יעל אברהם על המהפך בחייה: "מקריירת מכירות בארה"ב אל חיי תורה ומשפחה בארץ"

על הגג הגדול של משפחת ג'בלי התנהלו אינספור חגיגות, אירוחים ומסיבות. יעל יערית אברהם זוכרת את החוויות הרבות שתססו שם, בגג של בית ילדותה. בריכות, על האש, חברים ובני משפחה באו ויצאו כל הזמן. אבל יעל יערית הקטנה אהבה את הגג מסיבה אחרת לגמרי: "בערב הייתי עולה לגג לבדי, מצטנפת בפינה, מסתכלת על הכוכבים במשך שעות ומדברת עם ה' בשמיים. הייתי שרה, מתבוננת, מתחברת לעצמי ולה' ומדברת איתו במילים פשוטות של ילדה בת שש".

גם כשגדלה, המשיכה יעל יערית להיות מחוברת להקב"ה ולפנימיות שלה, אולם החיבור נשאר רק ברובד הזה ולא השפיע למעשה. "גדלתי בבית תימני מסורתי", היא מסבירה, "עם אהבת הדת ואהבת ארץ ישראל. הילדות שלי הייתה מאוד מעורבת: מצד אחד היינו מחוברים ליהדות, לחגים ולמסורת, והוריי הנחילו לנו את ערכי היהדות. ידענו כמה חשוב להם הצניעות, המשפחתיות, והשפה הנקייה, אבל את המצוות כהלכתן לא שמרנו".

אריזונה, ארה''ב

"היום אני יודעת", מציינת יעל, "עד כמה הוריי תרמו להתחזקות שלי. הם הדמויות העיקריות ביותר בחיי, ורק בזכותם אני עומדת במקום שלי היום. הדחיפה שלהם להצלחתי, האמונה שלהם בי, והתמיכה המלאה בחיים שבחרתי – כל אלו נתנו לי הרבה כוח. אמא שלי תמיד מספרת שחברותיה צחקו עליה: 'תראי כמה התפללת על הילדה שלך, ותראי מה יצא. כנראה התפללת יותר מדי...' ואני חושבת שהן צדקו. התפילות של אמי בוודאי לא היו לשווא".

בני המשפחה המורחבת של יעל הם שומרי מצוות. כילדה קטנה היא הגיעה לעתים קרובות לבית הסבתא, ושיחקה עם בני דודיה החרדיים והדתיים. "פעם אחת דוד שלי אמר לי משהו על צניעות בלבוש, הייתי קטנה, אולי בת 10 או 12, וכעסתי מאד. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. אולם היום אני יודעת שדווקא אלו היו זרעי ההתחלה של ההתקרבות וההתחזקות שלי. זהו הדוד שעד היום אנחנו הכי קרובים אליו, ואיתו עשינו את כל תהליך ההתחזקות. ואני לא אשכח את הרגע הזה לעולם".

קריירה בארצות הברית

יעל גדלה, ומילדה מצחיקה, שאפתנית, עקשנית ומשפחתית, היא הפכה לבחורה שאפתנית לא פחות ובעלת נפש אומן. היא למדה מוזיקה ומשחק, שיחקה בהצגות בית ספריות, למדה אומנות ברמה גבוהה, ציירה ופיסלה וחלמה לערוך תערוכות. יחד עם זאת היא חלמה לנהל רשת בתי מלון. יעל לא השאירה את שאיפותיה באוויר. היא הייתה ריאלית, עשתה תואר ראשון בכלכלה והתכוונה להמשיך ללימודי דוקטורט. כצעירה בת עשרים היא כבר נסעה לארצות הברית, וניהלה שם רשת שלמה של מכירות במספר מדינות.

לצד ההתקדמות המטאורית בקריירה, שימרה יעל את החיבור הפנימית לקב"ה. "חברותיי אף הן היו באותו ראש, ואני נמשכתי לעולם התקשור. אהבתי את העובדה שאפשר פשוט לעצום עיניים, להתחבר לה' ולהרגיש מה הוא רוצה ממך. אהבתי את העובדה שיכולתי לשאול שאלה ולהרגיש את התשובה שהתבררה כהכי נכונה וטובה, גם בדיעבד וגם לפעמים כבר באותו רגע.

"אני זוכרת את אותה פעם בעבודה בה היה עלי לקבל החלטה, והיה לי קשה איתה מאד, הייתי אמורה לטוס ממקום אחד לאחר ולעשות שינוי גדול בעבודה. לא ידעתי מה להכריע, ופשוט ישבתי בשקט, התחברתי לעצמי ולה' ופתאום קיבלתי את התשובה באותו הרגע. זו הייתה תחושה פנימית ומדויקת מאד שזו התשובה שלי משמיים. במקביל, ביקשתי מחברה בישראל שתעזור לי עם ההחלטה ותגיד לי האם היא מרגישה את אותו הדבר. שתינו קיבלנו את אותה התשובה".

ההתבודדות עם ה' וההקשבה לקול הפנימי, לא נתפסו בעיניה של יעל כקרבה ליהדות. "בחיים לא חשבתי על חזרה בתשובה", היא אומרת, "אפילו לא הבנתי מה המשמעות האמיתית של המושג הזה. הדעות שלי היו מאוד לא נעימות כלפי הציבור החרדי. תמיד האמנתי שאפשר לשלב, ולמה צריך להיות כל כך קיצוניים, מה העניין בסגנון הלבוש, השפה בלשון רבים ועוד הרבה... על כל דבר היה לי הסבר למה לא חרדי. אפילו על מה שהם אוכלים היה לי מה להגיד..."

ואז נחשפה יעל לראשונה לתהליך של חזרה בתשובה: אחיה התחזק והפך לדתי, והוא היה רק הראשון בבית. תקופה אחר כך נישאה אחותה של יעל, ופתאום התחילה להתחזק משבוע לשבוע. רק יעל לא הצטרפה לשינויים ונותרה עוינת ומתנגדת. עד שזה הגיע עד אליה.

"יום אחד הגיע אליי ידיד שלי וספר לי בשיא ההתלהבות שאחיו לקח אותו לשיעור תורה. מספר ימים אחר כך, הוא חזר אליי ואמר שהוא נוסע לסמינר לשלושה ימים. אפילו לא התייחסתי בכובד ראש למה שהוא סיפר. פתאום במוצאי שבת הוא נוחת אצלנו בגג כמו פרוז'קטור של אורות, והתחיל להרצות לי על רגל אחת את כל הסמינר וההרצאות והסיפורים שהוא שמע... לא יכולתי לראות אותו כך, ופשוט התייאשתי מלהקשיב. בסוף השיחה הוא מודיע לי באלו המילים: 'תקשיבי, את חייבת את זה גם כן. שאלתי את הרב בסמינר, והוא אמר לי ששבוע הבא יש סמינר ערכים לבנות, ואת יכולה להירשם'".

יעל לא יכלה לשאת את ההצעה ה"נדיבה": "באותו רגע חשבתי שאני מתעלפת. אמרתי לו 'מה? סמינר ערכים? מה, אין לי ערכים? אתה לא מתבייש? חצוף!' כל מילה שהטחתי הייתה מדויקת ומכוונת, והידיד לא הצליח להסביר את עצמו. הודעתי לו שנעלבתי מאד, וכדאי שהוא ילך הביתה. הוא עוד יותר נעלב, וביקש שאחשוב על ההצעה. השיחה הסתיימה בכך שאמרתי לו בתקיפות: 'אין בעיה, אני אחשוב על זה. הנה אני חושבת, חשבתי והתשובה שלילית. אז ביי'. וכך הסתיים לו הערב".

