בזכות מה זכה הקשיש לבריאות איתנה גם בגיל 110?

יום אחד פגשתי אברך צעיר, שגילו מעל 110 שנים. ואם תשאלו כיצד אדם בגיל 110 יכול להיות צעיר, אענה לכם לשאלתכם כך: בדרך כלל, אם זוכה אדם להגיע לגיל זה, הריהו נזקק לעזרים נלווים - למכשיר שמיעה ולשיניים תותבות, למקל הליכה או לכסא גלגלים, שלא לדבר על משקפיים וכד'. מן הסתם, הוא גם אינו מתפקד באופן עצמאי לגמרי.

האברך הקשיש-הצעיר, שבו פגשתי, אינו זקוק למכשיר שמיעה ולא למקל הליכה, ואין לו אפילו משקפיים.

"במה הארכת ימים?", שאלתי אותו

"שמעתי, שאתה דורש דרשות על עניית אמן ואמירת ברכות", אמר האיש, "ולכן אני רוצה לספר לך את סיפורי: "בגיל בר מצווה ראיתי את הילקוט שמעוני מבאר את הפסוק 'טעמו וראו כי טוב ה'' - אמר הקב"ה אם אתה מברך על פרי עץ או על פרי אדמה הרי כאילו מקיים כל המצוות. ולכן קיבלתי על עצמי 4 קבלות.

קבלה ראשונה - לא להגיד ברכת הנהנין עם תפילת הדרך. ולמה הכוונה בזה?

יש אנשים שבאים הביתה רעבים, ומריחים את ריחות האוכל הטוב המתפשטים מן המטבח, ואז הברכות מתחילות לנסוע במהירות של 100 קמ"ש, ואפילו 250 קמ"ש. אותם אנשים עלולים גם לעשות, מחמת חפזונם, מיץ ברכות וסלט ברכות.

עלול לקרות, שאדם מתחיל לברך בכוונה, אבל באמצע הברכה מאיץ בפתאומיות למאה קמ"ש. מדוע זה קורה? הוא באמצע ברכת המזון או ברכת על המחיה, ופתאום מצלצל הסלולר, וכדי שיוכל להספיק לענות, הוא מאיץ ועולה למהירות מופרזת.

כאמור, קיבלתי על עצמי בקבלה חזקה להיזהר מהמכשול המצוי הזה.

קבלה שנייה - לברך בישיבה, ולא בהליכה. בכל פעם שאני רוצה לשתות או לאכול, אני מתיישב כדי להגיד את הברכה ביישוב הדעת ובאופן מכובד.

קבלה שלישית - לברך את כל הברכות מתוך הכתב, ולא בעל פה.

כאשר אדם זוכה להיכנס לארמונו של מלך גדול, ואף מקבל אישור לבוא אל חדרו הפנימי של המלך, ולראות את פניו - האם יתקשר באותה שעה להזמין משלוח בצרכנייה? האם יענה לסוכן המכירות, שמנסה למכור לו איזשהו ביטוח לרכב?!

נתאר לעצמנו, שלא רק שאותו אדם מורשה להיכנס לארמונו המפואר של המלך, אלא שהמלך מגיע יום אחד לבקר אותו במעונו. האם ניתן לשער את גודל השמחה, שחש אותו אדם?

ללא ספק, בעת שהמלך ופמלייתו צועדים לכיוון ביתו, ועומדים על מפתנו, הוא לא יתקשר לבנק לברר את היתרה, ולא יענה בטלפון לשכן מוועד הבית, שרוצה להזכיר לו את התשלום החודשי.

כבר כתב בספר "הרוקח", שמי שעושה דבר כלשהו בתוך הברכה נקרא לץ.

ובדברי החתם סופר מובא, שכל יהודי חייב להיות "בצל" השכינה, דהיינו קודם צדיק, ואח"כ למדן, שהוא צל. אבל אם ח"ו קודם למדן ורק אח"כ צדיק, ומזלזל ביראת שמים, אז הוא נעשה לץ ח"ו.

בפסוק בחומש שמות (כ', כ') נאמר: "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". כאשר אנחנו מברכים ברכה, הקב"ה - מלך מלכי המלכים - בא אלינו, והוא מברך אותנו. ומאחר שהקב"ה בא אלינו בעת הברכה, אסור לנו באותה שעה להסיח את הדעת כלל. אמירת הברכות מתוך הכתב הריהי סגולה גדולה לכוונה, ויש בכך שמירת העיניים ונצירת המחשבות, שלא יסטו ח"ו בעת התפילה והברכה.   

קבלה רביעית - לברך "אשר יצר" בכוונה גדולה. יש לי רופא אחד, מומחה גדול, שרק הוא מטפל בי, ובזכותו הבריאות הטובה שלי. זהו "רופא כל בשר ומפליא לעשות".

"ומפליא" - לשון "פלאים". רק הוא יכול לעשות את הפלא של בריאות טובה ואיתנה בגיל כזה, ללא צורך במשקפיים ובמקל הליכה, וללא צורך בעזרה וסיוע חיצוניים.

מתוך הקונטרס "גודל מעלת הברכות" של הרב מאיר מיכאל גרינוולד