חולת הקורונה שמצבה היה אנוש במונולוג מטלטל: "אני אוד מוצל מאש מהקורונה"

חיה רבקה פולק, בת 35 מירושלים, חלתה בקורונה בעיצומו של הגל השלישי, כשהיא בחודש בשביעי להריונה. מצבה הוגדר קריטי ולא יציב, היא עברה ניתוח קיסרי חירום, ובמשך חודשיים היתה מורדמת ומונשמת, מחוברת למכונת האקמו.

שמה של היולדת הופץ בכל העולם, ורבים זעקו בתפילות לרפואתה השלמה. בחסדי שמים גלויים היא התעוררה ביום הפורים, החלימה והתחזקה.

בשיחה מרגשת שהעניקה לקו "לכה דודי", שיתפה מחלימת הקורונה בתחושותיה לאחר "תחיית המתים", בתודתה העצומה לבורא עולם, ולכל עם ישראל שזעק לרפואתה, וקיבל קבלות טובות עברה.

"כתר נתת לנו, כתר של קורונה, נגיף ותסמינים

וכתר ניתן לך ה' אלוקינו יחד קבוצי מטה, לא, לא מלאכים

ואת הכתר נבנה משבצות משבצות

משבצות של זהב, של מהות, של משמעות, ושרביט של 'היי צנועה'

אותו נגיש ונרגיש לפניך עד מלוא המלכות, כתר של צניעות

לחוד וביחד כולנו נשלש לך קדושה היום, כאן ועכשיו

נרגיש ונגיש לך את הכתר האישי של כל כבודנו פנימה

אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי

לעשות רצונך אלוקיי חפצתי וצדקתך בתוך מעיי,

בתוך ראותיי,

בתוך נשימותיי

באתי שעריך בתודה, חצרותיך בתהילה

כאן חיה רבקה בת לאה

ואנחנו, שהגענו לדור אחרון

אנחנו שנולדנו, שנועדנו אליו

וידענו שהוא כה לא פשוט ולא ברור

כלל וכלל לא מובן מאליו

ואתם שזכיתם וחציתם בור בלי סוף

מול קרבה שאין לה קץ ותכלה

אל תקראו את הסיפור מהסוף

תקראו אותו מהתחלה

(צילום: shutterstock)

"כל מי שנתקל בי כמו הוזה מול המחזה

כי היום, כאן ועכשיו, אני כאן, בעולם הזה

שרידת קורונה, ניצולת 2021

וריאות ונשימות שלא עבדו,

שלא שרדו,

שנאבדו,

אחת אחת,

בבת אחת

ויהי אחר הרעם אשר בא לפשט עקמומיות, בשלהי הגל השלישי הנורא

אחר הקולות והברקים אשר הרעידו שערים הרקיעו שחקים

לנוכח אסון היולדות שם בקורונה

אחר אשר חוברו המה, הגופות, למכונות אקמו מפלצתיות

ונותרו בלא נשימות,

מורדמות,

מונשמות,

ואין איתן יודע עד מה

קריטיות, אנושות, נואשות, חבוקות ודבוקות, תלויות ועומדות

מיטלטלות עד כלות, מוות וחיים, ועמוד של תפילה שעמד וזעק: 'לא עוד'.

"לא זכיתי להיחשף למעצמה,

לא ראיתי, לא חזיתי

לא הייתי שם בחודשים שבט ואדר התשפא,

לא נשמתי את אימפריית העל האין סופית

של 'תפילה לעני',

למעני,

בעבורי,

לרפואתי

של חבילות חבילות, גדודים גדודים של מתנות אין סוף לבורא עולם

של עמוד של צניעות, שהוא כנגד תלמוד תורה כנגד כולם

כן, כי בנאדך להיות הכניסו המה דמעתם

ובין אראלים ומצוקים היתה שם מלחמת עולם.

"קרעו את השמים כדי שלא תהיה 'קריעה' פה בארץ

הכריזו קבל עם וערבה להשם מנחתם

לכה דודי, הגישו לך אבא כיסוי ראש מהודר ומושלם

אבינו מלכנו במה זכינו כי עשית למען אמהות של תינוקות של בית רבן

והיה העולם צועק, משתנק, שמים קורע

והיתה הזעקה מפי העם עולה מאליה

נהרות של דמעות ואוקיינוסים ינועו בראשם

על כל גל וגל גברו בכוח תקוותם

אהה מכניסי רחמים כמה השתדלו שם, כמה הרבו שם תחינה,

הוי, כמה נעצרה נשימתה של אומה שלמה

מסוף העולם ועד סופו זכינו מי פילל לך דודי

לך,

למענך,

בשבילך,

הגישו והרגישו מנחתם.

