תתכוננו, עוד כמה ימים מגיע יום כיפור (לא התבלבלנו)

כששואלים מהו היום הכי קדוש וחשוב בשנה, כולנו עונים "יום הכיפורים, ודאי". הרי ביום הזה ייחתם מה יהיה גורלנו לשנה הקרובה. אנו אומרים שוב ושוב וידוי, י"ג מידות של רחמים, מתחננים, בוכים, זועקים וכל כך מנותקים מהשגרה היום יומית. אנחנו מתחזקים בחודש אלול וימי עשרת תשובה, מתכוננים ליום הגדול הזה שנקרא "יום כיפור", ומשתדלים להרבות כמה שיותר במעשים טובים לקראתו.

האם העוצמה של היום הזה אכן מתרחשת רק פעם אחת בשנה? האם קיים עוד יום בשנה בעל מעלה כה אדירה? חז"ל באים ומגלים לנו שגדולתו ומעלתו של יום תשעה באב שווה למעלתו של יום זה. אז מהיכן לומדים את ההקבלה של שני ימים אלו, ומה מוטל עלינו לעשות בימים אלו?

עקרון "זה לעומת זה"

מסביר הרב רוזנבלום יסוד חשוב להבנת הדברים כי אחד העקרונות בבריאת העולם הוא "זה לעומת זה עשה אלוקים", לפיו כגודל הקדושה כך גודל הטומאה. העולם תמיד נמצא באיזון בין הטוב לרע, וזה ישתקף בכל הבריאה כולה.

דוגמא אחת מני רבות לעקרון היא ביטול יצר עבודה זרה: בית המקדש הוא המקום הקדוש ביותר בעולם, שם נמצא קודש הקודשים אליו נכנס הכהן הגדול פעם אחת בשנה – ביום הכיפורים. הגמרא מסבירה שכאשר אנשי הכנסת הגדולה התפללו 72 שעות וביקשו לבטל את היצר של עבודה זרה, יצאה אש בדמות של גור אריה מבית קודש הקודשים. למה דווקא מקודש הקודשים? "זה לעומת זה עשה אלוקים. שם המקום הקדוש ביותר, אז משם יצא יצר של עבודה זרה", מסביר הרב רוזנבלום. "למה הוא נראה בדמות אריה? כי בית המקדש נקרא בשם 'אריה' (אריאל)", שואל ומשיב הרב בשיעורו.

הרעיון של העיקרון "זה לעומת זה עשה אלוקים" נמצא גם בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. ביום זה הכהן הגדול לוקח שני שעירים, הזהים במראה ובשווים, כאשר אחד מוקרב לקב"ה והשני נשלח למקום שנקרא עזאזל. נשאלת השאלה: למה לא לבחור שעיר מובחר לה', ואחד ירוד יישלח לעזאזל? מה אכפת לך איך נראה השני - להיפך, תשלח אחד צולע או כחוש. למה צריך לשלוח אותו הדבר? אותו יסוד עקרוני הוא המענה לשאלה זו – זה לעומת זה.

ראש השנה ויום הכיפורים בזמנים אחרים

לאחר הבנת יסוד זה, נצעד יחד צעד קדימה להבנת חשיבות ימים אלה של בין המצרים. בספר "זאב יטרף" הנכתב על ידי אחד החכמים בארה"ב, הרב זאב הכהן הוברמן זצ"ל, מובא על פי מדרש ילקוט שמעוני על פרשת פנחס כי כל מערכת החגים שיש לנו כיום השתנתה בעקבות חטא העגל. במקור יום הזיכרון (ראש השנה) היה אמור להיות ב-י"ז בתמוז, ויום הכיפורים היה אמור להיות בתשעה באב. הרב הוברמן מסביר שבעקבות חטא העגל ב-י"ז בתמוז נדחו המועדים מתמוז לתשרי. במקור, "הימים השחורים" שבין י"ז בתמוז לתשעה באב היו אמורים להיות הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, וכך היינו גם זוכים לשלושה שבועות של "ימים לבנים" של כפרת עוונות, שאמורים היו להתחיל מיום קבלת הלוחות הראשונות (שהתקבלו ב-י"ז בתמוז) ומסתיימים בתשעה באב, שאלמלא היו המרגלים מוציאים דיבה על הארץ היינו אמורים להיכנס ביום זה לא"י.

