ט"ו באב: היום שמגלה לכל הרווקים והרווקות כיצד ניתן למצוא את החצי השני

בגמרא נאמר "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים" (מסכת תענית, דף ל, עמ' ב'). מה המשותף והמיוחד דווקא בשני ימים אלה? הרבנית ימימה מזרחי מסבירה כי "דווקא בשני ימים אלו ברגע אחד יכול המזל להתהפך".

"ביום הכיפורים מגיע עם ישראל עמוס בחטאים לבית המקדש ורואה איך לשון של זהורית  [=רצועת צמר הצבועה בצבע אדום שהופק מתולעת השני] הצבועה באדום הופכת ללבן, כפי שנאמר בנביא 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע כצמר יהיו' (ישעיהו א', י"ח)". הרבנית מסבירה כי גם יום ט"ו באב הוא יום שבו הכול יכול להשתנות מן הקצה אל הקצה ברגע אחד.

היא ממשיכה ומדברת לאותן רווקות שהגיעו לסף ייאוש לאחר שידוכים כה רבים, ומרגישות שלפי הסטטיסטיקה ההסתברותית, החתונה המיוחלת חלילה לא תגיע לעולם. הן מרגישות שהמזל נעול וכאילו נחתמה עליהן גזירה משמים. אז איך כל זה מתקשר לט"ו באב?

בט"ו באב קרו מספר אירועים היסטוריים רווי משמעות חיובית לעם ישראל. אחד מעם הוא שמתי מדבר פסקו מלמות ביום זה – בתקופת נדודי המדבר אלו שחטאו בחטא המרגלים והוציאו דיבה על ארץ ישראל נענשו בכך שלא יזכו להיכנס לארץ ישראל. בכל ליל תשעה באב 15,000 מהם הלכו לישון ולא קמו. ולכן, כל שנה בתאריך זה כל חוטאי חטא המרגלים היו קוברים לעצמם קבר וישנים בו, כשהם יודעים שחלקם ימותו הלילה, וחלק יזכו לעוד שנה של חיים. זו הגזרה. כך עוברת לה עוד שנה ועוד שנה כשחלק מחוטאי חטא המרגלים נפטרים בלילה זה. בשנה האחרונה לנדודי המדבר, שנת ה-40, נותרו 15,000 איש האחרונים שיודעים, הפעם בוודאות מוחלטת, שהם ימותו הלילה ולא יזכו לעוד שנה של חיים. הלילה הזה אין יותר סימני שאלה ותקווה שאולי הם לא יהיו מבין אלה שימותו. הלילה זה הלילה האחרון שלהם עלי אדמות.

הם נכנסים כולם לקברים, והנה בבוקר הם קמים לחיים, אבל אז הם משערים שהם טעו בתאריך ולכן גם בלילה הבא הם נכנסים לקברים, וכך עוד יום ועוד יום עד שמגיע ט"ו באב שאז הלבנה מאירה בשלמותה וניתן היה לדעת בוודאות שליל תשעה באב חלף עבר לו. אז הם מבינים שהם ניצלו מהגזרה.

הרבנית מביאה את דברי רבי יוסף אלבו, מחבר 'בעל העיקרים', שמסביר מדוע 15,000 האחרונים זכו להינצל מן הגזרה: "כל אלו שמתו בשנים הקודמות לא ידעו בוודאות שהם אלו שימותו השנה – אולי כן, אולי לא. ולכן, לא הייתה להם תפילה שזועקת להצלה במלוא עוצמתה. לעומתם, 15,000 איש האחרונים התפללו כמו שאיש לפניהם לא התפלל. זו הייתה תפילה מהסוג שאומר "אם אתה לא מבטל מעלי את הגזרה – המוות יגיע", זו הייתה תפילה במצב שבו לא קיים שום פתח מילוט אחר, שום ספק או קיווי להצלה מכיוון אחר".  

הרבנית ממשיכה ומסבירה "אומר רבי יוסף אלבו – תפילה כזו משנה את האדם לאדם אחר. אין הכוונה כי הקב"ה שינה את שבועתו לעונשם של חוטאי חטא דיבת הארץ. הוא נשבע שאלה שלא רצו את ארץ ישראל לא יכנסו אליה. אבל כשאדם הופך למלא אמונה במצב הכי לא מסתבר והכי לא הגיוני, אז הוא הופך למישהו אחר". כלומר, הגזרה עדיין חלה אבל משום התפילה מלאת האמונה של 15,000 איש האחרונים הם התרוממו והפכו מבחינה רוחנית לאחרים, ואז אותה גזרה מקורית לא חלה עליהם כי הם כבר לא נכללים באותה גזרה שירדה לעולם.

הרבנית מסבירה כיצד אותו רעיון מתקשר אל הרווקות: "כשהמוות נראה מובטח, ולמרות זאת את עדיין מאמינה שיקרה אחרת – אז את מישהי אחרת. את לא אותו אחת שעליה נגזרה הגזרה".

אז מה אפשר לעשות כדי לקבל את הישועה המיוחלת? הרבנית משיבה "אני רוצה ממך תפילה שתרגישי שנפשך תלויה בה. תפילה שמבקשת על זיווג, ואם אין – מתה אנוכי", בדיוק כמו אותם 15,000 אחרונים שנותרו והתפללו תפילה כשהם יודעים שחייהם תלויה בה. זו צריכה להיות תפילה במלוא תעצומות הנפש, כשקיימת בה אמונה מלאה בקב"ה ש'הלא אפשרי – אפשרי'. "את צריכה להרגיש בתפילה זו את הריקות בכל נפשך ומאודך שחייבת להתמלא, ואז הקב"ה יביט בך ויאמר 'זו הבת שלי שמאמינה שגאולה יכולה להגיע בחטף הרגע, גם כשאת מרגישה שנגזרה עלייך מיתה'". אז תיהפכי למישהי אחרת, והישועה בע"ה תגיע – ברגע אחד.

הרב פנגר בכמה מילים של חיזוק לאותם רווקים ורווקות שהתעייפו במסע השידוכים: