התמודדות עם שעמום אצל ילדים בבין-הזמנים, חלק ד': שעמום אצל ילדים עם הפרעת קשב

יש עדויות לכך שילדים עם הפרעת קשב רגישים יותר לשעמום ולתכונות שקשורות לשעמום כמו חיפוש ריגושים או הצקות לאחרים. כדי שהורה ידע לפתח בעצמו דרכי התמודדות, רצוי שירכיב את המשקפיים של הילד וינסה לחוש את חווייתו. ילדים עם הפרעת קשב לא שונים מילדים אחרים. אצלם הדברים פשוט מתרחשים בעצימות גבוהה יותר. ההבדל הכמותי יוצר הבדל איכותי, אבל הבסיס דומה. למשל, ילד שיכולת הוויסות הרגשי שלו אינה גבוהה, יגיב יותר בעוצמה רבה יותר לאי הנוחות שבשעמום. הפרעת קשב היא כמו זכוכית מגדלת שמעצימה את האתגר של הילדים בתחומים שונים. עם זאת, יש נקודות אופייניות ורגישות יותר אצל ילדים עם הפרעת קשב. בהקשר של שעמום, אתייחס להיבט של ניהול עצמי ומוטיבציה. 

מוטיבציה ותפקודים ניהוליים – כדי להפיג את השעמום, הילד נדרש להעסיק את עצמו. יש ילדים שזו איננה משימה פשוטה עבורם. תחת האמירה הכוללת "להעסיק את עצמו" נמצאים כישורים ויכולות, כמו להצליח לזהות את הקשר בין השעמום לבין פעילות מעניינת, יכולת להניע את עצמו לפעולה, יכולת לזכור אילו תעסוקות אהובות עבורו, יכולת להבין אילו תעסוקות אפשריות בזמן נתון, יכולת לבחור מבניהן, תחושת מסוגלות עצמית בדבר היכולת להעסיק את עצמו, יכולת לנהל את עצמו בתוך המשחק, יכולות חברתיות ועוד. לכל ילד יש רמת תפקודים ניהוליים משלו, ועדיין יש ממוצע יכולות עבור כל גיל, ובהתאם לו אנחנו מצפים מהילד להתנהל. אצל ילדים עם הפרעת קשב, התמונה יכולה להיות מתעתעת. ייתכן מצב שבו מבחינות רבות גיל הילד הוא 12, אבל מבחינת יכולת ניהולית הוא בן 8. כשאנחנו מצפים ממנו להעסיק את עצמו, אנחנו מתאימים את הציפיות שלנו לגיל 12, אבל ייתכן שה"גיל הארגוני" שלו נמוך יותר. משמעות הדבר שלפעמים תלונה מוגברת על שעמום מאותתת לנו שהילד או הנער צריך יותר תיווך והכוונה באשר לדרכים להפעיל את עצמו בצורה יעילה.

צורך מוגבר במשמעות – בפרק הקודם סקרנו שורת גורמים שיכולים להעצים את תחושת השעמום. סיבות אלו עוסקות בשעמום הנובע ממצבים רגשיים או סביבתיים שפוקדים את האדם ולכן הם מוגדרים "שעמום מצבי", כזה הנובע ממצב מסוים שאליו נקלע האדם. יש ממד נוסף לשעמום. ד"ר ענת רפפורט מפנה את תשומת הלב לכך שישנו סוג נוסף של שעמום – "שעמום קיומי" הנובע מעצם קיומו של אדם בעולם, לא מתוך מאורע או תקלה כלשהי בחייו. לפני שאציע הסבר לשעמום קיומי, חשוב להסביר שגם שעמום קיומי נחווה באמצעות הרגש, ואף על פי שהוא סוג שעמום נפרד, הוא עשוי להעצים את חווית השעמום המצבי, ולהיפך.

