אלול! החתן שלך כבר כאן. אז למה את צריכה להמשיך לחפש? כדי לעשות נחת!

מי שלא חווה רווקות באלול - לא יודע איזה קושי זה יכול להיות. 

הערגה אל המשפחתיות, והרצון לאחות ולחבר את כל הקצוות החסרים - עולים באף של הרווקה בימים האלה, כמו הניחוח של המרק ירקות שמתפזר בבית לפני ראש השנה - אם תרצו או לא תרצו, זה ממלא כל תא בגוף. 

כולם מכירים את ראשי התיבות של אלול - אני לדודי, ודודי לי. מקובלים מסבירים כי בחודש זה צריכה להיות התעוררות גדולה יותר מתוך ה'אני' כדי לזכות להרגיש את ה'דודי' ואת ה'לי'. מה זה אומר לנו בפועל? כל אדם צריך לעשות חשבון נפש, להתעורר 'על החיים שלו' בחודש הזה ולהתחיל לעשות מאזן אמיתי של טוב מול רע. וגם את רווקה יקרה, נדרשת להתבונן.

זה לא משנה כמה רשימות כבר יש לך באמתחתך, גם השנה את נדרשת לעבודת חשבון נפש עם עצמך. בואי נפתח לרגע את המחברת, ההיא שאת תוחבת עמוק עמוק בתוך הלב שלך ומסרבת לפתוח אותה כדי שחלילה לא תראי את כל ה'פספוסים' של השנה הקודמת. 

בואי נצא ביחד את השדה, זה שכבר שנים לא גדל בו כלום מלבד כאב - ונתחיל לדבר. 

אלול זה חיפוש בארמית, והחיפוש לא באמת נגמר כשאת מתחתנת

באלול, את לא צריכה לעבוד בעבודת כפיים, את לא צריכה לעבד את השדה שלך בידיים, את כן צריכה לעבד אותו עם הלב. עם המילים. את כן צריכה ללמוד לדבר, כמו שאולי לעולם לא ידעת. תשבי מול עצמך בשמש היוקדת, ותתחילי לדבר עם השם באמת. 

"קרוב השם לכל קוראיו - לכל אשר יקראוהו באמת".

מה זה נקרא לדבר עם השם באמת? חידוש שהיה לי לפני שנים הוא שהאמת היא כשאני בא-מת, רק אז זה באמת. כשאני הורגת את כל מה שידעתי, את כל מה שחשבתי, את כל מה שהכרתי ואני באה עם רצון לקבל משהו חדש - אני פותחת את הכלי שלי למה שהשם רוצה, ולא למה שאני מתעקשת שאני יודעת שטוב לי. 

כשאני ממיתה את כל הרשימות מכולת, כשאני משמידה את כל הזהויות שניכסתי לעצמי, כשאני מרעיבה למוות את כל הרצונות שלי מהבורא - אז ורק אז אני יכולה לשמוע אותו באמת כשאני קוראת לו. 

רק אז הוא באמת קרוב. 

איך זה קשור לאלול? כי אלול זה חיפוש בארמית, והחיפוש לא באמת נגמר כשאת מתחתנת. כן, את כבר לא מחפשת אחר זיווג ברוך השם, אבל את מחפשת אחר דברים אחרים שחסרים לך. 

עכשיו תלמדי לעשות כאן, בשדה של המלך, נחת (אותיות חתן)

באלול, המלך בשדה. צאי אליו - כמו שאת, עם המחברת ועם כל הרשימות השחורות שכבר מחקת עשרות פעמים וכתבת שוב. צאי אליו עם השמלות הבלויות של המילים, שכבר תפרת להן טלאים בכל מקום אפשרי. צאי אליו עם החוסר שלמות והפגמים הרבים שאת מזהה בעצמך. צאי אליו עם הבדידות התהומית שנפערה לך בלב ובעיניים ואיפה לא, והיא ה'ממלא כל עלמין' שלך. צאי אליו עם המילים ועם השתיקה. צאי אליו עם הכתר שלך שלא נותרו בו כבר יהלומים - כי את כולם חילקת ברוב טובך לעוברים ושבים ואיש כבר לא מכיר בך שאת היא בתו, הנסיכה. 

צאי אליו עם שרביט התשובה - החודש את יכולה לשלוט בעזרתה בכל יושבי תבל. צאי אליו עם החלטה להשתנות במיידי, לעקור את שורש הרע מתוכך ולהפוך לאדם אחר. את יכולה. 

צאי אליו מתוך ענן הכאב שמכסה אותך, צאי אליו מתוך התפילות שנמאס לך כבר להתפלל כי אין לך מושג אם מישהו מתייחס אליהן כבר, צאי אליו עם כל מה שאין לך יותר לתת, בכיסים ריקים...

צאי אליו עם הרצון, הוא הצנור. תרצי לפחות, זה משהו שיביא אלייך דברים טובים בעתיד, גם אם עכשיו את מרגישה שקשה לך לרצות את הרצון, לרצות את הקיים, לרצות את החוסר. תרצי את החוסר כדי שיתרצה לקרוא למילוי. הם חברים טובים, את יודעת. 

צאי אליו עם החומר הבלתי מוגמר שנהיה מהחיים שלך, מהעיסה הנילושה בפעם האלף ואחת - ופשוט תהיי נוכחת בשדה. אל תגידי שכבר לא אכפת לך מאלול ולא אכפת לך שאת לא נשואה, ולא אכפת לך מהתשובה ולא אכפת לך מהשינוי. תמשיכי לחפש - החתן שלך כבר כאן. אז למה את צריכה להמשיך לחפש? כי החיפוש הוא פנימי בעיקר, והוא אף פעם לא נגמר. 

גם אחרי שתתחתני ותהרי ותלדי ותגדלי - תידרשי לחיפוש, להתבוננות, לשינוי. בכל שנה ושנה. איך תמצאי בך את הכוח לשנות בכל שנה מחדש? פשוט מאוד: תבואי באמת, בא-מת. תמיתי את כל הרצונות של השנה החולפת, ותרקמי בך רצונות חדשים. תמיתי את הרצונות שהם נטו לטובת והנאת עצמך, ותרקמי רצונות שהם נטו לטובת והנאת הבורא יתברך. 

החתן שלך כבר כאן. 

עכשיו תלמדי לעשות כאן, בשדה של המלך, נחת (אותיות חתן).