אף אחד לא מעריך את העזרה שלי!

מאז נולד נכדי הראשון, אני משתדלת לעזור ככל שאני יכולה.

אני מתגוררת בעיר אחרת, ולא יכולה להגיע לעזור, אבל אני עוזרת בהכנת אוכל. שולחת פעם בשבוע משלוח גדול של מאכלים מעשה ידי.

אני שמה לב שההורים לא מעריכים, על אף שאני משקיעה בזה ימים שלמים. רק כשאני שואלת אותם איך האוכל, הם מואילים בטובם לומר מילה.

האם להמשיך או להפסיק?

* * *

הורים שלא מציינים שהם מעריכים, זה באמת לא יפה, אבל אל תסיקי מזה מסקנה שהם אינם מעריכים.

יתכן שהם מעריכים, רק שהם עסוקים מאוד, ולא חושבים שעליהם לטלפן לסבתא לומר.

אמרי להם שאת עובדת קשה מאוד כדי להכין להם, ובאהבה, אבל תשמחי מאוד אם שתרגישי שזה באמת לצורך. "אנא, טלפנו מידי פעם לומר מילה, אחרת, אתם נותנים לי להבין שאתם לא זקוקים לזה".

קחי בחשבון, שאולי באמת ייפתחו הדברים, ויתברר שהם אינם זקוקים לזה.

יתכן שהם סבורים שזה מגיע להם, ולכן אין להם כל עניין לטלפן להודות ולעודד.

דברי אתם על כך, הבהירי להם שאת עובדת קשה כדי לעשות זאת, זה לא מובן מאליו, ולא נעים לך שאת עובדת כה קשה וגם שולחת, ולא שומעת כלום על מה שאת שולחת.

אם עדיין לא יפרגנו, תצטרכי ללמד בדרך קשה מעט: הורידי את מפלס הנתינה, כי רק כשיחסר להם - יבינו שאינך חייבת לעשות זאת, ושהם כן חייבים לבקש ולהודות.