סימנים משמיים

באותו לילה לא הצליחה יעל להירדם. גם ביום שלמחרת משהו הפריע לה לישון, וזה כבר היה איתות עבורה, אך היא לא הסתפקה בו. "אמרתי לעצמי שיש כאן משהו לא הגיוני. נטשתי את הניסיונות להירדם, פתחתי את העיניים, התחברתי בשקט לעצמי וביקשתי מה' סימן. ביקשתי במילים האלה: 'ה', אם יש קשר בין העובדה שאני לא נרדמת לבין הסיפור על הסמינר ההוא, אני רוצה בבקשה תשובה. שחור על גבי לבן, לא בחלום לא בכמעט ולא ברמז, תשובה שחור על גבי לבן'".

והקב"ה ענה לה. למחרת בבוקר נערך בעבודתה של יעל איזשהו תרגיל. שעה אחרי תחילת היום כל אחד קיבל מעטפה עם פתק שמיועד אליו. יעל פתחה את הפתק בסקרנות וגילתה את הסימן השמיימי שלה:

"אצלי היה כתוב בשלוש שורות, בעט שחור על גבי דף לבן: 'לא לפעול מהבטן, ללכת לבדוק את הדברים בצורה מסודרת'. זה היה מענה כל כך מדויק לבקשתי, ומכאן והלאה כבר לא יכולתי להתעלם. הלכתי לסמינר ערכים. קבלתי הרבה תשובות לשאלות שמעולם לא חשבתי עליהן בעיון, אבל עדיין לא האמנתי שאחזור בתשובה. יצאתי משם עם משפט שכל הרבניות זוכרות אותו עד היום: 'בחזרה לחטאים'..."

בית המגורים של משפחת אברהם באריזונה

יעל ניסתה לשכוח, אבל הכוח של החיבור לאמת והחיבור לעצמה היה הרבה יותר חזק ממנה. "שבועיים אחרי הסמינר הלכתי להרצאה של אסטרולוגיה ביהדות, ושם נפלו האסימונים בראשי אחד אחרי השני. היה זה תחום שדיבר אליי מאוד, ופתאום גיליתי באיזה פער אני נמצאת, ואיפה יש תשובות כל כך מדויקות ונכונות שאין בשום מקום אחר בעולם. היה לי קשה מאד לחשוב שמשהו קורה אצלי ומשתנה. כל הזמן רציתי להיות דווקא ליד כל החברות שהן נגד חזרה בתשובה, כדי שהן ישמרו עליי. אבל מי שמחובר לעצמו מאוד מבין שברגע ששאלת וקיבלת תשובה, אתה כבר לא יכול להתחמק".

בשלב מסוים, דרכה של יעל כבר הייתה ברורה, אך ההליכה בה עדיין הייתה מאתגרת מאד מול הסביבה: "המהפך היה לי קשה מאד, אבל גם קיבלתי הרבה תמיכה. הידיד שלי המשיך והתחזק ונכנס ללמוד בישיבה של הרב מלכה במושב אחיעזר. במקביל, נכנסתי ללמוד במדרשת סלה בבני ברק. בכל הדרך ליוו אותנו הרב והרבנית לסרי ודודים שלי. הצעד היה קיצוני למקום שהגעתי ממנו, אבל ידעתי כי אם אני עושה משהו זה יהיה מההתחלה ועד הסוף, בלי פשרות ובלי טעויות. לכן השתדלתי לעשות כל צעד לאט ויציב. רציתי מאוד דרך בטוחה ולא מטלטלת, והקב"ה היה אתי בכל צעד. זכיתי להבין שזה מה שהיה חסר לי 25 שנה, והשבת מביאה הרבה ברכה לחיים".

לאורך כל תהליך ההתחזקות ראתה יעל גילויי השגחה רבים: "חודש אחרי שהתחלתי להתחזק, חברות שלי הציעו לנסוע לצפון ליומיים. הסכמתי מיד, בלי הרבה לחשבן ולהבין. ורק כשהייתי במקום, פתאום אני קולטת שמדובר בחג שני של סוכות. ה' ירחם, מה עושים? אמרתי לחברות 'תשמעו, עכשיו חג, ואני לא יוצאת מכאן עד צאת החג, מקסימום אחזור בטרמפים'. הן לא האמינו. הפעילו עלי מכבש לחצים כזה, עד שברגע האחרון התקפלתי והצטרפתי לרכב. אמרתי להן 'טוב, עוד שעתיים יוצא החג, ה' יסלח לי'".

