"יחי, יחי, יחי": הנשיא יצחק הרצוג הצהיר אמונים

הנשיא ה-11 של מדינת ישראל, יצחק הרצוג, הצהיר אחר הצהריים (רביעי) אמונים לתפקידו בטקס חגיגי שנערך בכנסת. בהמשך ייערך בבית הנשיא בירושלים טקס חילופי נשיאים, בפעם הראשונה בתולדות המדינה. הנשיא הרצוג ורעייתו מיכל מתעתדים להעתיק את מגוריהם לבית הנשיא רק לאחר תשעה באב.

הרצוג, בנו של הנשיא השישי חיים הרצוג ז"ל ונכדו של הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצוק"ל, מחליף את הנשיא העשירי ראובן ריבלין שסיים כהונה בת שבע שנים. לאחר שהצהיר אמונים, תקעו שני אנשי הרבנות הצבאית בשופרות. יו"ר הכנסת מיקי לוי הכריז "יחי נשיא מדינת ישראל", וחברי הכנסת, השרים והאורחים ביציעים קראו "יחי, יחי, יחי". 

בנאומו התייחס הרצוג לקיטוב בחברה הישראלית ולאתגרים הניצבים בפניה, והבטיח להיות "נשיא של כולם". הוא ציין, כי "בימים כתיקונם, זו משימה הנשמעת כמעט כנאיבית. אך הימים האלה, לצערי, אינם ימים כתיקונם. אלה הם ימים בהם הממלכתיות ניגפת בפני הקיטוב. ימים בהם האתוס המלכד והערכים המשותפים שבריריים יותר מתמיד. ימים לא פשוטים, המגיעים לאחר שנתיים וחצי של מערכות בחירות סוערות שרדפו זו את זו, משבר פוליטי שלא היה כמותו במדינת ישראל. משבר, שההיסטוריה של העת המודרנית מלמדת אותנו שהצליח בעבר להחריב אומות ותיקות ומבוססות הרבה יותר ממדינת ישראל הצעירה, רק בת 73".

"המחיר הכבד מכולם הוא הכרסום בחוסן הלאומי שלנו: כשכל קבוצה חשה מאוימת, כשכל אחד מתכנס בעמדותיו ובהשקפותיו ובטוח שהצדק רק איתו, הניכור מעמיק מיום ליום. ניכור בין אנשים ובין קבוצות, שעלול חלילה להידרדר לכדי ניכור בין אזרחים למדינתם".

"מילים כמו: דמוקרטיה, ממלכתיות, סדר חברתי, מערכת משפט ואכיפת חוק עצמאיות ובלתי תלויות, אתוס ומורשת – הן מילים גדולות, מופשטות. אין להן צורה או צבע. הן מורכבות מכדי להתכנס לסיסמה קצרת מילים. אך הן הבסיס האיתן שמחזיק אותנו יחד, למרות כל אי ההסכמות שבינינו. זהו מרחב של הסכמה שבלעדיו אין קבוצה אנושית שיכולה לחיות יחד. ואנחנו חייבים לחיות כאן יחד. זו איננה גזירת גורל - זוהי שותפות גורל".

"להוריד את הטון, להנמיך את הלהבות"

הרצוג קרא "להוריד את הטון, להנמיך את הלהבות, להרגיע". לדבריו, "גם לוח השנה קורא לנו לעצור, שהרי ימים אלה הם ימי בין המצרים. ימים בהם אנו מצווים לזכור ששנאת חינם היא שהביאה לחורבנם של הבית הראשון והבית השני. אותה שנאת חינם, אותם פלגנות וקיטוב, אשר גובים מאיתנו מחירים כבדים מאוד – גם היום, בכל יום".

בפנותו לשרים ולחברי הכנסת, אמר הנשיא הנכנס: "בימים האלה, כל מנהיג ציבור חייב לנהוג באחריות, להיות קול ממתן ומרגיע, להקפיד ולהיזהר בדבריו. להבטיח את חופש הביטוי – ולמנוע, בכל מחיר, את חופש השיסוי".

