ממירון וקרלין עד איטליה ומיאמי: האב השכול על שרשרת האסונות האחרונים

הרב אביגדור חיות, שאיבד באסון מירון את בנו בן ה-13, ידידיה ז"ל, ואת תלמידו משה לוי ז"ל, התייחס לאחרונה לשורת האסונות שפוקדת את העולם היהודי בחודשים האחרונים.

"אנחנו נמצאים כרגע בתקופה מאוד נדירה, בה הקב"ה מדבר איתנו בצורה מאוד ישירה. לא היו הרבה תקופות כאלה בהיסטוריה", פתח האב השכול את דבריו. "קראנו על בלעם, שקיבל את התואר 'רשע'. מעיון בפסוקים לא ברור למה הוא כל כך רשע. הוא ביקש רשות, לא קיבל, לא הלך. לאחר מכן קיבל אישור, הלך. שורה תחתונה הוא גם לא קילל. אז למה הוא קיבל את הכינוי בלעם הרשע?!"

"יתירה מזאת", ממשיך הרב חיות, "המשנה במסכת אבות אומרת לנו 'מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע', וכי מה הקשר בין אברהם לבלעם?! הם לא חיו באותה תקופה בכלל. מסביר לנו המדרש שגם אברהם וגם בלעם עשו את אותו מסלול – הכירו את הקב"ה לבד, אבל בעוד שאברהם אבינו לקח את האמונה שלו עד הסוף – התנסה בעשרה ניסיונות ועמד בכולם, בלעם הרשע לקח את האמונה לצרכים האישיים שלו.

הרב אביגדור חיות

"הוא מכה את האתון 3 פעמים, והאתון פותחת את פיה ושואלת אותו: 'למה הכיתני זה 3 רגלים?' אם אני הייתי הולך ברחוב ליד כבשה, והיא היתה פותחת את הפה ומתחילה לדבר, הייתי בורח לרחוב השני מה שבטוח. מה שברור - הגה לא הייתי מצליח להוציא מהפה. בלעם – מה עושה? הוא עונה לה: 'למה הרבצתי לך? את התחלת. את אשמה'. תגיד, אתה נורמלי? תמיד אתה רואה בעלי חיים מדברים?! אתה לא מבין שהקב"ה שולח לך כאן מסר?! זה לא מעניין אותו. בלעם מאוד נקודתי: יש לי מטרה ללכת לבלק לקבל את הכבוד לקבל את הכסף. לא מעניין אותי שום מסר עכשיו.

"רבותיי, אנחנו בתקופה מאוד משונה. בואו ניקח תקציר מחצי השנה האחרונה", מבקש האב שאיבד את בנו בכורו באופן טראגי. "עד ל"ג בעומר היה לנו כאן קורונה. שנה קשה מאוד. אנשים חלו. אנשים נפטרו. אנשים איבדו את הפרנסה שלהם. בתי כנסיות, ישיבות, כוללים, חיידרים - הכל סגור ומסוגר.

"ננסה לדמיין שהיה מגיע אלינו בן אדם כמה חודשים קודם ואומר: 'תדעו לכם, עוד כמה חודשים יסגרו את כל הישיבות, כל הכוללים, כל מוסדות הלימוד, כל בתי הכנסת. היינו אומרים לו: 'אתה נורמלי? מי יסגור? מה פתאום? מה, אנחנו בתקופה של היוונים? הרומאים? רוסיה הקומוניסטית? מי יסגור את כל מוסדות התורה? מה פתאום?! ועוד בכל העולם, מה אתה מדבר?!"

"והוא מסביר לנו: 'יהיה נגיף'. 'מה???', קורא הרב חיות בכישרונו הרטורי המשובח. 'בעולם מודרני כמו שלנו, שבלחיצת כפתור אתה מזיז את כל העולם, אתה מדבר על נגיף?!'

"והנה זה הגיע. העולם כולו מושבת. עברנו את התקופה הזו. זה מסתיים. מגיע ל"ג בעומר וקורה האסון במירון. אמר לי מפקד המשטרה: 'אתה יודע איך קראנו לל"ג בעומר השנה? 'חגיגות סיום הקורונה'". אמרתי לו: "ומה הקשר לרבי שמעון? רבי שמעון דיבר על קורונה? אולי הוא גרם לזה גם? מה הקשר קורונה?", השיב לי מפקד המשטרה: "שלא תבין אותי לא נכון. רבי שמעון תנא קדוש, רצינו לנצל את ההזדמנות: מאות אלפי בני אדם, בלי מסכות, בלי קפסולות, מאות אוטובוסים, רכבות, מדינת ישראל יצאה מהקורונה. בואו, קדימה נפרסם את זה בכל העולם'. והוא לא דמיין כמה האירוע הזה יתפרסם", מציין האב השכול.