יעל נכנסה לרכב עצובה ומלאת נקיפות מצפון והתפללה בשקט: "בבקשה, ה', תעשה לי נס. אני לא רוצה לנסוע, ואני גם לא יכולה להישאר כאן לבד... אני מתחננת אליך, תעזור לי".

והקב"ה עזר: פתאום הן ראו שהכביש חסום לתנועה. מה קרה? סלע בגודל של 4 מכוניות חסם את היציאה מהאזור שבו הן היו. שעתיים ישבו החברות ברכב בלי יכולת לנסוע. שעתיים תמימות עד צאת החג. ורק אז, כשהגיע צאת הכוכבים והחג יצא, באותו רגע הגיע גרר והזיז את הסלע שחסם את היציאה מהמתחם. "זה היה הזוי לחלוטין" מתרגשת יעל להיזכר, "אבל אמיתי לגמרי. משמים עזרו ותמכו בי, וזה היה מחזק מאד".

"כשאני מחליטה החלטה, זה חד וחלק, ובעיניי אין דרך אחרת", אומרת יעל. "לכן מהרגע שבו הרגשתי שזה הכיוון הנכון, לא הייתה שאלה של קושי אלא רק של אתגר: איך אני עוברת את זה נכון? איך אני עושה את המהלך הזה מבלי לפגוע באחרים? איך אני מצליחה לשמור את מה שקיבלתי על עצמי ולא לסטות מהדרך?

"הדרך הייתה רצופה מכשולים ואתגרים, ויותר קשה מהכול היה לי ההתחזקות בצניעות, ההתרחקות מעולם הפנאי המוכר לי, והשינוי מול החברות והמשפחה המורחבת. אני זוכרת שבהתחלה הייתי יוצאת לשיעורי תורה, וברכב שמרתי את החצאית והז'קט כי לא רציתי שאמא שלי תראה אותם ותילחץ מהם. המעבר ללבישת חצאיות באופן קבוע היה מאד לא קל עבורי, ולקח לי הרבה זמן. ואז הקב"ה נתן לי את הכוח, ובאחד הימים פשוט קפצתי למים. הלכתי עם חברה, קניתי חמש חצאיות וזרקתי את כל המכנסיים. וזהו. השינוי החיצוני הפך לעובדה מוגמרת".

חתונה בהפרדה

יעל התחזקה והתקדמה במהירות, ותוך פחות משנה החליטו יעל והידיד להינשא כדת משה וישראל. למרבה התימהון של החברים והסביבה, זו הייתה חתונה חרדית למהדרין, עם הפרדה גמורה.

"זה היה אתגר גדול עבורנו. בהכנות לחתונה הייתי מבולבלת מאד. לא ידעתי איך החתונה תיראה וכל התוכניות והחלומות של חיי הסתכמו בשלושה חודשים, שבהם הייתי צריכה להבין איך ומה עושים ולתכנן הכול מאפס. בקושי ידעתי איזו מוזיקה תהיה בחתונה שלי ואיך ייראה האולם. לא הצלחתי להבין מה הלכה ומה חומרה, וכל ההכנות לוו בהרבה בכיות ובסערה. אבל דודים שלי ליוו אותי לאורך כל ההכנות בהרבה סבלנות ותמיכה, ובכל פעם מחדש אני מודה להקב"ה עליהם.

"היו לנו למעלה משש מאות אורחים. חלק נכבד מהקהל לא שמרו מצוות, והם לקחו קשה את העובדה שבאולם יהיו מחיצות מקצה לקצה. אבל כך היה, וברוך ה', החתונה נערכה בצניעות לפי כל כללי ההלכה. כמעט כל הרבנים ואנשי הצוות של ערכים השתתפו בחתונתנו ושימחו אותנו מאד.