הנשיא ה-11 הצהיר, כי בכוונתו לצאת ל"מסע בין קווי השסע והשבר של החברה הישראלית. מסע שמטרתו למצוא את המאחד בתוך ההבדלים, את המאחה בין הקרעים, מסע המיועד למצוא מחדש אותנו. אצא אל הדרך הזו במטרה לפגוש את הכאב, להישיר אליו מבט, להטות אוזן ולב לקושי ולחששות, גם בנקודות הנפיצות ביותר. במסע הזה, כפי שעשיתי לאורך כל שנותיי בציבוריות הישראלית, אסרב לראות באדם העומד מולי רק את זהותו. כתמיד, אבחר לראות את תוכו של העומד מולי".

"הפצעים שנפערו בחברה שלנו – לאורכה ולרוחבה – עודם שותתי דם. הבעיות המבניות והחברתיות, שהופכות קבוצות שלמות למוחלשות, מנציחות את הקושי. עלינו להכיר בכך שישנם רבים בינינו, רבים מדי, שהיום יום שלהם איננו פשוט ואיננו הוגן. רבים שאינם זוכים לסיכוי אמיתי, רבים ששוויון הזדמנויות הוא מונח הרחוק שנות אור ממציאות חייהם. להתעלם מכך לא יקדם אותנו לשום מקום".

הנשיא התייחס למיעוטים בחברה הישראלית ואמר: "כמדינה יהודית ודמוקרטית, עלינו לעשות הכל למען השתלבותם של המיעוטים החיים בתוכנו. כאן, בארץ בה צעדו אבותינו אברהם, יצחק ויעקב. כאן, בארץ בה צעד גם ישמעאל. עלינו לעשות הכל כדי למלא את חובתנו לאפשר לתקרות זכוכית להתנפץ. למגר, בכל הכוח, כל תופעה חמורה, כמו האלימות הנוראה והרצחנית הפוקדת את היישובים הערביים. לצמצם את הפערים ולהרחיב את ההוגנות ביחס, מצד מוסדות וגורמי השלטון".

"עלינו להפסיק לראות בהבדלים ביננו מכשלה, הם בעצם מקור כוחנו. בזכותם העוצמה הישראלית נגלית במלוא עזה. הרי לא היינו מי שאנחנו – ללא המגוון האנושי והרעיוני העצום שהתקבץ כאן. פסיפס בו שזורות יחד המשפחתיות הישראלית, התושייה והאופטימיות. עקרונות הצדק, הסולידריות, החמלה והערבות ההדדית, שהם מרכיביה של חברת מופת".

"לכן, עודני מאמין בנו. אני מאמין שזה אפשרי. זה במרחק הושטת יד זה לזו. בואו נבחר, כל יום מחדש, בנו. נבחר לנצח ביחד, לא רק אחד את השני. נבחר להאיר פנים, לכבות את הבעירה והשנאה עם הרוח הישראלית, להרבות באהבת ישראל. נבחר להיות מאוחדים לא רק בערכים ובעקרונות, אלא גם בתקוות ובחלומות שלנו. נבחר לקבוע שעת נעילה לקרע המחרב בנו. כולנו, יחד".

בסיום נאומו אמר הרצוג: "בתפקידי כנשיא המדינה אני מתחייב לסייע לממשלת ישראל – לכל ממשלה – בהגנה על צדקתה של ישראל בעולם ועל זכותה להגן על עצמה. לסייע ולהיאבק באנטישמיות ובשנאת ישראל ובהשגת השלום המיוחל עם שכנינו. לעמוד לצידם של חיילי צה"ל ומפקדיו, גם במאבקים הניטשים בזירה המשפטית הבין-לאומית ובמאבק מול האיומים האסטרטגיים כנגד ישראל, ובראשם תוכנית הגרעין של איראן".

"האמון הרחב שהבעתן והבעתם בי, נבחרות ונבחרי העם, אמון שחצה מחנות וסיעות, הראה לי שהאפשרות לתקווה, לאחדות ולהסכמה קיימת גם בבית הזה. מי ייתן ויהיה זה סימן לבאות ולרוח גבית במילוי השליחות והאחריות המוטלות על כתפיי, רוח טובה שתסייע אל מול האתגרים המורכבים בפניהם ניצבים מדינת ישראל והעם היהודי כולו", חתם הנשיא את נאומו.