וועדת חקירה

"ישבו בני אדם חכמים אחרי האסון וניסו לחשוב איך קורה כזה דבר, הרי זו לא פעם ראשונה שמתאספים בני אדם ביחד. אולי המעבר חדש? לא חדש, 12 שנה המעבר קיים. אולי השנה היו יותר מדי אנשים? לא נכון. שנה שעברה לא עלו בגלל הקורונה. לפני שנתיים זה היה שיא של כל הזמנים: לפני שנתיים הגיעו בל"ג בעומר למירון 500 אלף (!) השנה – קצת יותר מ-100 אלף. אז איך זה קורה?! מנסים למצוא סיבות. מקימים וועדת חקירה.

"אשתף אתכם בשיחת טלפון שקיבלתי ביום ראשון בבוקר. מ-6:30 בבוקר הטלפון מצלצל. אני לא עונה לטלפונים לפני התפילה, אחרי שחרית בודק: 60 שיחות שלא נענו מהמספר הזה. מי זה? גברת אחת מערוץ כלשהו.

- 'מר חיות, אני חייבת את תגובתך'.

- 'מה עשיתי?'

- 'לא עשית כלום, אבל הממשלה החדשה, כמה מרגש, החליטה להקים ועדת חקירה. רציתי לשאול מה זה עושה לך, מה זה עושה למשפחה'.

"יכלתי לענות לה במילה אחת ולסיים את השיחה", אומר הרב חיות. "יכלתי להגיד לה 'כלום'. אבל העדפתי להסביר לה. בשביל זה אני חוזר להיות ילד בכיתה א' לכמה דקות. אני אומר לה 'ועדת מה'?

- 'חקירה'

- 'מה זאת אומרת?'

- 'יהיו כמה אנשים, או 3 או 6, עוד לא החליטו. כל אחד מפעיל צוות משלו, ויחקרו כדי לדעת באמת מה קרה במירון'

- 'זה מאוד מרגש', אני משיב לה בציניות.

- 'מה, באמת? אתה מתרגש מזה?'

- 'לא, אני מתרגש מזה שכל כך הרבה אנשים מוכנים לעבוד בהתנדבות'

- 'לא אתה טועה. 6 מיליון שקל קיבלה הוועדה הזו'

- 'תוך כמה זמן הם יביאו תוצאות?'

- 'עד שנתיים'.

- 'גברת יקרה, את יכולה לרשום רגע מספר?'

- 'כן. מה לרשום?'

- 'בנק הפועלים', משיב הרב חיות ונקטע על ידי שאלתה של המגישה: 'מה???'

- 'זה החשבון בנק שלי. מבצע רק להיום. תפקידו לי 2 מיליון שקל ותוך 12 שעות אני מביא לכם את כל החומרים, כולל סרטונים, תמונות, אם תרצו אני מוכן לעשות לכם המחשה שם, כולל טיול בבית העלמין ליד הקבר של הבן שלי ושל התלמיד שלי. 2 מיליון שקל. חסכתי לכם 4 מיליון'

- ''לא, לא יהיו שם אנשים סתם'

- 'תודה רבה על המחמאה, אני מאוד מתעודד מזה. אני רוצה להבין: אל תקחו אותי. אין בעיה. מה תעשו עם הממצאים האלה? כותרות בעיתונים?'

- 'לא, מסתבר שיתקנו את הליקויים'

- 'זה יפה מאוד, אם יהיו שם נציגים של גדולי ישראל, שיבינו שלא מדובר באיזה אצטדיון אלא במקום קדוש מאוד, ויכשירו את המקום להגעה של מאות אלפים אני מאוד אשמח. אם תשימו שלט קטן של לעילוי נשמת אני עוד יותר אשמח'.

6000 טילים

- 'כן, הבנתי. אבל זה לא הדבר העיקרי'

- 'מה הדבר העיקרי?'

- 'הדבר העיקרי, מר חיות, ימצאו את האשמים'

- 'יש אשמים? כמה? אלף? אלפיים?'

