במחשבה תחילה לפרשת מטות-מסעי: למה סירב ה"חפץ חיים" ליטול ארבעת המינים?

"אני כנראה הנהג הכי טוב בארץ", התפאר צדוק באוזני נחמן.

"השתתפת במרוץ? עברת מבחנים?", השתאה נחמן. איך אפשר לדעת מי הנהג הטוב ביותר?

"אין נסיעה שאנשים לא פותחים חלון לעברי", סיפר צדוק בעיניים נוצצות, "ושואלים אותי: מי לימד אותך לנהוג?!"...

* * *

אחרי שהסכים הקדוש ברוך הוא עם טענתן של בנות צלפחד משבט מנשה בן יוסף, מספרת התורה בסוף פרשת מסעי על ציווי מיוחד: "לַטוב בעיניהם תהיינה" בנות צלפחד "לנשים", אבל יש גם המשך: "אך למטה משפחת אביהם תהיינה לנשים".

בגמרא (בבא בתרא קכ) מבואר שאין הכוונה בפסוק שבנות צלפחד חייבות להינשא רק לבני שבט מנשה, אלא שהכתוב העניק להן עצה טובה שיתחתנו עם בני השבט שלהם.

מה טוב בעצה להינשא דווקא לבני השבט שלהן? וכיצד אנחנו יכולים ללמוד מעצה טובה זו עבורנו?

השמחה בעיירה הקטנה הרקיעה שחקים.

האוכל היה בצמצום גדול. בגדים ראויים כמעט שלא היו. קרובים נעדרו ואיש לא ידע מה קורה איתם. בנוסף לכל הקשיים - מקו החזית הגיעו שמועות מבהילות על כוחות האויב שמתקדמים במהירות.

מלחמת העולם הראשונה גרמה ליהודים רבים לנדוד אל עמקי המדינות, בניסיון להיפגע כמה שפחות. גם הגאון רבי ישראל מאיר הכהן מראדין ברח עם ישיבתו לעיירה סנובסק, בה שהה מספר שנים עד תום המלחמה. 

כעת עברה השמועה ברינה בין הפליטים הרבים שמילאו את העיירה: "השיגו ארבעת המינים!".

אז יש ארבעת המינים, אבל רק סט אחד. ליהודי סנובסק היה ברור מי יזכה ליטול אותו.

בבוקר חג הסוכות הסתיימה חזרת הש"ץ. שקט השתרר בבית הכנסת, השמש ניגש בהתרגשות רבה עם ארבעת המינים לעבר ה"חפץ חיים". אלא שגאון ישראל נענע בראשו לשלילה, לתמיהת כולם, וסימן לשליח הציבור להמשיך בהלל.

לאחר התפילה ניגשו פרנסי הקהל נבוכים אל פוסק הדור שהתארח בעירם. "שמא מצא כבודו פסול בארבעת המינים שטרחנו להביא במסירות נפש?".

"חלילה וחס", הרגיע אותם ה"חפץ חיים", ואף ביקש ליטול אותם כעת בברכה.

"הלא תבינו", הסביר הכהן הגדול מאחיו במתק שפתיים לראשי הקהל, "לפני ההלל בבית הכנסת, אין אפשרות לתת לכל הקהל לברך על ארבעת המינים.

"ואם תאמרו שחשובי הקהל ייטלו את ארבעת המינים בברכה לפני ההלל, ורק אחרי התפילה ייטלו הציבור את ארבעת המינים", המשיך ה"חפץ חיים" בחלחלה גלויה, "הלא זהו משחק באש! אם מישהו יחשוב שגם לו מגיע לנענע את ד' המינים יחד עם ראשי הקהל ובסופו של דבר לא יקבל - נמצאנו פוגעים באיש ישראל שזו עבירה מדאורייתא, בשביל לקיים 'נענועים' שהם מדרבנן.

"אלא מה, שרק אני אטול את ארבעת המינים בברכה לפני ההלל? מי אני ומה חיי שאזכה לבדי במצווה שכולם נושאים אליה עיניים?"...

הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, בעל ה"העמק דבר", מבאר את העצה שהעניקה התורה לבנות צלפחד: הגם שיכולות אתן להינשא למי שתחפצו, כמו שנאמר "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים", כדאי לכן להינשא רק לבני השבט.

מדוע?

משום שבת אינה יורשת נחלה אם יש בנים. לכן, אם למשל נישאת בת משבט זבולון לבן שבט דן - היא לא גורמת שנחלה משבט אביה תעבור לשבט דן. אולם בנות צלפחד, שכן ירשו נחלה, אם יינשאו לבן שבט אחר - יגרמו לכך שהנחלה תעבור איתן לשבט שאליו הן מסתפחות.

עצה טובה נתנה להן התורה: גם אם אתן יכולות, אל תהיו שונות!

* * *

"לא כמו כולם", זו אמירה שנשמעת מפי רבים מאוד בנימה של ייחודיות.

"כמו כולם" זה משעמם. "כמו כולם" זה נעדר הילה מיוחדת. אם נהיה שונים - חולפת בנו המחשבה - נבלוט על פני האחרים. לא ניטמע בתוך ההמון.

מעניקה לנו התורה עצה שהגמרא מגדירה אותה "עצה טובה": יש אכן יתרון לאדם שמעשיו נעשים מכוח הייחודיות שלו, ולא כי "כולם עושים". אבל אם מעשיו גורמים לו להיות חריג מאחרים בחיצוניות, הם מבדלים אותו מכולם - הרי שזה לא טוב עבורו.

אם כולם שואלים אותנו "איפה למדנו לנהוג", כדאי לחשב מסלול במהירות. לא רק בכביש כדאי לנהוג "כמו כולם", גם במדרכות החיים...