' הוא סביב ההקשבה בשיעור, ציות להוראות בית הספר, איחור, שינון וכדומה, הרי בעונת החופש עוברת ה'חזית' יותר אל שטח המשפחה ואל הרחוב – עזרה להורים, יחסי כבוד עם אחים וזהירות ממוקשי הרחוב הקורץ. כשם שבמלחמה נגד מחלות ניתנת עדיפות לרפואה מונעת, כך במלחמה הרוחנית שלנו, ההצלחה תאיר לנו פנים אם ניתן לנפשנו מראש את החיסון היעיל, אם נחיה חיים מלאי תוכן ומידות טובות".

לכן נאמר לכם כעת: שנת הלימודים מסתיימת – עונת החינוך העצמי מתחילה. בהצלחה!".

מי 10 היהודים המשפיעים, ומה זה אומר עלינו?

וואו, כמה מסיבות סיום נערכות בימים אלה, וכמה נאומי פרידה יפים. כך סיכם הרב אילעאי עופרן את השנה של המכינה הקדם צבאית "רוח השדה", במסקנה שרלוונטית לכולנו: בתחילת השנה, הוא סיפר, החניכים מתבקשים לבחור את עשרת היהודים שלדעתם השפיעו הכי הרבה על העם היהודי. בשבוע האחרון ללימודים החניכים חוזרים לאותה משימה, ומתבקשים לעשות אותה שוב. השינוי מדהים: אם אילן רמון, אלי כהן, מרים פרץ, ויקטור פרנקל, אמנון שעשוע ורועי קליין מופיעים בתחילת השנה, בסוף השנה מככבים רבי יהודה הנשיא, הרמב"ם, הבעל שם טוב ורבי יוסף קארו. אגב, בן גוריון והרצל מופיעים ברשימה גם בתחילת השנה וגם בסופה.

וכך הוא מסביר זאת: "בשנה של לימוד תורה, הם גילו 2,000 שנים של עולם יהודי שלא מספיק הכירו. הם עוזבים את תפיסת העולם של 'מהתנ"ך אל הפלמ"ח' ומגלים באמצע היסטוריה עשירה. הם מפסיקים להתחכם ולחפש תשובות מקוריות, וחוזרים אל הפשטות. והעיקר – הם מפסיקים לראות את עצמם כמרכז העולם. הסיבה שחצי מהדמויות שהם בוחרים בתחילת השנה הן דמויות מהמאה הנוכחית, קשורה בכך שהם מתבוננים בעם היהודי מנקודת המבט המצומצמת של עצמם: מי שנוגע אליי ולזמני הוא גם הכי חשוב. אחרי שנה של עבודה קשה, הם לומדים לגלות שהם לא בהכרח מרכז העולם. לפני כמה שנים הגיע זוג הורים להתייעץ איתי לגבי תכנית בר המצווה של בנם, ואמר: 'חשוב לנו שלערב אחד הוא ירגיש ממש במרכז'. עניתי להם שילד בריא תמיד מרגיש כך, אפילו קצת יותר מדי. בר מצווה זו הזדמנות מצוינת להתחיל להבין שאתה לא מרכז העולם".

חופשה נעימה.