"במה אקדם ואיככה זה אוכל לתאר

מאות אלפי וריבי רבבות של דמעות ונאדות התעלויות

חיזוקים, שינויים תמורות ותנודות,

ושים אותן בנאדך להיות

ומהר יקדמונו, אבא, רחמיך.

אבינו מלכנו, עשה עמנו למען שמך

אחר כל אלה אודה ה' מאוד בפי,

אודה ה' בכל לבב, בסוד ישרים ועדה

ואני כאן כולי תפילה

חיה רבקה בת לאה

כעת חיה

עומדת מולכם,

מדברת אליכם אישה שכל כולה,

שכל קולה,

שכל חייה, עצמה ובשרה,

חיים וקיימים,

אודים מוצלים,

ועדים,

למלחמת עולם שלישית

שלך, ושלך, ושלך

הכי אישית,

למלחמת ששת הימים שלך של כל השבוע,

שקיבלה מימד חדש, מזוקק ואדיר

שהגיעה לפסגות של אין סוף מול הגל המאיים, הנוראי, האדיר

שפכתם לבבות כמים קרעתם חתכתם את השמים

נוכח פני השם זרעתם בדמעה

ואני, חיה רבקה בת לאה, קצרתי ברינה

כי פמליא של מעלה אמרה: 'ניצחוני בניי'

וביום הפורים אמרה לצרותיי די,

כי נפקחו, לראשונה מזה חודשיים, שמורות עיניי.

"אחזת שמורות עיניי, נפעמתי ולא אדבר

חישבת ימי מקדם, הגיתי בכל פועליך, ובעלילותיך אשיחה

אחרי ההתעוררות הזו של שתינו, שתי היולדות מבלינסון

אחרי שכל העולם עצר את נשמתו, וידע כי אין סיכוי, וזהו, וזה אסון

כי מן השמים השמיע קולו אלוקים,

ובת קול חלחלה, טלטלה, להרעיש עולמות,

להשתנות עד כלות,

להגשים,

להקים.

כן, דודי אמר, ודרש, ותבע

דודי שלך, ושלך, ושלי

הראיני את מראייך, היי צנועה, הבת השובבה

וקול דודי דופק על פתחי לבבותינו

ואנחנו לדודינו ודודינו לנו, בהיותו קרוב אלינו

"לא.

הקורונה הזו לא תהיה שעת סיפור,

שנת סיפור,

מרתקת,

ומשתקת,

שעברה וחלפה,

בה כולנו לבסוף נשמנו לרווחה

לא,

הקורונה הזו לא תהיה דרמה חד פעמית בעולם

כי אם עצירה מוחלטת, שינוי יסודי, מהותי ומשמעותי,

אותו נרגיש ונגיש לפניך, ריבונו של עולם

נתת לנו קורונה, שלחת נגיף ותסמינים

ואמרת, וציווית, והורית לאוויר טהור ומזוכך להיות מונשמים

קראת לנו, אבא, ביקשת שלא נחיה כאן כמורדמים

לקום, להקים, להתעורר, להתנער עד כלות בכל התחומים

"חזקנו, אבא, שנחזיק בהן בקבלות

שנמשיך ונמשוך שנעלה ונתעלה

תבוא לפניך שנת התשפא ותעיד ותוכיח בכל הכוח

כי הגיע זמן גאולתנו, כי מחכים אנחנו לך.

מול חבלי משיח, ראה עמידתנו, דלים וריקים,

מול שלהי הקורונה דיינו אלוקים.

כי אין שכחה לפני כסא כבודך,

אבינו מלכנו עשה עמנו למען שמך,

כל יום תאמצנו, כל יום תגדלנו,

ששים ושמחים כל יום תביאינו

נושמים לרווחה, נושמים בבטחה

על שהחזרת בנו נשמתנו

בחמלה כי רבה.

"מודה אני לפניך בורא נפשות,

על כל מה שבראת בהם להחיות,

מודה אני לפניך מלך חי וקים,

בתודה היום באתי שעריך,

כי ריאותיי מלאו שירה כים.

נשמת כל חי אז תברך את שמך, מלכי, תמיד בעולם

ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מן העולם ועד העולם

תם ונשלם,

ומזמור של שבח ותודה לבורא עולם", מסיימת היולדת את דבריה הנוגעים בלבבות.

הקדוש ברוך הוא אוהב לתת למי שיודע לומר תודה רבה על פרט. 6 דקות מחזקות עם הרב ברוך רוזנבלום: