זוגיות לנצח - הרהורים מתקופת קורונה

בימים אלו אומרים לי כמעט בכל יום, "נו, בטח תקופת הקורונה יצרה לחץ גדול אצלך כיועץ. זוגות בבית יחד שבועות שלמים, אין יוצא ואין בא, לא עבודה, לא טיולים, לא הורים, מתח כלכלי ועוד". 

בהתחלה עניתי כלאחר יד כי אני לא רואה שינוי מיוחד בלחץ אצל אנשים, ובפרט שהייתי בקשר משמעותי עם הזוגות כל התקופה, ולא זיהיתי לחץ מיוחד. 

אך ככל שהימים עוברים ואנשים חוזרים לשגרה, אני מתשאל על התקופה ואני שומע מלא מעט זוגות, הפלא ופלא: "הקורונה עשתה לנו טוב".  

האמנם?! 

והנה אני מזהה נקודה חשובה, בה אני מעונין לשתף אתכם, קוראים נכבדים, כמובן כדי ללמוד פרק חשוב, איך ליצר ולתחזק זוגיות טובה ובריאה. 

מהכיוון שלי אני רואה כי אצל רוב הזוגות, מעבר לקשיים הטכניים שהקורונה יצרה, היא גם סיפקה מציאות בה כל אחד מבני הזוג היה חייב להתמודד עם המצב בבית. לברוח להורים? הם בקבוצת סיכון! לבית מלון? כולם שם חולי קורונה! לשכור דירה? המצב הכלכלי לא מאפשר! להתגרש? בתי הדין סגורים! לעבודה? לא מספיק חיוני! 

ומשכך, כל אחד הבין שלהיות יחד באווירה לא נעימה - לא כדאי, ואפילו מפחיד, מה שגורם אוטומטית לכל אחד לוותר כפליים, ולעשות יותר את רצון בן הזוג. והנה, הפלא ופלא - נוצרו חיבור טוב ואווירה נעימה. כלומר, ההבנה והידיעה כי זו המציאות שלנו, ואיתה אנו צריכים להתמודד, גורמת לנו לתת יותר, והיא מביאה תוצאות טובות, ולא רק שקט תעשייתי. 

לעומת זאת, אנחנו נמצאים במציאות בה גירושין הם כבר לא מילה גסה כ"כ. יש המון דיבורים על רווקות, חופש ורצון לחוסר מחויבות, כבר לפני הנישואין מכינים הסכמים להקל על פרידה, וכדומה. 

מציאות זאת גורמת לבן אדם פחות רצון ומסוגלות להשקיע, וכן להיות כל הזמן במצב לבדוק אם המערכת משתלמת או שהוא מנוצל, לנהל פנקסנות, ללחום צדק, ופחות להפעיל חשיבה חכמה מה המטרה ואיך מגיעים אליה (מובן שיש מקרים בהם גירושין הם דבר שמתבקש, אך אני מדבר על מערכות מורכבות פחות שאפשר בשיח והסברה לפותרן). 

סיפר לי חבר יקר, כי תמיד כשהמערכת הזוגית נכנסה לפלונטר - במקום לחשוב "איך אני מצדיק את עצמי", קודם אמר לעצמו, "אנחנו ודאי נזדקן יחד. עכשיו השאלה היא לא האם עושים, אלא מה אני עושה כדי לפתור את הפלונטר מבלי לפגוע אחד במי שנמצא לידו לנצח". 

מחשבה כזו מכניסה את הוויכוחים למציאות הרבה יותר רגועה ושפויה, ומאפשרת להתווכח כראוי ולא לריב. ההבדל בין מריבה לוויכוח הוא שמים וארץ, כאשר וויכוח הוא עם הדברים/המעשים שאת/ה עושה או אומר, אך מריבה היא עם האדם עצמו. איך נדע שעברנו למריבה? זה על ידי שנבחן אם גלשנו לפסים אישיים.  

כאשר המחויבות אינה ברורה, לא מנהלים את הדברים נכון, נגררים למצבים של מריבות קשות, וכך הזוגיות נכנסת לסיכון. 

לסיכום, אין צורך בקורונה בכדי ליצר מציאות בבית של מחויבות לקשר. עם טקס נתינת הטבעת צריך כל אחד מבני הזוג להחדיר לעצמו כי הוא בן הזוג שלי, ואם יש קשיים - זה אומר שצריך ללמוד יותר אחד על השני, ואחד על עצמו ולאחר מכן איך מביאים את שתינו לידי זוגיות. 

כאשר אדם מרגיש שהוא נמצא במערכת לא נכונה בשבילו, כדאי שיבחן עם איש מקצוע האם אכן המערכת אינה נכונה, או שמא אנחנו פועלים לא נכון. אך ודאי לא לשתף בן משפחה, משום שהוא לפעמים מעורב רגשית ולא אובייקטיבי מספיק, ומשכך יבחן את הדברים בעין של פרט ולא במבט של זוגיות. 

מאיר ויצמן הוא יועץ זוגי M.F.C במחלקת שלום בית של הידברות. לתגובות - rvw763@gmail.com 

לפניות למחלקת שלום בית חייגו 072-2221310 או פנו למייל eliyahun@htv.co.il