הרב ראובן אלבז: לכל תפילה יש ערך. היא יכולה להיות שווה מיליונים

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג', כ"ג).

רבותינו אומרים (דברים רבה י"א, י') שמשה רבנו התפלל תקט"ו (515) תפילות, כמניין "ואתחנן", לפני הקדוש ברוך הוא, כדי שיכניסו לארץ ישראל.

לכאורה המילה "לאמר" בפסוק זה מיותרת, שהרי משה רבנו מתחנן ומתפלל לפני ה' יתברך ומה   שייך לומר בזה "לאמר", המורה על העברת ומסירת הדברים לישראל (וכמו שנאמר: "וידבר ה' אל משה לאמר"- הקב"ה דיבר אל משה, שיעביר ויאמר הדברים לישראל)? לכאורה היה לו לומר רק "ואתחנן אל ה' בעת ההיא".

אלא אומר אור החיים הקדוש דבר נפלא מאוד, משה רבנו אומר לעם ישראל, דעו לכם בני, אני התחננתי לפני הקב"ה תקט"ו תפילות (515 תפילות), ובכל זאת לא נתקבלו תפילותי, אבל אל תחשבו שרציתי להפסיק להתפלל. לוּ היה לי את האפשרות הייתי ממשיך להתחנן ולבכות לפני ה' יתברך, אבל מה אעשה שהקב"ה גזר עליו שלא אמשיך להתפלל באומרו לי "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ד', כ"ו), אל תוסף- לאו מהתורה שלא אמשיך להתפלל.

אבל אני אומר לכם בני האוהבים, תמשיכו כל הזמן להתפלל ואל תפסיקו, אפילו שאתם רואים שלא נתקבלה תפילתכם תמשיכו להתפלל, אל תתייאשו מהרחמים, קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' (תהילים כ"ז, י"ד), ואם לא תתקבל תפלתך חזור וקווה (רש"י שם), תתפלל עוד פעם ועוד פעם עד שלבסוף תשמע תפילתך.

רבותינו אומרים שאם משה רבנו היה מתפלל עוד תפילה אחת - מיד היה ה' יתברך מקבל תפילתו. אם היה מתפלל 516 תפילות הייתה מתקבלת תפילתו ונכנס לארץ, ולמה? כי זה מספר התפילות שה' יתברך קבע בשביל העניין הזה של כניסת משה לארץ ישראל (אלא שהקב"ה לא רצה שמשה רבנו יכנס לארץ, ולכן אסר עליו להמשיך להתפלל, ובטעם הדבר מדוע לא רצה ה' יתברך שמשה רבנו יכנס לארץ הארכנו במקום אחר).

דעו לכם, אחים יקרים, כל תפילה שאדם מתפלל - עושה רושם בשמים. אצל בני האדם, אם לא נתת כלום - זה אפס, ואין ערך לאפס. אבל אצל הקב"ה זה לא כך, אצל ה' יתברך גם לאפס יש ערך.

לפעמים אדם מנסה להתפלל, אך לא מצליח לכוון בתפילתו, או שאינו מצליח להתפלל מעומק הלב. נכון, התפילה הזאת שווה אפס, ולא יקבל עליה האדם את מבוקשו, אבל ה' יתברך שומר את התפילה הזאת בגנזי מרומים, ומחכה שהאדם יתפלל תפילה אחת מעומק הלב, ותעלה אחריה את כל התפילות האחרות. מאפס ועוד אפס ועוד אפס עושה ה' יתברך מיליונים ומיליארדים. ברגע שמתפלל האדם תפילה אחת בכוונה, לוקח הקב"ה את אותה תפילה ומניח אותה לפני כל תפילות האפסים, ויוצא מיליונים. ברגע אחד כל התפילות והבקשות מתקבלות.

סיפר לי אדם שהיה רחוק מתורה ומצוות, ששמע מחברו שהתפילות שמתפללים ביום הילולא על ציונו של אור החיים הקדוש מתקבלות ביותר, ולכן החליט להשתטח על ציונו הקדוש ולהתפלל מעומק הלב שיסורו ויתבטלו כל הצרות הפוקדות אותו.

במשך חצי שעה נדחק ונכנס בין המון העם עד שהגיע לציונו הקדוש של רבנו חיים בן עטר, ושם התפלל מעומק הלב ופרץ בבכי גדול כל כך עד שהרגיש כאילו לבו יוצא מקרבו. ובאמת, לאחר תקופה קצרה נוכח לראות שכל הצרות והבעיות הסתדרו, ואמר שהוא מרגיש שאותה תפילה שהתפלל מעומק הלב עשתה את הכל, שערי דמעה לא ננעלו (ברכות לב ע"ב), תפילה שמתפלל האדם מעומק הלב נשמעת.

לכן לא יחשוב האדם שתפילתו לא נשמעת, אין תפילה החוזרת ריקם (ברכות שם), זה אפס ועוד אפס ועוד אפס שהקב"ה לוקח ובסופו של דבר עושה ממנו עשרות אלפים ומיליונים, בתפילה אחת נענה האדם על כמה דברים שהתפלל בעבר ולא נענה.

זהו המסר הגדול שמסר לנו משה רבנו בפרשה זו, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים (ברכות י ע"א), אין תפילה החוזרת לריקם (ברכות לב ע"ב), וגם אם אדם לא נענה בתפילתו יחזור ויתפלל עוד פעם ועוד פעם עד שתשמע תפילתו, קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' (תהילים כ"ז, י"ד).

* * *

בתשעה באב לעת ערב מתחילים לומר פסוקי נחמה, "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אלוקיכם" (ישעיה מ', א').

ונשאלת השאלה, הרי עדיין לא נבנה בית המקדש, ולכאורה היה עלינו להמשיך להתעצב ולבכות על חורבן בית המקדש כמו כל אותו היום, ואם כן, מדוע לעת ערב אומרים אנו פסוקי נחמה?

אלא רבותינו אומרים שעצם הדבר שאנחנו זוכרים את ציון, עצם הזיכרון הזה יבנה את ביהמ"ק.

ידוע המעשה בנפוליאון (קיסר צרפת) שראה את היהודים יושבים לארץ ובוכים בליל תשעה באב וכל האורות כבויים, שלח לרב המקומי לשאול אותו מה קרה  שאתם מתאבלים, אמר לו הרב נחרב לנו בית המקדש, אמר לו נפוליאון לא שמעתי, זה לא היה בחדשות...

אמר לו הרב, זה לא קרה עכשיו, זה היה לפני אלף ושמונה מאות שנים. התפעל נפוליאון ואמר, עברו כל כך הרבה שנים ואתם בכל זאת בוכים כאילו זה קרה היום? אם כך בטוח שזה יבנה שוב. עצם הדבר שעם ישראל צמים ובוכים על חורבן בית המקדש  -זו הנחמה הגדולה, ובפרט השנה, שהרבה יהודים נוספו למעגל הצמים, וכל בתי הכנסיות היו מלאים עד אפס מקום.

יהי רצון שנזכה לראות בנחמת ציון בבניין ירושלים במהרה בימינו, אמן.