"הם לא מכירים סביבם אף אחד שלומד בישיבה, ובכל זאת בוחרים ללמוד שם"

4בשבוע האחרון חווה הרב יעקב מויאל רגעים של קורת רוח. היה זה כאשר הוא קיבל שתי הזמנות לחתונות של בוגרים שלו – האחד מתגורר בחיפה, והשני בבית שאן. שניהם מגיעים מבתים שאין ביניהם כל קשר לקיום תורה ומצוות, אך בכל זאת למדו במסגרת ישיבתית ובימים אלו, כאמור, עומדים להקים את בתיהם.

"זו לא פעם ראשונה שאני מוזמן לחתונות כאלו", אומר הרב מויאל, ובקולו ניכרת השמחה הגדולה. "בכל פעם אני מתרגש מחדש, כי לראות את הנערים האלו שהגיעו אלינו ללא שום רקע ביהדות, ולראות את המקום שהם זוכים להגיע אליו – זהו הדבר המרגש ביותר שיכול להיות".

לתת הכוונה ודרך

הנערים שאותם פוגש הרב מויאל, אלו למעשה ילדים הלומדים בבתי ספר המכונים 'קירוב'. הם באים מבתים שאינם דתיים, אך בשנות לימודם בבית הספר חווים בדרך כלל תהליך משמעותי של התקרבות לדת. "המטרה שלנו היא לשמר את ההתקרבות הזו", מסביר הרב מויאל, "אנו יודעים שאם הם ימשיכו למסגרות תורניות, כל עתידם ייראה בהתאם, ואם חלילה לא נצליח בכך, אז נאבד את כל שמונה השנים שהושקעו בהם. כמובן שיש הבדל בין תלמיד לתלמיד, ולכל אחד מתאימה ישיבה אחרת מבחינת רמתו הרוחנית והלימודית. יש גם הבדל באופיים של הבחורים – יש כאלו יותר נמרצים ויש יותר שקטים, יש שצריכים מסגרת גדולה ועוצמתית ויש שתתאים להם יותר מסגרת קטנה וחמימה, עם ליווי אישי וצמוד.

"לכן אנו משקיעים את כל המאמצים לעשות את ההכוונה הנכונה, כדי שכל אחד יוכל להשתבץ במקום שמתאים לו בדיוק. לפעמים יש ילדים שאינם מתאימים לישיבות הקדושות הסטנדרטיות, ואז אנו עוזרים להם לבחור  תיכון תורני ברמה רוחנית גבוהה ככל שניתן, כדי שלא יאבדו את כל ההישגים הרוחניים שהם רכשו במשך השנים".

פעילות הארגון

ילד בכיתה ח' יכול לדעת מה הוא רוצה?

"אולי זה מפתיע, אבל רוב הילדים בנקודת הזמן הזו  מאוד בוגרים. אנו עורכים איתם את ההיכרות הראשונית כבר בתחילת שנה, ומשתדלים להראות להם את היתרונות העצומות והטובה והברכה  שיש במסגרות התורניות ובישיבות הקדושות. הנערים בהחלט מבינים את הקושי שיש בהשתלבות במסגרות כאלו, המרחק המנטלי ואופי החיים  השונה, אך עם הסברה נכונה והכרות אמתית של עולם התורה - הדרך ליעד נעשית קלה ומלאת מוטיבציה רוחנית".

להכיר ולהסביר

הרב מויאל החל לעסוק בתחום החינוך כבר לפני 22 שנה. "תמיד הייתה לי משיכה  לתחום העשייה דווקא עם הדור הבא, בני הנוער", הוא מסביר, "כבר כשהייתי בחור ניהלתי מיזמים שונים כמו חברות תהילים, ישיבות בין הזמנים לבחורים וכדומה. עם השנים התמקדתי בעיקר בתחום הקירוב, בעיקר כי הרגשתי את גודל הסיפוק וצורך השעה. ככל שחלף הזמן התחלתי להתמקד יותר בליווי של בני נוער שמסיימים לימודים בבתי ספר יסודיים של 'קירוב' ונמצאים על פרשת דרכים לפני המעבר לישיבות או לתיכונים. ניסיתי לעשות כל מאמץ כדי לגרום להם לבחור בטוב -  'ובחרת בחיים', ללמוד בישיבה קדושה ולהישמר ממקומות אחרים שהסכנה הרוחנית בהם רבה.

