הרשת נפרדת מהפרסומאי בני גל בתגובות יפות, ויש גם סרטון מרגש

"אוי בני בני!", כתב איש התקשורת ברלה קרומבי.  "לאן הלכת מוקדם כל כך. מהר כל כך. זה לא נתפס שאתה שם למעלה עכשיו. מסתכל עלינו וצוחק את הצחקוק הידוע שלך לעצמך.

אני זוכר איך בסיום אחד הקורסים כל תלמיד סיפר איך שינית לו את החיים ואז עצרת אותנו ואמרת 'חברים זה לא הספדים כאן. תספידו אותי אולי אחרי שאמות' (ותוך כדי עשית את התנועה המפורסמת שלך כשאתה מעביר את היד ככה מול הראש). והוספת: אם מישהו רוצה להגיד משהו מועיל, שניקח ממנו משהו, בשמחה. הספדים תשמרו לאחרי 120 שלי. אז אולי יהיה לזה מקום...

וזה היית בדיוק אתה בני.

לפני 12 שנה הגעתי אליך לפגישה בבית בגבעת המבתר ופגשתי אדם מלא חיים - שגם יודע איך לחיות את החיים. בסיום הפגישה שאלתי אותך מה עכשיו? ואמרת לי ככה בפשטות יש לך שתי אופציות: לחזור הביתה ולהמשיך לחיות את החיים, או להגיע לקורס ולשנות את החיים שלך. ובשבילי לא הייתה שאלה. וזה אכן היה תחילתו של קשר ששינה לי את החיים.

בני, היום שאלתי את הבת שלי אם היא יודעת מי זה בני גל שנפטר והיא ענתה לי "כן הוא היה סופר ויש לנו את הספרים שלו בספרייה". ואני תיקנתי אותה שלא היית סופר אלא מורה. מורה לחיים. שיודע לראות בכל דבר שיעור מרתק, שיודע לראות סרט ולתרגם אותו למסר מטלטל משנה חיים. מורה של צחוק ואומץ ומשמעות. לימדת אותי תורת הרב קוק זצ"ל וויקטור פרנקל וקואוצ'נג ואיך עושים כסף וציונות וסיפורים על הקיבוץ והכל היה אצלך סיפור אחד שאין בו אף סתירה אלא שלימות אחת גדולה.

קשה לסכם אותך בני. אי אפשר. 77 שנים חיית כאן והיית הכל. איש קולנוע ומזכיר גוש אמונים ויד ימינו של הרב צבי יהודה ופרסומאי ומורה רוחני ואיש חזון וגשר בין מגזרים וסבא טוב שיודע לחיות את החיים. והכי מדהים שלפני חודש כתבתי לך שאני רוצה לראיין אותך (ופחדתי לכתוב לפני שאתה הולך...) וכתבת לי "לא יודע אם יש לי מה להגיד עכשיו".

אהבתי אותך בני. אוהב אותך. מתגעגע להודעות שלך בוואצפ עם הסיומת: חיבוק בני".

לכבוד ראש חודש אלול, צפו כאן בדברים שאמר בני גל ז"ל אשתקד - לפני יום הכיפורים: