פרשת עקב
הרב ראובן אלבז: למה הורה הרב לבצע ניתוח מורכב שיעזור לששה חודשים בלבד?
על ידי כך שיענה חולה זה אמן, יבראו ויהיו לו מלאכים רבים שהם יהיו לו למליצי יושר, ולכן כדאי הוא הדבר לעשות כן, ומי יודע שאולי בזכות זה יזכה להאריך ימים
- הרב ראובן אלבז
- פורסם כ' אב התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אלוקיך שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה" (דברים י', י"ב).
אומרים רבותינו (מנחות מג ע"ב) מכאן שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות (שו"ע או"ח סימן מ"ו ס"ג), אל תקרא "מה" אלא "מאה" (רש"י שם ד"ה מה), שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים במגיפה נוראה, ראה זאת דוד המלך ותיקן להם לישראל לומר מאה ברכות בכל יום ומיד נעצרה המגיפה.
את מאה הברכות שכל יהודי חייב לברך בכל יום אפשר להשיג בקלות. אם זוכה להתפלל בכל יום שלוש תפילות - כבר משיג 57 ברכות בתפילת העמידה, ובצירוף ברכות השחר וברכות קריאת שמע של שחרית וערבית ושאר ברכות קודם אכילתו - משלים בקלות מאה ברכות. אולם העיקר הוא לברך את הברכות בנחת, כתקנן ולא לבלוע חס ושלום מילים.
את הברכות צריכים אנו לברך מילה במילה, כמונה מרגליות. כשאדם מונה כסף, הוא מחטט ובודק שטר אחר שטר מחשש שמא נדבק שטר אחד לשני כדי שחס ושלום לא יפסיד מאומה. והברכות הן לא שטרות אלא הרבה יותר, הן אוצרות שנשמרים לאדם לאחר שנות חיים ארוכים. אבל אם באוצרותיו של האדם יש שטרות מזויפים ומטושטשים - אין להם ערך, הוא בירך ברכה אך הדביק וחיסר מילים, וזו כבר לא הברכה הנכונה, זו ברכה מזויפת שאין בה ערך. איזו בושה תהיה לאדם שמכל מיליוני הברכות שבירך ישארו לו בסה"כ כמה ברכות בודדות.
לכן צריך כל אחד ואחד לדקדק בברכות שמברך, רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה (דברים י"א, כ"ו), תסתכל לראות את הברכה שתהיה מצוינת ומסודרת, לא מבולעת, לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי (מושאל מדברים כ"ו, ל"ח), "ברוכתה" ה'... אלא יבדיל בין המילה "ברוך" למילה "אתה", יבדיל בין המילה "מלך" למילה "עולם", יברך את הברכה כתקנה ויקח אותה עמו לחיי עולם הבא. קחו עמכם ברכה ושובו עד ה' (מושאל מהושע י"ד, ג'), ניקח עמנואת הברכות הללו ונזכה להתברך מפי עליון.
---
וכדי שנבין עד כמה מעלתן של הברכות, נספר: רופא יהודי גדול בארה"ב חזר בתשובה והסביר שהסיבה שגרמה לו לחזור בתשובה היא מעשה מופלא שאירע עמו. יהודי ירא שמים סבל מחולאים רבים, ונאלץ לעבור ניתוח מסובך בעלות גבוהה מאוד של כמיליון דולר. אף אם יצליח הניתוח, צפו לו הרופאים לחיות בסה"כ ששה חודשים.
החולה, שהיה תלמידו של הגאון רבי משה פיינשטייןזצ"ל, ניגש יחד עם הרופא להיוועץ ברבו האם כדאי לעשות את הניתוח. כששמע הרב את הסיפור - מיד פרץ בבכי מר במשך עשרים דקות. לאחר מכן אמר הרב ששאלה זו סבוכה וצריך הוא לעיין בה הדק היטב, ולא יוכל לענות עליה כעת אלא רק למחרת בבוקר. למחרת התקשר הרב אל הרופא והורה לו לבצע את הניתוח למרות עלותו הגבוהה וההוצאות הכספיות העצומות הכרוכות בכך, ועל אף שהניתוח יעזור לפי השערת הרופאים אך ורק לכמה חודשים.
ועל הנימוק לתשובתו השיב הגאון רבי משה זצ"ל דברים מפליאים, שהרי אמנם הניתוח לא יכול לעזור לחולה, אלא רק למשך כמה חודשים, מכל מקום הרי לא יבצר שבמשך חודשים אלו יענה החולה "אמן" על ברכות ועל קדישים, וא"כ הרי "אמן" עולה בגמטרייה 91, שהוא בגימטרייה כמניין "מלאך", וממילא על ידי כך שיענה חולה זה אמן, יבראו ויהיו לו מלאכים רבים שהם יהיו לו למליצי יושר, ולכן כדאי הוא הדבר לעשות כן, ומי יודע שאולי בזכות זה יזכה להאריך ימים.
והנה בחסדי ה' יתברך עבר ניתוח החולה בהצלחה, ובמשך ששה חודשים הקפיד ללכת לבית הכנסת לשמוע את ברכות המתפללים ולענות אחריהם אמן, וכך זכה להאריך ימים לרוב למעלה מהמצופה. כשראה זאת הרופא קיבל עליו עול מלכות שמים וחזר בתשובה שלימה.
--
הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל סיפר כי פעם הגיע אל רבינו חיים בן עטר יהודי אחד מעשירי סאלי, והתאונן על מקרה מצער אשר קרהו. לפני כמה חודשים רכש פרדס גדול מישמעאלי אחד ושילם עליו טבין ותקילין, כי היו בו באותו פרדס שני מעיינות מים זכים ומתוקים והוא סבר למכור אותם ולהתעשר עושר גדול.
אך דא עקא בקושי עבר חודש ימים, ושני המעיינות יבשו ולא נשארה בהם לחלוחית. ולכן ביקש האיש את ברכת רבנו שישובו המעיינות לנבוע.
אדהכי והכי, תוך כדי שהיה יושב במחיצת רבינו חיים בן עטר, נטל העשיר כד מים שעמדה על השולחן, מזג לעצמו כוס מים ושתה לרוויה, אך לא בירך בתחילה "שהכל" וגם "בורא נפשות" לא אמר.
פנה אליו רבינו האור החיים הקדוש ואמר לו: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר (שמות ב', י"ד), מחמת שאינך מברך על שתיית המים, לא לפניה ולא לאחריה, אינך ראוי לברכת המעיינות. כל עוד היו ברשות הישמעאלי, לא תבעו המים את עלבונם, אך כאשר זכו ובאו ברשותו של יהודי כשר שמחו המים כי עומדת להתמלא משאלתם, והלא מקרא מלא דיבר הכתוב (ישעיה י"ב, ג') "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה", 'בששון' ראשי תיבות: ב'ברכות ש'תים, ש'הכל ו'בורא נ'פשות - או אז יתקיים המשך הפסוק "ממעייני הישועה".
קיבל העשיר על עצמו להקפיד לברך על כל דבר מאכל שיכניס לפיו, ואף קיבל את עצת רבנו להעמיד שומר שיפקח על כל יהודי השותה מן המעיין שיברך על המים לפני שתייתו ולאחריה. ובאמת לאחר עשרים וארבע שעות שבה נביעת המים במעיינות.
יהי רצון שנזכה לקיים את כל המצוות ברב נחת ושמחה ונזכה לגאולה השלימה במהרה, אמן.