נתקלתם בפקק תנועה? בדקו, אולי נתקלתם דווקא בגאולה?

אנחנו אנשים קטנים. אנשים קטנים חושבים שהם יודעים הכול, אבל הם בעצם לא מבינים.

לא מבינים שהם חושבים שהם יודעים הכול, אבל בעצם, הם לא.

הם לא מבינים שראשם אמנם ראש מלא חכמה, השכלה, לימודים ואינטליגנציה, אבל עדין אין בהם נבואה.

וכיוון שאיננו נביאים – לא נוכל לדעת הכל. למשל, לעולם לא נדע למה קורים דברים.

על כל זאת חשבתי כשמיהרתי להרצאה בקריית שמואל שבחיפה (נסיעה כה ארוכה מביתי שבירושלים), ונתקלתי בפקק תנועה מחריד.

מה עושים? איך אגיע בזמן? לבי נצבט בקרבי. מה יהיה? ואני הבטחתי להגיע בדיוק בזמן שקבעו. איך יכולתי להבטיח, אם איני מכירה טוב כל כך את הדרכים? איך הייתי מסוגלת להבטיח, כשיצאתי מביתי שעה לפני השעה שהיה עלי לצאת, ובכל זאת, אינני שולטת במכוניות אחרות, אלא, אולי, רק במונית שמובילה אותי?

נקיפות מצפון החלו להשתולל במוחי. אולי היה עלי לומר שאגיע מאוחר יותר? - אלו שעות פקקים, והייתי צריכה לחשוב על הדבר. אולי בכלל כדאי לבטל? לחזור הביתה ושלום על ישראל?

מה עושים?

ניסיתי להוציא את הסידור ולהתפלל, אבל ראשי היה במקום אחר. ניסיתי להוציא את עטי כדי לכתוב, אבל מי יכול לחשוב כשהמצב כל כך לא טוב?

תופפתי ברגלי על רצפת הרכב ודחפתי את הכסא שלפני, אולי אצליח להזיז את המונית שתיסע מהר יותר, לא משנה איך.

ופתאום התנערתי. לפתע חשבתי: הלא לא ייתכן שכל הפקק הזה נוצר, כדי ליצור לי פקק בנשמה.

נתקלתי בפקק תנועה – לא אעצור את העשייה. אני אעשה מה שאני יכולה, ההמשך ייעשה מלמעלה.

שלפתי סידורי ונשאתי תפילה, הצלחתי לראות את הכתוב, כי המונית בקושי התקדמה ונסעה. אחר כך כתבתי מאמר דחוף בכתב יד. כשאחזור אעתיק אותו למחשב. הספקתי גם לטלפן לחמותי ששוכבת חולה, וגם לתכנן את השבת הקרובה.

רק כשנעצר הנהג במקום, העפתי מבט בשעון. לא איחרתי.

מה? קפיצת הדרך?

היו אלו מחשבות שווא, או נס של ממש?

אבל ראו מה הספקתי בזכות פקק התנועה. איך הייתי מספיקה את כל זאת אם הייתי מסתכלת בדאגה על הדרך ועל השעון חליפות? איך?

בדרך חזרה דהרה המונית בחיפזון נורא. לא יכולתי למצוא את המילים בסידור, לא יכולתי לכתוב, כי היד שלי נעה בדהרה, התקשיתי לחשוב, כי הנהג טס בכביש הריק, ושום רמז מצדי לא גרם לו להאט. רק יכולתי לחשוב על כך, שאנחנו יודעים המון, אבל לא מספיק יודעים את העיקר: שאיננו נביאים, ולכן לא נבין כל דבר.