האדם במעגל השנה: מה מיוחד בארבעים הימים שבין ר"ח אלול ליום הכיפורים?

אחת לשנה נותן לנו הקדוש ברוך-הוא הזדמנות להיטהר גם מחטאים שאין די בתשובה בלבד בכדי לנקותם ולהסירם מעליו. זהו יום הכיפורים עליו מכריז הקדוש ברוך-הוא: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם". אלא שהתשובה מהווה תנאי להיטהרות זו. לפיכך, ארבעים יום לפני יום הכיפורים נוהגים בכל תפוצות ישראל להתחיל במה שיעורר את האדם לחשבון נפש ולתשובה, באופן שעברות שדי להן בתשובה מתכפרות מיד, ועברות שהתשובה תולה ויום הכפורים מכפר, מתכפרות ביום הכפורים.

נמצא האדם החכם אשר משכיל להכין את עצמו כראוי באותם ארבעים הימים, זוכה בכל שנה ושנה לנקות ולטהר עצמו מכל כתמי העוונות שדבקו בו ממעשיו הרעים בשנה זו שחלפה, וגם ממה שנשאר בה מהשנים שקדמו לה ועדיין לא עשה עליהם תשובה.

סוד הארבעים

ומדוע דווקא ארבעים יום?

לפי שבטבע הבריאה, טמונה היכולת לעבור ממצב אחד למצב אחר בסיום תהליך הנמשך ארבעים יום. טבע זה נובע מסוד האות מ', שמספרה ארבעים, והיא שורש טבע ה'מים' העוברים ממקום למקום, כנרמז בשמה.

לפיכך יצירת העובר אורכת ארבעים יום, אשר בסיומם עובר להיות אדם, ויין בן ארבעים יום יוצא מכלל יין מגתו, ובא לכלל יין גמור, והמקווה המעלה אדם מטומאה לטהרה, אינו מטהר אלא רק אם יש בו ארבעים סאה, והמבול שטיהר את העולם מטומאתו, על ידי שנעשה כמקווה שכל העולם טבול בתוכו, ירד ארבעים יום וארבעים לילה, ואף משה רבנו הוצרך לשהות בהר ארבעים יום וארבעים לילה ללא אכילה ושתיה, עד שהתקדש גופו וקרן עור פניו והתעלה להיקרא "אִישׁ הָאֱלֹהִים". גם בלשון העברית משמשת האות מ' כאות המעבר, כגון: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע"; "דע מאין באת". וכמו שהרחבנו בכל זה בספר "הצופן" על סוד האותיות.

משום כך, הזוכה להתחיל בעבודת התשובה מיד בראש חודש אלול, וממשיך להתעלות מיום ליום בכל ארבעים הימים על ידי לימוד מוסר וחשבון נפש, ואמירת וידוי וסליחות, זוכה להתעלות מטומאה לטהרה, ולהגיע לשלימות התשובה עד שנעשה כתינוק שנולד מחדש, ביום הארבעים, הוא יום הכפורים, ככתוב על יום גדול זה: "לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ".

סוד ארבעים ימים אלה

ומדוע נבחרו ארבעים ימים אלה דווקא?

מפני שמסוגלות גבוהה מוטבעת בהם, להיות ימי רחמים לישראל לפני אביהם שבשמים. ככתוב בפרקי דרבי אליעזר על קבלת הלוחות השניים: "ארבעים יום עשה משה בהר, דורש בדברי תורה וחוקר באותיותיה. ולאחר ארבעים יום לקח את התורה וירד בעשירי לחודש ביום הכפורים, והנחילה לישראל לחוק עולם וכו'. ובו ביום העבירו שופר בכל המחנה שיצומו כל העם וכו'. אמר משה לפניו: סלח נא לעוונותיהם של ישראל על מעשה העגל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: הרי כדבריך עשיתי. שנאמר: 'סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ'." ובתנא דבי אליהו זוטא מובא: "יום האחרון שבכולם, שהוא סוף ארבעים, גזרו תענית ולנו בתעניתם כדי שלא ישלוט בהם יצר הרע. ולמחרת השכימו ועלו לפני הר סיני. הן בוכין לקראת משה, ומשה בוכה לקראתם, עד שעלתה אותה בכייה למרום. באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא עליהן וכו'".

וכתב מהרח"ו בספר "עץ הדעת טוב": "ועיקר התשובה הזו להיותה מקובלת, תהיה בחודש אלול הנקרא 'ירח הימים הנוראים'. כי אז תפילתך נשמעת ושערי תשובה פתוחים, כמו שכתוב: 'דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ', ובסוד 'אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי', ראשי תיבות 'אלול'. כי אז נהפך הקדוש ברוך-הוא ידיד ואוהב אל האדם השב בתשובה''. עכ"ל.

נמצא שימים אלה, החל מראש חודש אלול ועד יום הכפורים, הם ימי ידידות וריצוי לישראל מאז היות משה רבנו בסיני בימים אלו, ומסוגלים מאד למחילה ולסליחה וכפרה.

מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "האדם במעגל השנה". לרכישה לחצו כאן.