סיון רהב מאיר: 4 העקרונות שישמרו על הילדים שלכם בחופש הגדול

יותר ממיליון וחצי ילדי הגנים ובתי הספר היסודיים יצאו השבוע לחופש הגדול. כל הטוב וכל הרע של העולם מחכה להם בחודשיים הקרובים, גם בחוץ וגם בבית. איפה החופש הגדול של ילדותנו, מול הטלוויזיה החינוכית, ואיפה הם. דיברתי השבוע עם רן יהושע, מנהל פרויקט "לתת פה", שעוסק כבר שנים במוגנות ילדים. ארבעת העקרונות שהוא ניסח יכולים להציל נפשות, ממש כך.
העיקרון הראשון הוא עיקרון ההרחקה. ניתן לדבר על כל נושא, גם נושא רגיש, אם מדברים עליו בהקשר רחוק יותר, לא מידי. "בתחילת החופש", ממליץ רן, "כדאי לערוך ישיבה משפחתית, ולדמות מצבים: אני הולך לקייטנה ומרגיש לא טוב, מה לעשות? אם אני חוזר הביתה ואין מפתח, מה לעשות? ואם קפצה תמונה ממש מפחידה או תמונה לא צנועה בטלפון, מה עושים? ואם מישהו לא שמר על פרטיות הגוף שלנו, מה עושים? צריך 'לשחק' עם הילד ולתרגל מצבים כאלה, בלי להלחיץ כמובן. זה יעזור בזמן אמת, חלילה".
העיקרון השני עוסק במבוכה, בבלבול. ילדים ואפילו מבוגרים שנפגעו, לא מרגישים לעתים פגועים אלא מבולבלים. הם לא מבינים מה קרה ולא יודעים אם זה בסדר. "כהורים, ננסה לשתף באותנטיות את הילד במקרה מבלבל שקרה לנו", מציע רן. "למשל: הלכתי לחנות והמוכר עבד עלי, ושילמתי המון כסף על שטות שבכלל לא רציתי, ופשוט לא הצלחתי להגיב במקום. הרגשתי מבוכה, ועכשיו אני חוזר הביתה ומספר את זה ומנתח יחד. זה כמובן מקרה קליל, אך המטרה היא שכאשר ילד מרגיש מבולבל – שיבוא לספר".
העיקרון השלישי הוא – בחירת סימן. לפעמים ילד רוצה לספר, אבל פוחד מתגובת ההורים. "בואו נבחר סימן שיהיה מעין 'תעודת ביטוח' לתגובת ההורה. נשאל את הילד: שמעתי שהרבה ילדים לא מספרים להורים שלהם על טעויות או על דברים לא טובים שקרו להם, כי הם מפחדים מהתגובה, זה קורה גם לכם? נציע לילד סימן שאם הוא משתמש בו – אנחנו נגיב בצורה מתונה, מקבלת. אצלנו בבית יש משפט כזה: 'אבא, אני מספר לך משהו אבל אל תכעס'. אני מפנה זמן ומקום ויושב להקשיב, בלי לכעוס".
העיקרון הרביעי קשור בחברים שסביב הילד. "ככל שהילד מתבגר, החברים משפיעים עליו יותר מההורים. לכן ילד צריך לקחת אחריות על החברים שלו, לווסת אותם אם צריך. כשמדובר בשתיית אלכוהול בגיל הנעורים, זה אחד המנגנונים הכי חזקים, חבר שאומר לך די. לכן כדאי לשאול: תגיד, מה זה חבר טוב? מתי תגיד לחבר שלך שהוא חצה גבול, ולא כדאי לו להמשיך? מתי חייבים לערב מבוגרים (בריונות, מצוקה נפשית, פגיעה)? האם חבר טוב זה אחד שלא 'מלשין', או אחד שבאמת אכפת לו ממך?".
ואחרי כל זה, ואולי בזכות כל זה – חופש נעים.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".