התמודדות עם שעמום אצל ילדים בבין-הזמנים, חלק ב': התפקיד של השעמום בחיים

למערך התחושות והרגשות שלנו יש תפקיד "לסמן" לנו שמשהו לא תקין קורה לנו, ומתוך כך לדחוף אותנו לפעולה. למשל, תחושת כאב מסמנת לנו שמשהו לא טוב קרה לגוף, למשל שנגענו במשהו חם, והיא דוחפת אותנו להתרחק ממנו. לו היינו נטולי תחושת כאב, סביר להניח שהיינו נפצעים שוב ושוב.

לפרק הקודם: מבוא להתמודדות עם שעמום

טבע המציאות הוא כזה שהשכל לא תמיד מדבר עם הגוף בצורה ישירה, הוא עושה זאת בתיווך של רגשות ותחושות, ומכאן חשיבותם הרבה. לשם המחשה, אדם מבין בשכל שעליו לאכול סעודת שבת, אבל עדיין הוא זקוק לתחושת התיאבון כדי שיוכל לקיים את המצווה כנדרש (אולי לכן ברכת המוציא בסעודת שבת נחשבת ברכת הנהנין ולא ברכת המצוות. משנ"ב קסז, צה). כיוצא, הורים זקוקים לתחושת אהבה כלפי הילדים כדי שיוכלו לגדל ולחנך אותם כראוי.

תחושות ורגשות הם כמו שליח שמעביר אלינו מסר-נחוץ. המסר יכול לעזור לנו, אבל יכול לפעמים גם להפריע. למשל, רגש הפחד מסייע לנו לזהות מצבים מסוכנים ולהניע את הגוף להתנהגות בטוחה. עם זאת, לפעמים הוא פועל במקומות שאין בהם סכנה אמיתית, או שהוא מגיע בעוצמות גבוהות מידי ביחס לסכנה "האמתית". במקרים כאלה פעולתו מזיקה במקום לעזור. כמו אזעקה שמופעלת בלילה כשאין פורץ.

השליח משגר אלינו מסר, אך לפעמים אנחנו בוחרים להקשיב למסר ולפעמים אנחנו מעדיפים להסיח דעת ממנו. יש גורמים שונים שיכולים להשפיע על נטיית האדם להקשיב או להתעלם מהמסר שהרגשות נושאים בחיקם. למשל, כשהרגש עוצמתי וכואב. טבע האדם לסלוד מכאב, ככל ש"המסר" עוצמתי וכואב יותר, כך אנחנו עלולים לרצות להימנע ממנו. זה, בין היתר, מה שעלול להתרחש במקרה של שעמום. זהו רגש עוצמתי שיכול להיחוות בצורה מעיקה מאוד. לפעמים דווקא המסר החזק שהרגש מעביר הוא זה שגורם לנו לרצות לעשות הכל כדי להימנע מלהתוודע אליו ולחוות אותו.

השליח "שעמום" מחזיק בידו מסר חשוב מאין כמותו: חייך אמורים להיות מלאים ומשמעותיים. תפקידו להמריץ אותנו לעשייה ולחשיבה על ידי כך שהוא "מודיע" לנו – בשפה רגשית - שאנחנו עדיין לא עושים את מה שאנחנו אמורים ויכולים לעשות. אחד מחכמי אומות העולם טען שבפעילויות שחוזרות על עצמן אנחנו משתעממים כי אנחנו רוצים גיוון גדול יותר, או כי אנחנו משתוקקים לחידוש. ברור לנו שהשעמום, כמו כל דבר אחר שקיים בעולם, נברא עבור יעד מסוים, הוא לא נברא לבטלה. לולא השעמום היינו קופאים על שמרינו, לא חותרים לעשייה, להתחדשות ולחיפוש משמעות. תחושת השעמום דוחקת בנו לחשוב ולהיות פעילים ויצירתיים. שעמום יכול לקדם אותנו לעשייה חיובית, אך גם לדחוק אותנו להתנהגות מזיקה, כפי שתיאבון יכול לגרום לנו להיות קשובים לצרכי התזונה שלנו, או לגרום לאכילה מופרזת ומזיקה.

לשעמום יש גוונים שונים ותפקידים מגוונים. למשל, מעט שעמום בעצימות נמוכה קשור ליכולת להרפות ולאפשר למוח "לשחק" עם רעיונות באופן לא ממוקד-מטרה, דבר שמעודד יצירתיות וחשיבה רעננה. ה"ריק" שבמצבי שעמום יוצר חלל פנוי בתוכו נוצרים רעיונות וכיוונים חדשים. כמו כל דבר, העניין תלוי במינון ובשימוש שעושים בו. כאשר ישנה רגישות יתר לשעמום, או שהשעמום אינו מנותב לאפיקים בריאים, קיים סיכון מוגבר לכך שהוא יגרום לנו לסבל או להתנהגויות לא רצויות. בידינו הדבר.

בפרק הבא נעסוק בילדים שרגישים יותר לשעמום, ונסקור אילו דברים מגבירים את תחושת השעמום.

חיים דיין הוא עו"ס קליני, דוקטורנט ויו"ר "מכון הקשב" hakshev.adhd@gmail.com