כלתי אינה יודעת דברים רבים, ואינה מעוניינת לשמוע

כלתי לא יודעת איך להתנהג מול תינוק.

היא למשל מלבישה את הילד בהרבה שכבות בקיץ, כי היא טוענת שלתינוק קר.

היא מכריחה אותו לאכול כל מה שהיא מכינה, גם אם זה הרבה מאוד אוכל ביחס לתינוק קטן כל כך, כי היא טוענת שתינוק חייב לאכול הרבה כדי לגדול.

אני ממש לא מסכימה לדברים, אבל ככל שאני מסבירה לה, כך היא ממשיכה הלאה ולא מקשיבה.

אני מתקשה להגיע לביתם, כי קשה לי לראות שכך מתנהגים עם תינוק קטן.

עד כמה עלי להילחם על זה?

* * *

מלחמתך, סבתא, מלחמה אבודה היא.

במלחמה אין מנצחים.

דווקא במלחמתך את מביאה את כלתך להיות עקשנית עוד יותר.

את שואלת עד כמה עליך להילחם? עליך לחדול ממלחמה.

ועכשיו, אחרי שתחדלי ממלחמה, אני רוצה לומר לך שני דברים חשובים שאמורים לכוון אותך במהלכיך:

קודם כל אסביר לך דבר חשוב מכול: כל עוד ילדינו חיים בביתנו, על שולחננו, והם בגיל הילדות והנערות, הם מתחנכים על ידינו. ברגע שהגיעו לגיל הבוגר ויצאו לבנות בתים משלהם, אנחנו פטורים מחינוכם!

מעכשיו הם לוקחים את מה שלימדנו וחינכנו אותם, ויוצאים עם כל המשא הזה החוצה.

אחת מההחלטות של הבוגר שלנו היא לשאת אישה. אנחנו מסייעים לו, אבל הוא המחליט.

כשהוא בונה את ביתו, הוא מחליט איך ייראה הבית. הוא ואשתו מחליטים ביחד מה יהיה צביונו.

מעכשיו, אנחנו, הסבים, מוזמנים להיות מעורבים, לפי הרצון והבקשה של בני הזוג. אבל בשום אופן אסור לנו להיות מתערבים.

אנחנו צריכים להיות מעורבים ולא מתערבים!

מעורבים רק אם אנחנו מקבלים אור ירוק מאחד ההורים. רק אם שואלים אותנו או רוצים לשמוע את דעתנו.

במקרה הנוכחי, האם אינה רוצה לשמוע כלל, עד כדי כך שזה מביא אותך להילחם בה.

מצד שני, לעיתים רחוקות, פוגעים הורים בילדים. אני מקווה שאין זה הנושא המדובר.

אבל אם כן, לא את תוכלי לעזור כאן, אלא רשויות הרווחה השונות.

בואי נצא מכלל הנחה, שביתו של בנך הוא ככל הבתים הרגילים: אמא לא יודעת כמה דברים, היא תדע אותם בהמשך. בינתיים היא תעשה בחירות שונות, שחלקן יתבררו כטעויות, וחלקן יתבררו כהצלחות.

הרפי, שחררי, ותראי שכלתך עוד תגיע לפתחך כדי להתייעץ אתך ולגרום לך להיות מעורבת.

כשאנו לא מתערבים – הילדים מבקשים מאתנו להיות מעורבים.