"ויותר מכולם, אבא שלי ז"ל היה המאושר שבעולם: כל החלומות הנסתרים שלו התגשמו. ורק אז נזכרתי כי כאשר התגוררתי בארה"ב הוא כתב לי מכתב: 'תחזרי הביתה ותתחתני עם בחור ירא שמים'. כשקראתי את המכתב ההוא תמהתי וצחקתי, מאיפה הוא הביא את ה'ירא שמיים' הזה? ומה זה קשור אליי? אבל בחתונה שלי - אבי היה מאושר יותר מכולם".

האתגרים שבדרך לא הסתיימו עם הנישואין: "היו קשיים מול המשפחה, האירועים המשפחתיים, השמות שבחרנו לילדים ומפגשים שבהם התחלנו להימנע מלהגיע לכל מקום. ההתחלה של דרך התשובה היא תמיד זוהרת יותר. יחד עם זאת, ברוך ה', בגלל שזכינו באמת לעשות הכול בשפיות ובהדרגה, לא היו נקודות נפילה. תמיד החזקנו חזק אחד בשני יחד עם ה' יתברך, ופנינו עוד קדימה כי התחזקות לעולם לא נגמרת.

"אחד האתגרים הגדולים שעמדו מולנו היה הפרנסה. הגעתי מבית שהמצב הכלכלי בו היה גבוה מאוד. עוד לפני החתונה הבנתי שבעזרת ה', אני הולכת לכיוון של בית חרדי, ונראה שבעלי לא ילך לעבוד אלא ירצה ללמוד תורה. בכיתי לה' ואמרתי לו: 'ריבונו של עולם, מה יהיה? אמא שלי לא תסכים שאני אחיה בעוני'. ביקשתי תשובה בספר תהילים, ובפשטות גדולה פתחתי את הספר היכן שיצא לי. הספר נפתח ביום שלישי, בפרק נ"ה, והאצבע שלי נוחתת בלי לראות, בדיוק על הפסוק 'השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך'. נו, האם עוד צריך סימן יותר גלוי מזה?

"אך עדיין ארכה לי הדרך למציאת העיסוק הנכון עבורי בדרכי החדשה: במקביל להיותי עובדת בנק, עבדתי בעסק הפרטי שלי בהפקות אירועים, ימי הולדת, כנסים, שמחות וכו'. כשהתחלתי לחזור בתשובה, קודם כל אמרתי לעצמי סטופ. הבנתי שאני עדיין לא מבינה כלום בעולם החדש אליו הגעתי, ואני עלולה לטעות ולעשות משהו לא נכון.

"הקושי והאתגר היה לקבל באהבה את ההמתנה והציפייה שה' רצה ממני, ולחכות בסבלנות עד שדברים יקבלו צורה וצבע. לקחו לי כמעט חמש שנים לאזור אומץ ולחזור לעסק שלי. היה עלי למתג אותו מחדש ולתת לו פנים, שם וצבע בצורה שתתאים לאורח החיים שבחרתי. אבל ברוך ה', מהרגע שחזרתי עשיתי זאת במלוא הכוח והתחלתי לתת שירות לבעלי עסקים מהמגזר החרדי ולפרטיים במקביל.

יעל מוסיפה פרט מעניין ומראה כי גם בחיים חרדיים יש דילמות ובחירות חדשות בכל פעם: "עד היום האתגר הכי גדול שלי הוא דווקא בעסק: אני לא עובדת עם וואטסאפ, ואני מתנהלת רק עם טלפון כשר, דבר שמקשה על הספקים וכל מיני לקוחות. אבל הבטחתי לעצמי שזהו הקו האדום שלי, ואותו אני לא חוצה ולא משנה מה. ברור לי שזה לצורך פרנסה ואם אשאל אקבל התר, אבל אני לא רוצה. וזו הבחירה שלי בכל פעם מחדש".