מרים פרץ חושפת: יש לי שני נכדים על הרצף האוטיסטי

מרים פרץ, אשת החינוך ששכלה את שני בניה הקצינים אוריאל ואלירז במהלך השירות בצה"ל, השתתפה בשידור התרמה מיוחד של קשת 12 עבור "גדולים במדים", תוכנית המשלבת בעלי מוגבלויות בצה"ל, וחשפה שגם לה קשר הדוק לעולם המוגבלויות. פרץ כבר סיפרה בעבר כי אחיה שרלי ז"ל התמודד בחייו עם תסמונת דאון, אך בפעם הראשונה היא גם דיברה על שני נכדיה שאובחנו עם אוטיזם.

"כשאני ואחי שרלי היינו ילדים זו הייתה חברה אחרת", אמרה פרץ, "כשהיינו הולכים ברחוב אנשים היו עוברים למדרכה בצד השני. אז לא קראו לזה תסמונת דאון, לפני 40 שנה קראו לו מפגר או מונגולואיד. אחי מפגר? הייתם צריכים לראות אותו בבית. אדם נקי וטהור, אדם שלא שפט אף אחד, אדם טוב לב. אני רוצה לומר לכם, לגדול יחד עם ילד כזה זה להיות אדם טוב. זה לנסות כל החיים שלי להיות רגישה וטובה ואוהבת".

כעבור שנים רבות, התברר לפרץ ששניים מנכדיה הם אוטיסטים. "הם על הרצף והם מדהימים", סיפרה, "אחד בן 5 ואחד בן שנתיים וחצי. הם מדהימים, חכמים, גאונים. אני מבינה למה החברה זקוקה להם, הם גאונים. הנכד בן ה-5 יודע כבר להוציא שורשים ממספרים ומדבר אנגלית רהוטה".

כשנשאלה מתי התגלה האוטיזם, ענתה: "אני לא ידעתי בכלל מה זה, וכשחיתלתי את הנכד הגדול לא הבנתי למה הוא לא מביט אליי. אני מחייכת אליו ולא מבינה למה הוא לא מסתכל עליי. אמרתי לבן שלי שכדאי לבדוק, אבל כולם אמרו לי שאני מדמיינת. ואז, בגיל שנתיים וחצי, גילו שהוא על הרצף. ישבנו באבל, ממש באבל".

פרץ התקשרה לשר החינוך לשעבר שי פירון, שמגדל בעצמו ילד עם נכות קשה, כדי להתייעץ. פירון, שישב לצידה גם הבוקר באולפן, סיפר: "מרים צלצלה אליי והייתה שיחת טלפון מאוד נרגשת עם הבן שלה. אגב, בזכות השיחה הזו התחלתי לטפל גם באמא שלי, מאותו מקום של המצוקה של סבתא, כמו שמרים מספרת".

המנחים, דנה גרוצקי ודרור גלוברמן, ניסו להבין למה התכוונה פרץ כאשר השתמשה במילה הקשה "אבל". פרץ ענתה: "לגמרי אבל, איזה בכי שהיה, אתה נכנס לעולם שאתה לא יודע, ואי הידיעה היא תחושה של חורבן. אני לא מכירה את העולם הזה, ועכשיו אני צריכה ללמוד את העולם הזה".

בהמשך סיפרה על מעמד מרגש ביותר שהתרחש זמן לא רב לאחר האבחון: "זה היה ראש השנה, והבן שלי עלה לקרוא בבית הכנסת. זה היה עדיין בשלב של הסתרה, ואף אחד בבית הכנסת לא ידע על הבן שלו. הוא עולה וקורא שם 'לנער הזה התפללתי', ומתחיל לבכות. אנשים בבית הכנסת לא הבינו, רק אני ידעתי. כשחזרנו הביתה אמרתי לו שאנחנו נתגבר, אנחנו נלמד איך עושים את זה נכון, והוא ענה לי במשפט אחד: 'לילד הזה התפללתי'".