איך זוכים לרוח הקודש ולכל הברכות הטובות? תודו שלא חשבתם על התשובה הזו

האם קיים הבדל מהותי בין קיום מצווה בלא שמחה לבין קיומה בשמחה? מה עלול להיגרע מאתנו כאשר המצוות נעשות מתוך טורח? אספנו עבורכם את התשובות המפתיעות והחשובות.

1. השמחה בקיום המצוות היא המורידה את האור והשפע הגדול על האדם

רבי חיים ויטאל זצ"ל, תלמידו המובהק של האר"י הקדוש, מסביר בהקדמה לספרו "שער המצוות" כי לעיתים רואים אנו אנשים שמקיימים מצוות ולא זוכים לקבל את הברכות המובטחות עבור אותן מצוות. שורש הדבר טמון בקיומן של המצוות ללא שמחה בעשייתן, וזהו הגורם למניעת השפע לרדת עליהם.

והנה לשונו: "הרי מצינו בדברי רבותינו ז"ל שאמרו (מסכת קידושין, לט, עמ' ב') 'כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו', וכיוצא בזה אמרו: כל המקיים מצוה פלונית יש לו כך וכך, והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצות שעושים בני אדם ואינם מתקיימים דברי רבותינו ח"ו בעניין גודל שכרם אפילו בעולם הזה.

השורש שהכול נשען עליו הוא שבעשיית המצווה אל יחשוב שהיא עליו כמשא וממהר להסירם מעליו... ויהיה שמח בעשותו אותה המצווה בשמחה שאין לה קץ מלב ומנפש ובחשק גדול כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב אם יעשה אותה מצוה. וזה סוד הפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כ"ח, מ"ז)... וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי כך יזכה לקבל אור עליון... וענין זה נוהג בקיום כל המצוות כולם בין בעת שעוסק בתורה שיהיה בחשק גדול נמרץ בהתלהבות עצום כאלו עומד לפני המלך ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו".

2. מידת העצבות סוגרת שערי חוכמה ומונעת השגות רוחניות

רבי חיים ויטאל זצ"ל כותב בספרו "שער רוח הקודש": "מדת העצבות היא מדה מגונה מאד, ובפרט הרוצה להשיג חכמה ורוח הקודש, ואין דבר גורם מניעת ההשגה, אפילו אם יהיה ראוי אליה". וכן כתב ה"פלא יועץ" (ערך "כלילת יופי"): "גילה הרב האר"י ז"ל שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקודש היה על ידי שהיה שמח בעשיית כל מצוה שמחה גדולה עד אין תכלית כי כן ראוי לשמוח מכל זהב ומפז רב".

3. העושה מצווה בשמחה זוכה לשכר גדול פי 1,000

בספר "ראשית חכמה" (שער האהבה) נכתב: "ישים כל אדם שמחתו על התורה ובעת שיעשה המצוות ישמח בלבו על שזכה להיות עבד למלך העליון... וכל העושה מצוה בשמחה יש לו שכר אלף ידות יותר (פי אלף יותר) ממי שהמצוות עליו למשא".

מה חשוב כ"כ בקיום מצוות עם שמחה? הרב אליהו עמר בשיעורו המרתק:

4. אין הנבואה שורה מתוך עצבות

יהודי שזכה להגיע לדרגת הנבואה לא יזכה לקבל נבואה במידה וקיימת בו עצבות. לכן, תלמידי הנביאים שרצו להרחיב את ליבם ביקשו שינגנו לפניהם ובכך יזכו לנבואה, והנה לשון ה"ראשית חכמה" (שער האהבה): "אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה. לפיכך, בני הנביאים היו לפניהם תוף וחליל וכינור ומבקשים הנבואה, כדכתיב (מלכים ב', ג', ט"ו) 'ויהי כנגן המנגן ותהי עליו יד ה''".

ומוסיף רבי חיים ויטאל זצ"ל כי יעקב אבינו לא זכה ששכינה תשרה עליו במשך 22 שנה בהם האמין כי בנו יוסף נטרף על ידי חיות, והנה לשונו: "והראיה מיעקב בחיר האבות שנתסלקה ממנו שכינה ורוח הקדש עשרים ושתים שנים שפרש יוסף ממנו, וכששמח בבשורתו כתיב 'ותחי רוח יעקב', ששרתה עליו רוח הקדש" ("שערי קדושה", חלק ב', שער ד').

5. יש שכר על קיום המצווה ויש שכר על השמחה שבקיום המצווה

רבנו בחיי מביא על הפס' "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" (דברים כ"ח, מ"ז) כי "חייב האדם על השמחה בהתעסקו במצוות, והשמחה במעשה המצווה - מצוה בפני עצמה, מלבד השכר שיש לו על המצווה, יש לו שכר על השמחה".

6. העצבות מונעת את עבודת השם, והשמחה מביאה לידי עבודת השם

העצבות מונעת את קיום המצוות, את לימוד התורה, את כוונת התפילה ואת הרצון בעבודת השם, וכן להיפך, השמחה מביאה לחשק והתלהבות בהתקדמות ועשייה בעבודת השם. והנה לשונו של רבי חיים ויטאל זצ"ל : "העצבות גורמת מניעת העבודה וקיום המצוות ובטול עסק התורה וכוונת התפילה ומבטל מחשבה טובה לעבוד את ה', והיא שער התחלת גירוי הסתת היצר הרע אפילו אם הוא צדיק, בהראותו כי אין לו תועלת בעבודה בהיות ייסורים עליו וכו'... גם גורמת סילוק רוח הקודש מעליו. וההיפך, בהיותו עובד ה' יתברך בשמחה כמו שכתוב (תהלים ק', ב') 'עבדו את ה' בשמחה', כי השמחה מוסיפה חשק רב ואהבה להתדבק בו יתברך, וכתיב (דברים כ"ח, מ"ז) 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב' וגו'. כי העבודה אם היא בעיצבון דומה לעבד העובד לרבו בפנים עצבות וזועפות" (רבי חיים ויטאל בספרו "שערי קדושה", חלק ב', שער ד').

7. השמחה היא תנאי הכרחי לקיום המצווה בשלמותה

ב"ספר החרדים" מובאים ארבעת התנאים ההכרחיים לקיום מצווה בשלמותה, כשאחד מהתנאים הוא קיום המצווה מתוך שמחה. והנה לשון "ספר החרדים": "יש לי להקדים כל התנאים שאדם צריך ליזהר בכל מצווה ומצווה לעשותה כהלכתה, כדי שתקובל לרצון לפני מלכנו יוצרינו יתברך... התנאי הראשון, שנעשה כל מצווה ומצווה בכוונה לצאת ידי חובותינו, כדפסק הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן מצות צריכות כוונה. התנאי השני והשלישי, לעשות המצווה ביראה ובאהבה רבה, כדאמר רשב"י 'כל פקודא דלאו איהי בדחילו ורחימו לאו פקודא היא'.

"התנאי הרביעי, השמחה הגדולה במצווה, דכל מצווה ומצווה שתזדמן לו דורנא הוא דשדר ליה הקב"ה (=כל מצווה שמזדמנת לאדם שי הוא שנשלח מהקב"ה), ולפי רוב השמחה יגדל שכרו".

הרב שניר גואטה מעניק הסתכלות אחרת על קיום המצוות בשמחה ובאמונה:

צפו בשיעור שאסור לכם לפספס של הרב חיים זאיד על שמחה ועל מתיקות התורה: