"עד כמה אני עסוקה בעצמי?": יובל דיין בפוסט מרגש על סבא יצחק וסבתא עזיזה

הזמרת המתוקה והמתחזקת יובל דיין, מפתיעה אותנו בכל פעם מחדש, והשבוע היא עושה את זה עם פוסט מרגש במיוחד שאותו כתבה על סבא וסבתא שלה, או כמו שהיא מכנה אותם: 'ממי ופפי'. "הקורונה הגיעה לפתחנו, וכמו כולם גם אני הסתכלתי ימינה ושמאלה, על המעגל הפרטי שלי, וחיפשתי במה להיאחז בין סגרים מסיכות ותווים בכל מיני צבעים. ירוקים סגולים עצובים שמחים", היא פותחת וכותבת. "אז לפחות יש גיטרה ויש זמן לנוח. ויש זום, ומופעי בתים. וסה״כ הכל בסדר חוץ מלב שנשבר והתאכזב, והמון שעות בבית, יותר ממה שידעתי מגיל 16. סבא וסבתא שלי, מדליקים טלוויזיה ומבינים שה״קורונה המזרובה״ הרסה להם את ליל הסדר המתוכנן.

"אז אחרי שהתמקמתי, והתחלתי כבר לחייך, לשמוח במצב הקיים ולרוץ על השגרה החדשה. בינתיים בבאר שבע, סבא וסבתא שלי חיכו לדפיקות בדלת, בבית שתמיד רגיל לארח, והן לא הגיעו. קוראים לו יצחק ולה קוראים עליזה, הוא קורא לה עזיזה, שזה בערבית ״יקרה״. מבול של אהבה שטף את חיי. חיבוקים, חופות, הופעות חצר, פלייליסטים, צפיות ביוטיוב ואין ספור עוגות יומולדת ובלונים עם המשפט המרגש. עולם.

"נסעתי לבאר שבע עם אחותי, כן הגענו וביקרנו, אבל לא מספיק. ישבנו רחוק כי פחדנו להדביק. להדאיג. פחדנו. המשכתי במסע, איך לשרוד את התקופה. בינתים בבאר שבע, הוא עדיין יצחק והיא עדיין עזיזה, עם עוד קמט אחד על הפנים, הם הולכים ודועכים. ההופעות חזרו והתחילה מלחמה. יצחק ועזיזה שכונה ג׳ בבאר שבע, בלי ממ״ד, לא מבינים מאיפה ולאן. הלכתי להופיע במקלטים, דאגתי לשקט האישי שלי. עד שיום אחד סבתא של חברה נפטרה, וזה היכה בי חזק. הבטן של הלב התהפכה לי, ולא ידעתי מנוחה.

"עד כמה אני עסוקה בעצמי? הנעתי את הרכב ובתוך הפקקים אני עם הרגל על הגז והדמעות זולגות על הלחי, כי את כל הארץ אני מקיפה כדי לשמח אנשים, אבל את סבא וסבתא שלי, לא ביקרתי מספיק. העוגיות שאכלתי, התה הכי טעים, החיבוק הכי שלם, ותפילת המנחה מהסידור של סבא, ביקשתי והוא בחיוך שלו הסכים - שווים לי יותר מהכל. סעו לבקר! אתמול", היא מסכמת.