"זה לא היה פשוט בכלל, נדרשו הרבה הסברים, סתירת דעות קדומות והנדסת התודעה שמייצרים ברחוב ובתקשורת ביחס לעולם התורה".

אבל למה זה כל כך מורכב? הרי מדובר בנערים שמלכתחילה מגיעים מבתי ספר תורניים, ויש להם את הרקע.

"זה נכון, אבל עדיין, גם בחורים כאלו צריכים להסתגל לעולם הישיבות, שזהו דבר שונה לגמרי ממה שהכירו במשך שנות הלימוד. לצורך הדוגמה - הלימודים שהסתיימו עד כה בשעה שלוש, מתארכים להם בישיבה ליום לימודים ארוך המסתיים בסביבות השעה תשע בלילה, לעתים קרובות במסגרת של פנימייה. גם קוד הלבוש שונה, כי ברוב בתי הספר הילדים מתלבשים בצורה חופשית ואין קוד לבוש אחיד, בשונה מהישיבה שם כולם לובשים 'שמונה בגדים', אגב, בזמן המבחנים אני לוקח איתי באופן קבוע ברכב 'מחסן בגדים' חליפות וכובעים בשלל מידות לצורך בחורים שארון הבגדים שלהם לא מכיל את פרטי הלבוש הללו שכל כך נצרכים בזמן הראיון והמבחן בישיבה. אלו נערים שלעתים קרובות לא מכירים אף אחד שנמצא במסגרת ישיבתית, והכל בשבילם חדש ולא מוכר".

הרב מויאל מציין כי עם השנים הוא גם פעל במקביל להקמת ישיבות ייעודיות לקירוב. "כיום יש כמה וכמה ישיבות ושמיועדות באופן מוצהר לילדי הקירוב. השילוב לעולם הישיבות נעשה בהן בצורה הדרגתית. בסוף התקופה קשה עד בלתי אפשרי לראות הבדל דק בינם לבין בני תורה מן השורה".

ויש לו גם סיפור מרגש מאוד על כך: "ליווינו ילד ממושב בדרום שלמד בבית ספר יסודי של קירוב, אך כשהגיע זמן הרישום לישיבות היה ברור לנו שהוא יתקשה ללמוד בישיבה סטנדרטית, בפרט שהוא היה קשור מאוד למשק של אבא שלו ולבעלי החיים שהיו שם. בעצה משותפת עם המחנכים ובהתייעצות עם הוריו, הוחלט לשלוח אותו לישיבה שהקמנו. שם אכן הצליחו להכיל את הצרכים שלו, אפשרו לו לחזור הביתה לעתים קרובות, ויחד עם זאת חיברו אותו לאווירה של הישיבה. "היום", אומר הרב מויאל, "הילד הזה הוא כבר אברך ואבא לילדים, הוא הוגה בתורה יום שלם, וכמוהו יש עוד עשרות".

הרכזים בפעולה

מה אתם מסבירים להורים? למה בכלל כדאי שהילד שלהם ימשיך לישיבה?

"דווקא ההסבר הוא החלק  הפשוט מבחינתנו. כיום ההורים רואים מול העיניים שלהם את האופציה השנייה שהיא לימודים בתיכון, והם מבינים שאולי יש בתיכון בגרויות, אבל חוץ מזה אין שם הרבה דברים שיעזרו לילד לבנות את האישיות שלו. אנחנו משוחחים איתם על כך, וגם עושים הרבה ביקורי בית ושיחות בהן אנו מסבירים שאפשר ליהנות מהתוכן האדיר שישנו רק בישיבות, בלי שעתידו התעסוקתי של הנער ייפגע. ישנן מסגרות רבות בתוך המכללות והאוניברסיטאות שמותאמות ליוצאי ישיבות קדושות ובקלות ניתן למצוא את הדרך להגיע בעתיד לתואר. חבל להפסיד הישגים רוחניים ואנושיים ובסיס יציב לחיים בשנות הנערות המבלבלות.