אלמלא עם ישראל היה חוטא בחטא העגל, היינו אומרים בתשעה באב "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם". אגב, משום שבמקור תשעה באב היה אמור להיות יום הכיפורים, השאירו חז"ל את אותם חמשת עינויים של יום כיפור גם בתשעה באב.

שתי מערכות של 21 יום

מוסיף ומסביר הרב ברוך רוזנבלום את הרקע לתשובת הדברים דרך שתי המערכות של 21 הימים: האחת מתחילה בראש השנה, שבו אנו נכתבים, ממשיכה ליום הכיפור בו אנו נחתמים ומסתיימת ביום הושענא-רבה בו הפתקאות נשלחות. המערכת השנייה של 21 יום היא מי"ז בתמוז ועד תשעה באב.

הגמרא מביאה את טענת חכמי אתונה בפולמוס שהיה בינם לבין רבי יהושע בן חנניה. הם טענו כי לעם ישראל קיימות בשנה שתי מערכות של 21 ימים: אחת היא הלבנה, שבין ראש השנה להושענא-רבה – בה ישנה קרבה לה', מחילה, כפרה וטוהר. השנייה היא השחורה, שבין י"ז בתמוז ועד תשעה באב – בה יש אבלות, חרון אף וריחוק מה'. משיב לטענתם רבי יהושע בן חנניה שמערכות אלו הן זהות במעלתן בדיוק כפי העיקרון "זה לעומת זה", בדיוק כמו שני השעירים שהאחד מוקרב לה' והשני לעזאזל - כפי שהשעיר המוקרב לה' מכפר על חטאינו, כך גם השעיר שמוקרב לעזאזל מכפר על חטאינו. הימים שבשתי מערכות אלו הם זהים, אך רק בעלי סגנון שונה של עבודת השם.

שתי מערכות ימים אלו מסוגלות להביא לקרבה עוצמתית לקב"ה. כפי שעשרת ימי תשובה מכפרים על חטאינו על ידי סליחות וכפרות, כך גם ימי בין המצרים מסוגלים לכפר על חטאינו על ידי הגלות והצרות; כפי שבימי עשרת תשובה ניתן להגיע לקרבה לה', כך גם על ידי הצער על חורבן ירושלים והגלות ניתן להגיע לקרבת השם, כמו שנאמר "כל רודפיה השיגוה בין המצרים, כשבחילוק המילה "רודפיה" מתקבל "רודף י-ה". כלומר מי שרודף אחר ה' בימים אלה יכול להגיע לחיבור אל הבורא.

מסכם הרב רונזבלום "אנו מתרגשים לפני יום הכיפורים, מבטיחים לקב"ה הבטחות שאנו נשתפר בעניין זה ובזה, מקבלים קבלות. כל אחד לפני ראש השנה מבטיח לריבונו של עולם שהשנה שבפתח לא תהיה כשנה שחלפה, אלא שהוא ישתנה וישתפר בנושאים אלו ואחרים. והרי הדבר מובן מאליו, שכן כשאתה עומד מול שופט אתה רוצה להציג את רצונך להיות לאדם אחר ובכך אתה מקווה שהוא יחון אותך ויעניק לך הטבה.

"אותה מהות יש גם בימים אלו של בין המצרים... אלו הם ימים של חשבון נפש, ובהם נדרש מאיתנו להראות שאנו משתפרים – הן במצוות של בין אדם לחברו והן במצוות של בין אדם למקום".

צפו בשיעורו המלא של הרב ברוך רוזנבלום על מעלתו של יום תשעה באב: