מחקר: ירידה בתרומה ובהתנדבות בתקופת הקורונה, חרדים מתנדבים ותורמים יותר

מחקר חדש, משותף לאוניברסיטאות תל אביב ובן גוריון, בדק את דפוסי התרומה וההתנדבות של אזרחים בישראל בימי שגרה ובימי חירום (תקופת הקורונה). המחקר, ראשון מסוגו בישראל, נערך בשנים 2020-2019. הוא עקב מדי שבוע, במשך כ-90 שבועות, אחר כ-600 משיבים (יהודים וערבים) שנבחרו בכל שבוע בצורה אקראית.

מתוצאות המחקר עולה, כי הנטייה של הציבור הישראלי בכללותו לתרום קבועה ויציבה יחסית לאורך השנה. בימי שגרה (שנת 2019), שיעור התורמים הכולל בכל שבוע עמד על כ-47%. בשנת 2020, בצל משבר מגפת הקורונה, נרשמה ירידה של 5% בשיעור התורמים – ל-42%. בסכום התרומה התרומה השבועית הממוצעת לא חל שינוי משמעותי – 228 שקלים בשנת 2019 לעומת 227 שקלים בשנת 2020.

עוד עולה מהנתונים, כי הנטייה לתרום גבוהה יותר אצל אנשים המגדירים עצמם כחרדים מאשר אצל דתיים וחילונים. בקרב החילונים, בימי שגרה וחירום כאחת, שיעור התרומות הפורמליות לארגונים ומוסדות עמד על כ-27%. בקרב החרדים, שיעור התרומות בימי שגרה עמד על 60%, כאשר בתקופת הקורונה נרשמה ירידה קלה ל- 55%. הירידה המשמעותית בשיעור התרומות בין תקופת שגרה לתקופת חירום נרשמה בציבור הדתי – כ-50% מציבור זה תרם בימי השגרה של 2019, אולם בזמן הקורונה ירד השיעור ל-27%.

באשר למימד ההתנדבותי, בשנת 2019 עמד השיעור הכולל של המדווחים על התנדבות על 31%. בשנת 2020, חלה ירידה בשיעורי ההתנדבות ל-22%. גם בתחום זה ניכרת עלייה בנטייה להתנדבות בהתאם לרמת הדתיות. כך, למשל, מנתוני שנת 2019 עולה כי שיעורי ההתנדבות הלא פורמלית (שלא במסגרת ארגון) עמדו על 17% בקרב חילונים, 21% בקרב מסורתיים, 28% בקרב דתיים ו-36% בקרב חרדים.

המחקר נערך בהובלתם של גליה פיט, המכון למשפט ופילנתרופיה, הפקולטה למשפטים על שם בוכמן, אוניברסיטת תל אביב; וחגי כץ, מנהל עסקים, הפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב.

לדברי פיט וכץ, "בתקופת הקורונה חלו שינויים רבים בדפוסי התרומה וההתנדבות, שכללו גם ירידה בשיעורי התרומה הבלתי פורמלית וההתנדבות וביעדי התרומה, וגם שינויים בהבדלים בין קבוצות אוכלוסייה שונות בדפוסי התרומה וההתנדבות. הירידה בשיעורים בולטת במיוחד בקבוצות אוכלוסייה שסבלו מאי ודאות כלכלית חריפה יחסית לאחרים. עקב כך, נראה כי המשבר הכלכלי-תעסוקתי פגע באופן מהותי בהיקפי התרומה וההתנדבות, והיטה את דפוסיהם".

"משברים קודמים, מסוגים אחרים (הומניטריים, ביטחוניים) הביאו בדרך כלל לעלייה בפילנתרופיה של הציבור עקב התעוררות של תחושת שייכות לאומית או סולידריות עם הנפגעים. לעומת זאת, בקורונה כולם היו נפגעים, גם מן המגפה עצמה וגם מהשלכותיה הכלכליות, ולכן אפקט הסולידריות נדחק לטובת התכנסות אל הבית פנימה, גם פיזית וגם סימבולית. תופעה מסתברת זו מעוררת דאגה: החברה הישראלית מתגאה בסולידריות שלה בימי משבר, אך מממצאינו נוצר הרושם שסולידריות זו נמצאת בחסר".