"אנו גם מדברים הרבה על הניסיונות שיש כיום בגיל ההתבגרות, וההורים מבינים בעצמם שבישיבה הילד יהיה שמור יותר, הוא יקבל כלים שבאמת יעזרו לו בחיים וכן חריפות מחשבתית כתוצאה מלימוד התלמוד בעיון. אגב, זה דבר שמוכיח את עצמו מאוד, כאשר מנהלי הייטק רבים מצהירים בפה מלא שבוגרי ישיבות מצליחים ומוצלחים לא פחות מאחרים, ולעתים אפילו יותר.

"בסופו של דבר אנו רואים שגם ההורים שחוששים בתחילה, בהמשך מאוד מרוצים. הם רואים את הערכים שהילד מביא הביתה, מרגישים שהוא מכבד אותם ולעתים אף גאים בכך שהוא שולף ספר בשולחן שבת, מספר פרשת שבוע ומחכים אותם בהלכות. ברוב המקרים זה עושה להם רק טוב".

עם ליווי צמוד

"אנו אמנם מתמודדים לא פעם עם הורים שחוששים, אך מבחינתנו זה לא האתגר הגדול שלנו", מפתיע הרב מויאל. מה שבעיקר דורש מאתנו את מירב המאמצים זה הדאגה לכך שהנערים שנכנסים לישיבות, גם ימשיכו ללמוד בהן, שהם ייקלטו בהן היטב, שיהיה להם טוב, שהם ימצאו את מקומם ושחלילה לא ייטשו את הישיבות עם טעם מר". לשם כך, כפי שהוא מציין, הם מציעים בפרויקט גם אגף 'טיפול המשך'.

מהו האגף הזה?

"אנו מעסיקים מטעמנו רכזים בכל רחבי הארץ, הם מסתובבים בישיבות מידי ערב ומשמשים כעין אחים גדולים לתלמידים שלנו. אם מתעוררת בעיה הם הראשונים ששומעים על כך, וגם מתאמצים  לפתור אותה. לפעמים הם ממש  נאבקים כדי שהבחור לא ייזרק מהישיבה, ובמקרים בהם מסתבר שהנער באמת לא מתאים, הם דואגים לו בו ביום לישיבה חילופית, מיידעים את החונך האחראי על אותה ישיבה אליה הוא עובר, וכך הם מעבירים לאחריותו בחור נוסף. הפעילים הללו נותנים את ליבם ונשמתם למען הצלחת הפרויקט, וזה ממש ניכר בשטח.

"היה לנו תלמיד מיוחד מאוד שהתגורר ברמלה", הוא נזכר, "בתחילת השנה היה ברור לו שהוא ממשיך לתיכון, אבל לא ויתרנו. עשינו אתו הרבה עבודה, לקחנו אותו לבקר בישיבות ולשוחח עם בחורים שלומדים שם, אפילו הבאנו אותו לביתו של הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א שברך אותו שאם ילמד בישיבה הוא יראה נחת גדולה וסייעתא דשמיא כל החיים. בסופו של דבר הוא השתכנע וכבר הביע נכונות להמשיך בישיבה, אלא שאז הגיעה ההתנגדות של האמא והאחים הגדולים. הם טענו ש'בשום פנים ואופן הם לא יאפשרו לילד להפוך לפרזיט'. בסופו של דבר תיאמנו ביקור בית אצל המשפחה, הגענו בשעות הערב, ויצאנו אחרי חצות הלילה. התנהלה שם שיחה ממושכת וסוערת. השיחה הסתיימה עם ההסכמה של האחים וההורים והנער הלך לישיבה קדושה, אך זה לא נגמר בכך. במשך השנים היו עליות ומורדות, מידי פעם צצו החרטות, ואנו היינו שם לאורך כל הדרך כדי לחזק ולשמר. בסופו של דבר הנער סיים את הישיבה בהצטיינות, והמשיך לישיבה גדולה הנחשבת לאחת הטובות בארץ". 