שעמום קיומי הוא המודעות של אדם לעולם הפנימי שלו ולצורך העמוק במשמעות שמודעות זו מייצרת. אדם מורכב מעולם פנימי סובייקטיבי ומעולם חיצוני אובייקטיבי. בחלק של העולם הפנימי מודגש יותר הצד החירותי, שאינו מוגבל ושהוא עם משמעות מלאה מעצם קיומו. בחלק של העולם החיצוני מודגשת יותר הכפיפות למציאות, ההגבלה לכללי ההתנהגות ובחוקי הטבע, והפעולה בתוך מציאות חומרית אשר כשלעצמה היא נטולת משמעות. החלק הפנימי נתפס יותר כמטרה בהשוואה לחלק החיצוני שנתפס יותר כאמצעי. הוא ככל שהקשב של האדם מופנה לחלק הפנימי שלו, ככל שזהותו נטועה עמוק יותר בעולם הפנימי, כך הוא יהיה רגיש יותר לשעמום קיומי. אדם שעיקרו מצוי יותר בעולם הפנימי והוא משקיף ממנו אל העולם החיצוני, עלול לדמיין את המימוש העצמי שלו בצורה "מושלמת", עוצמתית ולא ריאלית. הציפייה שלו לחוויות מושלמות מתנפצות על סלעי המציאות והוא מתאכזב, חש ריק מוגבר ומשתעמם. הוא רוצה לבטא את התכונות הפנימיות – חירותיות ומשמעותיות, בתוך הכלים המוגבלים והריקניים של העולם החיצוני. הוא מסתכל על הביטוי של העולם הפנימי בתוך הכלים הצרים של העולם החיצוני ורואה את עומק הפער בין המשמעות הגולמית שטמונה בעולם הפנימי, לביטוי של המשמעות בחיבור עם העולם החיצוני. הפער בין התשוקה שנרקמת ברחמו של העולם הפנימי לבין המימוש בעריסת העולם החיצוני, גדול. המפגש בין העולם הפנימי לעולם החיצוני מזכיר את סיפורו של בן-העיר שנשא בת מלכים וכל המתנות שהוא מעניק לה "אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך" (מדרש קהלת רבה, ו', ו', וראו מהר"ל, תפארת ישראל, ג').

האדם בתחילת חייו, כתינוק, נוטה יותר לעולם הפנימי והוא חש כל-יכול בלתי נפרד ובלתי מוגבל. הזמינות הגבוהה של ההורים לצרכיו מטפחת אצלו את האיכויות של העולם הפנימי, הוא לא חווה מגבלה כלשהי, היות שרצונותיו נתונים לו לאלתר, הוא לא חווה את ההורים כנפרדים ממנו ועצמאיים, היות שהם נענים לו בעת חפצו. הוא יכול לטפח את חווית העולם הפנימי בתוך המציאות הפיזית שלו. זהו רכיב חיוני בנפש האדם, אך האדם נדרש גם ללמוד את איכויות העולם החיצוני המוגבל והנפרד. על כן, טבע הבריאה הוא כזה שבהדרגה ההורים פחות זמינים לתינוק כבעבר, והוא חש תסכול – המשקף את ההתפכחות שהמציאות אינה נענית לו, שהוא מוגבל ונפרד, שעליו להתאים את עצמו לעולם. בתהליך הדרגתי התינוק מטמיע את העולם החיצוני ולומד לחוות ולבטא את עצמו בתוך כללי המציאות, הוא מפנים את גבולות העצמי וגבולות היכולת. הוא מפתח את היכולת להיות לבד מבלי לחוש מצוקה או שעמום. יש אנשים שאצלם הטמעת העולם החיצוני איטית וחלקית. הם יותר חירותיים (מעדיפים את החירות על פני הכפיפות) ויותר משמעותיים (מעדיפים את המשמעות על פני ההסתגלות והיעילות במציאות החיצונית). החירותיות לפעמים באה על חשבון הסדר והגבולות, לא בהכרח מתוך בחירה ורצון חופשי, אנשים אלה הם "חופשיים בעל כרחם". המשמעותיות מתבטאת באיבוד עניין מהיר בחוויות שהעולם מזמן להם, וביקוש ריגושים או הישגים נוספים. תיאור זה יכול להתאים לחוויה של הרבה אנשים עם הפרעת קשב ולתת כיון למחשבה מדוע חלקם רגישים יותר לשעמום.

בפרק הבא נציע מתווה שעל בסיסו תוכלו לפתח כלי התמודדות מעשיים המותאמים לילדיכם.

חיים דיין הוא עו"ס קליני, דוקטורנט ויו"ר "מכון הקשב" hakshev.adhd@gmail.com