האם בדקתם מיהו שליח הציבור במקום בו אתם מתפללים?

א. בתקופה זו – שלפני ראש השנה – ממנים שליחי צבור ותוקעים לימים הנוראים, וצריכים לשים לב למנות אנשים ראויים. לא די שהוא יודע מקאמים, ויש לו קול נעים ויודע לסלסל, אלא מה שחשוב בעיקר שיהיה ירא שמים. שליח צבור שמנגן יפה אבל הוא רואה סרטים בטלוויזיה ה' ירחם, אסור לקחת אותו שליח צבור. וכן אם יש לו בכיס איזה מכשיר לא כשר, ויודעים שהוא צופה בסרטי תועבה, אסור להעלות אותו שליח צבור. עדיף להתפלל ביחיד מאשר להתפלל עם שליח צבור כזה, או שיתפלל במניין אחר. וכן אם הוא מגלח זקנו בתער, אפילו שהוא שומר שבת, הוא פסול מלשמש כשליח צבור. לצערנו יש הרבה כאלה שיש להם קול יפה, אבל אין להם יראת שמים, וצריך להיזהר בזה. קל וחומר אם הוא מחלל שבת בפרהסיה, ודאי שאין להעלות אותו בשום אופן כשליח צבור.

לשון הגמרא במסכת תענית (דף טז, עמ' א'): ששליח הצבור יהיה מטופל בילדים, ואין לו לפרנס אותם, וביתו ריקם מעבירות, ופרקו נאה, ושפל ברך, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה, וקולו ערב, ובקי לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות. אדם כזה הוא חצי חכם, מכאן נלמד כמה מעלות טובות צריך שיהיו לו לשליח צבור, אבל העיקר שיהיה ירא שמים.

חינוך הבנים

ב. הזכרנו שאחד התנאים לשליח צבור, שיהיה ביתו ריקם מעבירות, ובכלל זה שיחנך את בניו בחינוך דתי ויהיו יראי שמים. אבל אם חינך אותם בבית ספר לא דתי, ויצאו מחללי שבת ועוברי עבירות, האבא אשם והוא פסול מלשמש כשליח צבור. מה שאין כן אם שלח אותם לבית ספר תורני ולישיבה קדושה, ובכל זאת יצאו חילוניים, אין זו אשמתו.

גזל מקטרג בראש

ג. ר"י בעל התוספות מפרש שביתו של שליח ציבור צריך להיות ריקם מגזל. לצערנו יש שרגילים לגזול. שמעתי על אחד שחזר מחו"ל ונקרעה לו המזוודה שלו, אמר לעצמו 'נכתוב מכתב לאל-על ונאמר להם שהמזוודה נקרעה בגללם' כדי שישלמו לו, אבל זה גזל, באמת הם לא קרעו לו את המזוודה. אחד כזה פסול מלשמש כשליח צבור.
כתוב במדרש רבה (פרשת בשלח כ"ב, ג'): כל מי שידיו מלוכלכות בגזל, הוא קורא לקדוש ברוך הוא ואינו עונה אותו, שתפלתו בעבירה. ובמדרש קהלת רבה (פרשה א', י"ג) אמרו: סאה מלאה עוונות, מי מקטרג בראש כולם, זה גזל.
מי שמרחיק עצמו מן הגזל תפלתו זכה וברה ומתקבלת, וכמו שנאמר בפסוק (תהלים כ"ד, ד'-ו'): "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹקֵי יִשְׁעוֹ. זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה". וכן אמרו במסכת תענית (דף ז, עמ' ב') אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל. וכן אמרו בגמרא מסכת סנהדרין (דף קח, עמ' א') על דור המבול, שעברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל.  

לכן כשממנים שליח צבור, כדאי לשאול אותו: "האם יש לך איזו בעיה ממונית עם מישהו?", שלא יחשוב שהוא יכול לפסוק לעצמו, שהרי כבר בזמן הגמרא אמרו (במסכת שבת, דף קיט, עמ' א) שאין אדם רואה חובה לעצמו, כל שכן בזמננו. לכן צריך לבוא לחכם ולומר לו עשיתי כך וכך, והחכם ישמע את שני הצדדים, "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק", ואז יפסוק להם את הדין.

שליח צבור בשכר

ד. עדיף לקחת שליח צבור בשכר מאשר בחינם, "ותן שכר טוב", וכמו שכתב הרשב"א בתשובה (סימן ת"נ וסימן תרצ"א), כי על ידי זה שליח הצבור מדקדק בתפלתו יותר. וגם כששליח הצבור בחינם זה גורם שכל אחד יקפוץ לעלות שליח צבור אף על פי שאינו ראוי, אבל כשמשלמים בוחרים שליח צבור הראוי.