- 'לא. חמש, ארבע, אתה יודע מה, אשם אחד, ימצאו את האשם, והוא ישלם את מלא חומרת הדין'

- 'באמת? מה יעשו לו?'

- 'הוא ישב בכלא עשרות שנים'

- 'גברת', משיב הרב חיות בהומור השופע שלו. 'חכי רגע על הקו, אני נוהג מהר ישר לבית העלמין סגולה פתח תקווה, שם את הטלפון על הקבר של הבן שלי, תספרי לו את זה הוא ישמח. עוד מעט הוא יוצא משם, ימצאו את האשם!'

- 'נו באמת, זה לא יעזור לו'

- 'אני אגלה לך סוד: גם לי זה לא יעזור, וגם לאף אחד בעולם זה לא יעזור'.

- 'אז למה מחפשים אשמים?', תהתה מגישת הטלוויזיה באוזניו של האב השכול.

- 'למה? אני אגיד לך למה, אבל את לא סוגרת את הטלפון. אתם מחפשים את האשמים כי אתם לא מסוגלים להאמין'

- 'מה?'

- 'כן. קרה משהו, ומישהו לא אשם? חס וחלילה נצטרך להאמין. לא, לא, לא, קחו ועדה, 6 מיליון שקל, העיקר שלא נצטרך להאמין. נתפוס את אותו שעיר לעזאזאל. ניקח אותו קרבן, וזהו זה. העיקר לא נצטרך להאמין'.

למול מחיאות הכפיים שנשמעו מהקהל, השיב הרב חיות: "רבותיי, אין צורך במחיאות כפיים. כולנו יודעים שזו האמת לאמיתה. אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה. יכול להיות שדבר כזה קורה סתם בגלל אשם כזה או אחר?! ממש לא! טעות! כפירה מוחלטת! לדעת שהכל מחושבן מהקב"ה".

"לא מסתיים השבעה, קרוב ל-6000 טילים על ישראל. צורת החיים משתבשת לגמרי", מתאר הרב חיות את שרשרת האסונות שפקדה את עם ישראל בחודשיים האחרונים.

(צילום: Olivier Fitoussi / Flash90)

"ליל שבועות. חסידות קרלין. הפאראנצס קורסים. 3 הרוגים. 140 פצועים.

"שבוע אחרי - איש חסד וכל משפחתו עולים על רכבל באיטליה. הרכבל קורס. משפחה שלמה נהרגת חוץ מילד אחד קטן.

"אברך מרכסים טובע בנחל ונהרג. חתן נדרס למוות בתאונת דרכים שבוע לפני החתונה שלו. ילד בן 14 טובע בבור בשבוע שעבר. בנין קורס במיאמי, ועוד פעם הקורונה חוזרת, והפעם בגירסה ההודית שלה.

"אם אנחנו רוצים להיות בלעם, אנחנו שמים את המשקפיים שלו, פשוט מאוד, ומתחילים לנתח:

"הקורונה? פשוט מאוד, היה סיני אחד רעב שאכל עטלף. העטלף היה נגוע ובגלל זה הכל התפרץ. פשוט מאוד.

"ומירון? נו באמת, זה הוועדת חקירה. דיברנו על זה.

"והטילים מעזה? פשוט מאוד, הערבים היה להם קצת חם, התחממו. פעם בכמה זמן זה קורה, קוראים לזה הסלמה מה לעשות?! וקרלין? נו באמת, זה כי בנו את זה ברשלנות.

"רכבל קרס? פשוט מאוד. חמישה חודשים הוא לא עבד בגלל הקורונה. נכון, גם אני יודע שכאן בארץ בחרמון כל שנה בתחילת החורף כל הקרונות קורסים כי בקיץ הם לא עבדו, זה נורמלי הרי", ממשיך הרב חיות בהומור שחור כאוב, ומציין כי בוונצואלה, מקום מגוריו עד השנה שעברה, קיים הרכבל הכי ארוך בעולם. "48 שנה קיים הרכבל, ואף קרון לא חשב ליפול. זאת למרות שתחזוקה ווונצואלה לא הולך ביחד".

"והאברך שטבע? לא ידע לשחות.

"והחתן? החקירה המשטרתית אומרת שהוא עבר קו הפרדה לבן.

"והבנין במיאמי? נו באמת, הוא נמצא מול הים, והמליחות של האוויר שם גרמה לזה. כמו שקורה כאן בנתניה, בחדרה, בתל אביב, הרי כל המגדלים נופלים מתי שהוא, לא?!

