"אין ספר הוראות איך לגדל ילדים": הפוסטים החמים של מיכל הקטנה

אם אפשר להיות כנה לרגע,

אני מפחדת...מפחדת מאד!

מפחדת לכתוב את שעל ליבי,

אני מקלידה את הרגשות שלי ומוחקת...

הרשתות החברתיות כבר מזמן הפכו לנשק

ולא פעם הופנו כנגדי, כנגד משפחתי והוכיחו לי עד כמה הן מסוכנות.

ובאותה נשימה אם אשב בשקט,

הלב שלי נשבר לחתיכות, שורף מכל המאורעות

השנה האחרונה הבהירה לי איך הכל הרבה יותר עמוק ממה שזה נראה ומרגיש

ושמישהו שם נותן לנו אותות על גבי אותות,

אורות אדומים מהבהבים בחוזקה

ואנחנו מסרבים להבחין בהם.

קורונה כבר מזמן לא בתמונה,

אסון הר מירון נשכח כלא היה,

עתה אקדחים שלופים, טעונים הייטב

האלימות החליפה את שפת האלף בית

עולם משוגע, עולם מהיר, מתלהט וכואב

אנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמו

ושוכחים לגמרי את דרכי הלב.

אין מקום בטוח, אין מקום שקט,

הדעות מתנגשות ואין על מי להישען

אני דואגת, אני מפחדת,

על ילדיי, על משפחתי, על חבריי

לא רק על מי שמסביבי,

אני חוששת

על העולם הזה שלנו,

שאיבד כל צלם אנוש

ואנחנו דוהרים אל עבר סוף מלא תלאות.

שלום היא לא מילה שאפשר להשתמש בה

אהבת חינם היא רק דימוי מתוק,

תגידו לי איך הגענו לכאן?

ולאין עוד נגיע?

ומה יהיה הסוף?

כל סימני השאלות הופכים לי את הבטן

ובבטן יש לי אוצר קטן, טהור

ואין לי מושג איך אשמור עליו מהעולם המטורף הזה?

ואיך אשכיב אותו לישון?

בכל יום מחדש אני בוחרת לנשום

כמה פעמים ביום

ולנסות ולזכור,

שאני בן אדם.

רק בן אדם, בידיוק כמו כולם.

ושהאחריות היא שלי, הגוף שלי הוא רק שלי,

והמילים שיוצאות מפי

הן אך ורק באחריותי.

והאהבה לא מתה

האהבה היא דרך החיים

אם נרצה, נפעל ונאמין

יחד

עוד יגיעו ימים טובים.

לפעמים אני משתגעת מאיך שהזמן עובר מהר ובורח לי בין האצבעות

רק לפני דקה יולי שלי הייתה בעגלה ופתאום היא יוצאת לסיבוב עם חברות,

אני מתבוננת בה ורואה אותי שקוף, נזכרת איך חשבתי שאין מצב שאמא שלי

מבינה אותי וכמה ייחסתי לדברים שרירותיים חשיבות,

הרשו לי להצהיר- גיל ההתבגרות לא פוסח על אף אחד ולא נותן מנוח לאף הורה

ובינינו, עם כל הקשיים והדרמות,

זה הגיל הכי כיף והכי יפה

הכל ראשוני , אמוציות מתעופפות לכל עבר , הכל חד, הכל ישיר , כאן ועכשיו.

אני רואה את הבת שלי עומדת על שלה , לא נותנת לאף אחד עליה להחליט ,

בוחרת לקפוץ אל תוך המים העמוקים גם אם הם הכי קרים ועמוקים בעולם

מביעה את דעתה ישר ולעניין מבלי מסנני החברה וללא רעשי רקע

אחרי כל השנים אני פתאום מבינה שהיה לי כל כך קל לשפוט את ההורים שלי

באותה התקופה , להיות בטוחה שכשיהיו לי ילדים אני אדע בדיוק איך לחנך אותם

ולעולם לא אחזור על טעויותיהם

אבל הנה אני מודה בפניכם

שאין לי מושג

שאין ספר הוראות ואין אף אחד שיכול ללמד אותנו איך באמת לגדל ולחנך ילדים.

אמא שלי תמיד חזרה ואמרה ״כשתהיי אמא ,תביני״

וגם עכשיו אחרי חמישה ילדים ובקרוב הרחבת המשפחה אני עדיין לומדת בכל יום ויום

איך לתמוך ועד כמה , מתי לשחרר ומתי דווקא לגשת

על מה חשוב להתעקש, לבחור את המלחמות ומתי בידיוק לסגת

והאמת חברים , שאין לי שום דרך להוכיח לכם שאני עושה את הדבר הנכון

אבל מה שתמיד עוזר לי הוא לאהוב ולנשום , פשוט לנשום את זה ולתת רק אהבה וכמה שיותר!!!

כי התקופה הזו היא כל כך זמנית

ולעולם לא תחזור .

יולי שלי אני אוהבת אותך ולומדת ממך כל יום.