פרשת דברים
פרשת דברים: מה קרה לכנר המוכשר שעבר על החוק?
בבואו אל הארמון להתנצל שלא יוכל לנגן עוד, הורה המלך למשרתיו לתלותו מיד. "וכי מה אשם אני בתאונתי?", התקומם הכנר
- הרב אברהם יצחק
- פורסם ו' אב התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)
לא חשבנו שזה יקרה עוד פעם, אבל הנה, זה שוב קרה.
לא, אינני מתכוון לגל הרביעי של הקורונה. כוונתי לתשעה באב.
ממאורעות השנה נרמזנו ששנתנו ראויה לגאולה, אך משיח טרם בא. אמנם מאמינים אנו "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר" (חבקוק ב', ג'), אך לצערנו עודנו מתאבלים על החורבן.
הבה נערוך את חשבון נפשנו.
* * *
חז"ל (ירושלמי, יומא א, א) אמרו: "כל דור שאינו נבנה בימיו - מעלים עליו כאילו הוא החריבו". כלומר, אם בית המקדש טרם נבנה, סיבת הדבר שמעשינו היו גורמים שוב לחורבנו אילו הוא היה נבנה. לפיכך נחשב לבני הדור שבימיו לא נבנה המקדש כאילו הוא החריבו במעשיו.
ברם, בטוחני שאילו הייתי פונה בהאשמה קולקטיבית לבני דורנו: "אנחנו החרבנו את בית המקדש במעשינו הרעים!", לבטח היו דברי מתקבלים ברגשי עוינות.
אנחנו החרבנו את המקדש?! נבוכדנצר החריב את המקדש הראשון, וטיטוס את השני! אז איך מעשינו קשורים לסיפור הזה בדיוק?
והאמת, שגם בני הדור בו נחרב המקדש לא באמת הבינו את אשמתם בחורבן הבית.
כך מספר הנביא ירמיה, בזמן חורבן הבית הראשון: "מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת ... עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ? וַיֹּאמֶר ה': עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי!" (ירמיה ט', י"א-י"ב).
מבארים חז"ל (נדרים פא) את דברי ירמיה: "דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו ... שאין מברכים בתורה תחילה".
דהיינו, אלמלא הקב"ה פירש להם את סיבת החורבן, איש לא היה מבין מה היה הטריגר.
וצריך להבין, הלוא המקדש הראשון נחרב בגלל שבני אותו דור חטאו בעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים (יומא ט), אז מדוע פירש ה' שהחורבן נסבב כתוצאה מזלזולם בלימוד התורה - שלא בירכו ברכות התורה לפני לימודם בה?
ומדוע איש לא ידע את התשובה מלבד ה'?
* * *
היה היה פעם כנר מוכשר שזכה לתפקיד נכבד: להיות כנרו האישי של המלך.
המלך היה טרוד מאוד בענייני הממלכה, ויועציו יעצו לו לשכור לו כנר מוכשר שנעימותיו ירגיעו את רוחו וירפו את טרדותיו.
ואכן, העצה נשאה פרי. הכנר המוכשר פרט בנעימותיו על מיתרי נפשו של המלך, וזה השיל מעליו את כל דאגותיו ונפשו שובבה בנעימה.
יום אחד סערה הממלכה. כנרו של המלך נתפס בעוון חמור.
הכנר הובא לפני המלך למשפט, ובשל חומרת הדין קבע החוק שגזר דינו הוא מוות.
"אני זקוק לכנר הזה", אמר המלך ליועצו, "מאז בואו אל הארמון נעימותיו מרגיעות את רוחי ודעתי צלולה יותר בקבלת ההחלטות. לא אוכל להורגו מאחר וחייו הם צורך לממלכה כולה!".
וכך הוחלט, שהכנר יקבל חנינה מן המוות.
לא היה מאושר מהכנר בר המזל. הוא ליטף את גרונו ולא האמין שהחבל לא כרוך סביבו...
הכנר הבין את נחיצות המלך בחייו והתחכם לנצל זאת לרעה. הוא עבר על החוק בערמומיות, והמלך, על אף שידע מכך, העלים עין.
ויהי היום, סערת שלגים השתוללה בחוצות, הכנר יצא מביתו והחליק על גבי השלג.
הוא נקע את גבו, וכתוצאה מכך הוא נותר שוכב על גבי השלג זמן ממושך, עד שאיש נחלץ לעזרתו.
הכנר סבל מכוויות קור קשות, ולרוע מזלו נאלצו הרופאים לקטוע כמה מאצבעותיו...
בבואו אל הארמון להתנצל שלא יוכל לנגן עוד, הורה המלך למשרתיו לתלותו מיד.
"וכי מה אשם אני בתאונתי?", התקומם הכנר.
השיבו המלך: "בן מוות אתה בשל פשעיך הישנים, אלא שבשל נחיצות נגינתך חננתי עד כה אותך ממוות. כעת, תבוא עונשך הראוי לך!".
* * *
הסיבה האמיתית לחורבן המקדש, היה חטאם של בני אותו דור בשלושת העבירות החמורות שבתורה: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
אך עד החורבן הייתה להם חסינות.
אותם חוטאים לא זנחו את לימוד התורה ועסקו בה מתוך אהבה, וזה מה ששימש להם סוג של דמי חסות, פרוטקשן.
כחמלת המלך על הכינור השובב, כן חס הקב"ה על בניו החוטאים. אכן, בני מוות היו, אך בשל עריבות לימודם בתורה, שהייתה לה' לעונג, חנן אותם ה' מן המוות.
אלא שאז הם החלו לזלזל בלימוד התורה...
מסביר הר"ן (נדרים, שם) שבני אותו דור עסקו בתורה, אלא "שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה -ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה".
ברגע שהחלו בני אותו דור לזלזל בלימוד התורה, כבר לא הייתה להקב"ה עריבות בנעימת לימודם, ולפיכך גלגל עליהם את גזר הדין על שלושת העבירות החמורות שחטאו בהן, החריב את המקדש והגלה אותם (בשם הגר"י גלינסקי זצ"ל).
ודברים אלה אמורים גם לגבינו.
כאותו דור, גם אנו לא מבינים את חומרת מעשינו - שהיו גורמים לחורבן המקדש, אילו היינו זוכים לגאולה והוא היה נבנה בימינו.
אבל ישנו דבר אחד שיכול להשיג לנו חנינה מגזר דין של פורענות, ואף יכול לסייע לנו לתקן את מעשינו ולהחיש את גאולתנו.
ניחשתם נכון.
הרי זה לימוד התורה!
ככל שנלמד להכיר בערך לימוד התורה, כך נרבה בלימודה, ועל ידי כך נזכה לזיכוך מעשינו ולגאולה השלימה במהרה.
ועוד דבר.
אמנם בית המקדש נחרב ומיני אז השכינה גולה, אולם בידנו לבנות לה בית ומשכן.
אומר האלשיך (שמות כ"ה, ח'), שכל אדם ואדם מצווה להכשיר את לבו להיות משכן לשכינה.
וזאת על ידי לימוד התורה הקדושה!
לרכישת הספר "בכל לבי דרשתיך" על הימים הנוראים וחג הסוכות, מאת הרב אברהם יצחק, לחצו כאן.