שינוי מגמה

"אנחנו צוחקים", אומר הרב חיות לקול צחקוק הקהל, "אנחנו צוחקים, אבל זה מה שאנחנו עושים כל הזמן, מסבירים כל דבר ודבר, וככה הכל בסדר. ברגע שנבין שקורה כאן משהו - הראייה שלנו תשתנה

"לפני חודש וחצי ביקשו ממני למסור הרצאה ברמת גן בפני עורכי דין ורופאים. הלכתי. אני נכנס ואומר: 'ערב טוב', הם משיבים לי: 'ערב טוב ומבורך', ואני אומר להם: 'איזה יופי, משפט שלם בלי ויכוחים. כולנו מסכימים על אותו דבר. אולי נגיע להסכמות גם בעוד כמה נושאים?'

'כן, מה?'

'אני רוצה להתייעץ איתכם. קורה מקרה, אסון, אירוע. מה כולם אומרים? מצער מאוד, קרה מקרה.

'ואם מיד אחרי המקרה קורה עוד משהו? איך זה נקרא בלשון מקצועית? לזה קוראים 'צירוף מקרים'.

'אבל אם אחרי צירוף מקרים, קורה מקרה שלישי, רביעי, חמישי, וזה לא נגמר? איך לזה קוראים? לזה קוראים שינוי מגמה. משהו קורה כאן.

"אמרתם הכל", מצטט הרב חיות את הדברים שאמר בהרצאתו ברמת גן. "רבותיי, משהו קורה כאן. בית המקדש נחרב לפני 1950 שנה. הקב"ה אומר לנו: 'עד מתי אתם רוצים להיות בגלות? אין זמן. קדימה תתעוררו'.

"כשאני מגיע בבוקר להעיר את הבן שלי: 'שמואל תקום, תקום, תקום, תקום'. עד שהוא לא קם אני מעיר אותו. כשהוא קם אני מפסיק להעיר אותו. כך הקב"ה ממשיך לעורר אותנו. עד שנקום.

"האסון במירון היה לפני חודשיים ו-4 ימים. כמה צרות שמענו רק מאז, במשך חודשיים. זה לא אומר לנו משהו?! הקב"ה מדבר אלינו בצורה מאוד מאוד רציפה.

הדלקת נרות בזירת האסון במירון, ארכיון (צילום: David Cohen/Flash90)

"ביהמ"ק נחרב בעוון שנאת חינם. למה הוא עדיין לא נבנה? וכי היה דור בהיסטוריה שהיו בו כ"כ הרבה תורה, תלמודי תורה, ישיבות, כוללים? ארגוני חסד בלי סוף? מה קורה? כי אותה נקודה שבגללה נחרב - עדיין לא תוקנה. נבין שאנחנו צריכים לעבוד עם אהבת חינם, פשוט מאוד.

"אגב אין שום הצדקה בעולם מבחינה הגיונית שאני עומד כאן ומדבר. מי שמכיר את המקום במירון, יש את המעבר, 20 ס"מ לפני המדרגות שם הייתי על הרצפה, ולא בין כולם, אלא מתחת לכולם. אין שום סיכוי מבחינה הגיונית שאני עומד כאן ומדבר. אותי פינו במצב בינוני – קשה, ו-5 דקות אחר כך הגענו לביה"ח והמצב שלי כבר הוגדר קשה והגעתי בלי נשימה.

"אני חי כנגד כל הסיכויים. הבנתי שהקב"ה שלח לי תפקיד עכשיו. אני הולך ב"ה לכל מקום שקוראים לי. אם יש אנשים שרוצים ומוכנים להתחזק. יש דבר יותר מרגש מזה שאחד חושב על השני ורוצה לתת לשני משלו? הרי לכולנו אין כסף מיותר. ברגע שאנחנו נראה לקב"ה: 'רבונו של עולם, אנחנו מתעוררים, אנחנו חושבים אחד על השני, אנחנו דואגים אחד לשני'. אני בטוח שאנחנו נמנע בכך הרבה מאוד אסונות, ובעז"ה נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן".

איך מתמודדים עם אובדן של בן בכור יקר ואהוב? הרב אביגדור חיות, שאיבד את בנו ידידיה ז"ל באסון הכבד במירון, מדבר על השכול בשיחה ורווית אמונה. צפו (באדיבות 'קול חי'):