החרמת גלעד קריב: מדוע נציגי הרפורמים זוכים ליחס כזה?

הראביי הרפורמי גלעד קריב עלה השבוע לכותרות מספר פעמים. בפעם הראשונה היה זה בדיון שהתקיים בכנסת על השינויים שהממשלה ביקשה לערוך בוועדה למינוי דיינים. כאשר קריב עלה לדוכן לנאום, כל חברי הכנסת החרדים עזבו באופן מופגן את המליאה כאקט של החרמה.

ביום שישי האחרון השתתף קריב בתוכנית "אופירה וברקוביץ" בערוץ 12, כאשר לצידו העיתונאי החרדי ישראל כהן. לקראת סיום הריאיון ביקש קריב ללחוץ את ידו של כהן, אך נתקל בסירוב. רבים ברשתות החברתיות לא אהבו את התנהלותו של כהן, והגיבו בהתאם: "איך זה ייתכן שיהודי לא ילחץ את ידו של יהודי?!", שאל צייצן בטוויטר.

אך רגע השיא הגיע בליל תשעה באב. קריב הגיע עם קבוצה מצומצמת לרחבת הכותל, למקום המכונה "עזרת ישראל", על מנת לערוך טקס רפורמי. להפתעתו גילה שהמקום נתפס בידי קבוצת צעירים שהתמקמו שם על מנת לומר את הקינות. לאחר צעקות וניסיונות שלא צלחו, קריב המתוסכל נסוג וצייץ: "קיבלנו הערב שיעור עצוב בשנאת חינם ברחבת הכותל השוויונית".

אז מה באמת פשר ההתנהלות הבוטה של החרדים וקבוצות אורתודוקסיות נוספות ביחס לרפורמים? ומדוע יהודים המחויבים לציווי "ואהבת לרעך כמוך" לא מכילים את היהודים הרפורמים?

במציאות הקיימת היום במדינת ישראל, למעלה מחמישים אחוז מהיהודים במדינת ישראל מגדירים עצמם כדתיים, חרדים או שומרי מסורת. גם מתוך אלו המגדירים עצמם חילונים, רובם מאמינים באלוקים, במסורת ישראל ובגדולי ישראל. הם פוקדים לפעמים את בתי הכנסת, ולקראת טקסים דתיים בחייהם, כמו חתונה, ברית ובר מצווה, הם באים באופן טבעי למוסדות ולרבנים הנאמנים ליהדות הנאמנה.

אך לתוך המרחב הזה נכנסה בשנים האחרונות התנועה הרפורמית. היא מצאה שפה משותפת עם חוגי השמאל החילוני הליברלי, ויחדיו הם פועלים להכחיד את הציבור המסורתי, ובעיקר לנתק אותו מהקשר החם וההזדהות עם היהדות הנאמנה.

כבר בתחילת המאה שעברה, התנועה הרפורמית ברובה ויתרה על הכמיהה לארץ ישראל. בארה"ב זנחו הרפורמים כליל את המחויבות המעשית למסורת ההלכה ולעיקרי האמונה. תחת זה הם אימצו צו דתי חדש של 'תיקון עולם'. רעיון זה עומד בבסיס הפעילות השמאלנית והליברלית היהודית האמריקאית, והוא דילל אלפי שנים של עשייה ואמונה יהודית למין דת מעורפלת של צדק חברתי תוך עיוות התנ"ך.

בעקבות ההתבוללות שעשתה שמות בקהילתם בארה"ב, ראשי התנועה החלו לתת את עיניהם ביהדות הישראלית. רעיון הארץ המובטחת הושב בשנים האחרונות לחיק התנועה, וראשיה גם הצטרפו למוסדות הציוניים, זאת כדי להשפיע על הזהות היהודית של מדינת ישראל. שותפות רעיונית הם מצאו בקרב חוגי השמאל הליברלי החילוני, שחיפש לאמץ זהות יהודית ציונית מודרנית, חלף היהדות האותנטית והדתית.

ראשי התנועה הרפורמית מבקשים לנצל את ההתעוררות הרוחנית שמתרחשת בעשורים האחרונים בישראל כדי לנסות ולשווק 'פייק יהדות'. שאיפתם הראשונה במעלתה היא להיכנס לתודעה של הציבור הרחב כפלג לגיטימי, כעוד פלג מיני רבים, לצד ספרדים, ליטאים, חסידים ודתיים לאומיים.

קריב, ששימש עד לא מכבר כיו"ר התנועה הרפורמית בישראל, פועל ללא לאות לקידום מטרותיה ולא בוחל בשום אמצעי כדי לזכות בלגיטימציה ציבורית. הנה רק לאחרונה סיפר התסריטאי מני אסייג, שמגדיר עצמו כיהודי מסורתי: "קיבלתי טלפון מפתיע מח"כ גלעד קריב שמאוד רוצה להיפגש איתי. אומנם מדובר באדם אדיב וחביב אבל הזרם הרפורמי בכלל לא חביב, ונזקיו לעתיד העם היהודי מוחשיים וממשיים. הנחמדות המופרזת של משווקי הזרם היא בגדר מלכודת דבש. אשמח להיפגש איתו ברגע שיהפוך לאורתודוקס ויכבד את 13 העיקרים". מתברר כי אסייג הכיר בסכנה הטמונה בתנועה הרפורמית, אך יש אלפים רבים שעדיין לא מודעים לה.

על מנת לעצור את הגשמת שאיפתם המסוכנת של ראשי התנועה הרפורמית – התנועה שבמהלך שנות קיומה גרמה למיליוני יהודים לעבור על מצוות ה' והובילה להשמדתם הרוחנית – יש להשתמש בכל אמצעי לגיטימי. אם שאיפתם היא להתקבל כזרם לגיטימי, הרי שיש לעשות הכל כדי לדחות אותם. צריך להימנע מלחיצת יד ומהבעת כל מחווה מכל סוג של הבנה והשלמה או אפילו הקשבה כלפי מי מנציגיהם. היחס כלפי נציגי הרפורמים צריך להיות כפי שאמר לאחרונה יו"ר יהדות התורה, הרב משה גפני: "אני לא מכיר בגלעד קריב, אני רואה אותו כמו אוויר". הרפורמים הם אויבי היהדות וכך יש להתייחס אליהם.

בנוגע לאנשים שנוהגים לצקצק בלשונם על יחס החרדים כלפי הרפורמים ולצטט את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" כמו גם להפריח סיסמאות על אהבת חינם, רצוי להזכיר כי במקורותינו קיים פסוק נוסף בו נאמר "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי" (תהילים קל"ט). הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" מסביר, שפסוק זה נאמר כלפי מי שמחללים את שמו של הקב"ה וגורמים שיעזבו את מצוותיו – הגדרתם המדויקת של מנהיגי הרפורמים. והיחס הראוי כלפי האנשים האלה הוא "תכלית שנאה שנאתים". לא פחות.