שכר שבת במקום מצווה

ה. מה ששליח הצבור מקבל שכר על התפלות בימים הנוראים, אין בזה איסור מצד שכר שבת, וכן מי שמשלמים לו על הקריאה בתורה בשבתות, אין בזה איסור משום שכר שבת. ואמנם בגמרא מסכת בבא מציעא (דף נח, עמ' א') מבואר, שמי ששומר על תינוק בשכר, אסור לו לקבל שכר עבור השמירה בשבת. אלא בהבלעה, ששומר גם ביום שישי ומשלם לו על הכל. וכמו שאדם משלם לבית מלון, הוא מגיע לפני שבת ויוצא אחרי שבת, ונמצא שמשלם בהבלעה. הטעם שאסרו שכר שבת משום מקח וממכר, ומקח וממכר אסרו מחשש שיבוא לכתוב, כי דרך הקונה והמוכר לכתוב, ושכר שבת דומה למקח וממכר. הטור (סימן תקפ"ה) הביא בשם אחיו רבנו יחיאל, שהמנהג באשכנז שגדולי העיר מקדימים לתקוע, וכל הזריז קודם, מה שאין כן בספרד שבורחים מן המצווה עד שצריכים לשכור אחד מן השוק לתקוע להם, ועל זה נאמר עבירה גוררת עבירה, שהרי יש איסור מצד שכר שבת ויום טוב. הוא קורא תגר על המנהג שלנו שמשלמים לתוקע, ומשבח את מנהג אשכנז. המרדכי במסכת כתובות (סימן קפ"ט) הביא בזה מחלוקת בראשונים, רבנו ברוך גם הוא העיר על מנהג החזנים ששוכרים אותם להתפלל בשבת, שהדבר אסור משום שכר שבת. אבל רבנו שמואל לימד עליהם זכות, שהרי הם נותנים שכר כדי להתפלל, ולכן אין איסור בדבר, כיון שהוא לצורך מצווה. ולפי דבריו אפילו בלי הבלעה מותר, אבל בהבלעה מותר לכולי עלמא, כגון החזנים שנוסעים לחו"ל לארצות הברית, לארגנטינה, מייעצים להם להגיע יום קודם ולהיות שליחי צבור בסליחות, ונמצא שהתשלום הוא גם עבור הסליחות שנאמרות לפני החג. ואם לא מסתדר להגיע יום קודם או להישאר יום אחר כך, לדעת רבנו ברוך אסור לקבל כסף, ולדעת רבנו שמואל מותר. מרן הבית יוסף הביא את כל הדעות, ומסייע את דברי רבנו שמואל שמתיר מהגמרא במסכת פסחים (דף נ, עמ' ב'), שאמרו שם ששכר המתורגמנים אין בו סימן ברכה. ומשמע שאין איסור בדבר, אלא שאין רואים ממנו סימן ברכה. מוכח שמותר לקבל שכר, אלא שאינו רואה סימן ברכה, דהיינו שתתקלקל מכונת הכביסה, או שהכסף ילך לרופאים, חס ושלום, וזה סייעתא לרבנו שמואל שאין איסור בזה. וכן דעת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג, סימן תתס"ז) ומהר"י ברונא (סימן קי"ד), להתיר שכר שבת במקום מצווה.

המנהג להקל

ו. בפרט לפי מה שהעידו האחרונים, שכן המנהג להקל בשכר שבת בדבר מצווה, וכמו שכתב מרן החבי"ב, רבי חיים בן ישראל בנבנישתי – מגדולי הספרדים לפני כארבע מאות שנה – בספרו כנסת הגדולה (בשיירי סימן ש"ו אות ב'), וכן כתב רבי יוסף מולכו בספר שלחן גבוה (סימן תקפ"ה). וכן העידו (בספר חינא וחסדא ח"א דס"ט רע"א) שהיה מנהג בירושלים עוד מזמן הגאון רבי יוסף חזן – הראשון לציון לפני כמאתיים שנה – שהיו משלמים כסף על מצווה שנעשית בשבת, ולא חששו לשכר שבת. ומכיוון שכך המנהג, בוודאי שיש להקל. וכן פסקו בספר פקודת אלעזר (חאו"ח סי' כ"ט), והשואל ומשיב (חמישאה סימן כ"ד), ונמצא שיש לנו כר נרחב להקל, ורק אם יכול יעשה בהבלעה.

ברבים אין לחוש

ז. יש עוד סברא להקל בשכר החזנים והתוקעים בשופר בראש השנה, לפי מה שכתב רבי יהודה עייאש במטה יהודה (סימן תקפ"ה), שכל מה שחששו בשכר שבת הוא משום מקח וממכר, וזה שייך ביחיד שמא יבוא לכתוב, מה שאין כן בשליח צבור שהוא ברבים אין לחוש, אם יבוא לכתוב יצעקו עליו.

צפו בשיעורו של הראשון לציון, מרן הרב יצחק יוסף, על התנאים לבחירת שליח ציבור:

מתוך הספר "השיעור השבועי" המסכמים את שיעוריו של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף. ניתן לרכוש מספרי הסדרה בהידברות שופס כאן.