אנשי צוות הארגון

3000 בוגרים בשנה

הפעילות של הרב מויאל עלתה מדרגה לפני כעשר שנים, כאשר הוא נקרא על ידי הנהלת קרן ההסעות מיסודו של מרן רה"י הרב שטיינמן זצ"ל ונתבקש להירתם ליוזמה חשובה זו – הקמת מערך הכוונה לישיבות וטיפול המשך, שיפעל בכל בתי הספר של החינוך העצמאי, בכל הפריפריות שברחבי הארץ, וזאת במסגרת 'קרן ההסעות'.

"הבנתי שהתפקיד גדול מאוד, ובכל זאת לקחתי אותו על עצמי", מספר הרב מויאל. "ברוך ה', מאז שהתחיל הפרויקט, אנו רואים עלייה מדהימה במספר הילדים שהולכים לישיבות , וכן במספר של אלו שממשיכים לאחר מכן לישיבות גדולות ובונים בתים של תורה. אם בעבר היו הולכים בבית ספר מסוים 30% מילדי בתי הספר לישיבה, ומתוכם  50% לא שרדו, הרי שכיום יכולים ללכת מאותה הכיתה כ- 95% ורובם הגדול משתלב נפלא בעולם הישיבות ומפאר את כותל המזרח של היכלי הישיבות הגדולות. גם כשיש בחורים שמתקשים אנחנו לא נחים לרגע, עד שמוצאים את המקום הנכון עבורם".

לפני כחמש שנים התרחבה עוד יותר הפעילות, כאשר התבקש הרב מויאל להקים פרויקט זהה ברשת 'בני יוסף' על ידי הנהלת הרשת, כך שבכל שנה יש כ-3000 נערים שמסיימים כתות ח', המלווים על ידי הפרויקט ונכנסים לעולם הישיבות. "הישיבות שאנחנו מכניסים אליהן את הבחורים הן מגוונות - החל מישיבות קירוב, ועד לישיבות הנחשבות בשורה הראשונה של עולם הישיבות החרדי", מבהיר הרב מויאל. "הפרויקט שלנו פרוס מקריית שמונה ועל אילת, ובסך הכל  אנו עובדים בכ- 195ישיבות קטנות וב- 165 בתי ספר".

האם בישיבות הקטנות לא חוששים לקבל את הבחורים, בגלל הרקע שלהם?

"בתחילה היה קיים חשש, אך כיום כבר לא. ראשי הישיבות מכירים אותנו היטב, וברוך ה' הצלחנו לבנות אמון חזק מאוד. בישיבות יודעים שאנחנו לא סתם כך משבצים את הנערים ונעלמים, אלא ממשיכים לעמוד מאחוריהם לאורך כל הדרך, ותמיד אפשר לפנות אלינו ולשוחח, מבחינתם אנו חברת הביטוח של הנערים הללו". 

קורה שאתה משבץ בחור בישיבה, ולבסוף מתאכזב כשמתברר שהוא לא מצליח להמשיך בה?

"כן, לצערי זה קורה, אבל אנחנו לא מתייאשים. בשלבים הראשונים אנו משתדלים לפתור את הבעיה, יחד עם הצוות של הישיבה. לפעמים מספיק קצת לשוחח עם הבחור, או להקל עליו בכמה מהמטלות, וכבר הוא עולה על דרך המלך. אם אנחנו רואים שאין אפשרות לבחור להסתדר בישיבה קטנה שנמצא בה  מעבירים אותו בתיאום עם הישיבה למסגרת אחרת שמתאימה לו יותר.

"זה המקום לציין שבתקופת הקורונה עשינו למעלה מ-450 ביקורי בית, שכל מטרתם הייתה להשיב את הנערים למסגרות, כי היו כאלו שממש התקשו לחזור ולהתמודד. ברוך ה' הייתה הצלחה גדולה, הרוב המוחלט של הבחורים חזר לבסוף, והנשירה הייתה ממש מזערית".

ומה לגבי העתיד? האם יש לכם תכניות מיוחדות?

"כן, יש לנו שאיפה גדולה", מגלה הרב מויאל, "אנו מתכוונים לבנות המשך של הפרויקט גם בישיבות הגדולות, כי הבחורים זקוקים לליווי גם שם. אני מאוד מקווה שבקרוב זה יוכל לצאת לפועל".

ליצירת קשר עם מרכז ההכוונה לישיבות קדושות:02-5-664-664