ההורים של הנכד שלי לא מסתדרים, אני רוצה לעזור!

אני סבתא לנכד ראשון, בן שלשה חודשים. אני מרגישה ממש חסרת אונים כשהם באים אלינו לשבת, ואני שומעת את הנכד צורח והם לא משתלטים.

הם מעבירים אותו מיד של אחד ליד של האחר, הם מתווכחים איך בדיוק להחזיק אותו, הם לא יודעים אם אכל מספיק או לא, הם מנדנדים אותו בעגלה חסרי כוחות.

אני יושבת בסלון עם בעלי, ואומרת לו בשקט, כשהם מסתובבים בדירה: "תראה איך שהם לא יודעים להסתדר, זוכר כשאנחנו היינו צעירים איך היינו מסתדרים?". וככל שאני מדברת, כך אני מרגישה שאני לא יכולה עוד לחכות, ואז אני מציעה להם עזרה.

הם עושים לי פרצופים, ועל פי רוב כאילו אומרים: "נסתדר לבד – אין צורך", ואני מרגישה אבודה.

משתדלת לא להציע עזרה, כי אני יודעת שהם ממש לא מעוניינים. מצד שני, אני אוכלת את עצמי.

מה אפשר לעשות? איך לשכנע אותם שאני בכל אופן מיומנת יותר? שעד לא מזמן בעצמי חיתלתי תינוקות?

* * *

אולי תתפלאי, אבל אני בכלל לא חושבת שאת צריכה לשכנע אותם בכך שאת מיומנת יותר, ולא זו בלבד, אלא שאני גם בטוחה שהם יודעים. ולא רק שיודעים - אלא שזוהי הסיבה לכך שהם ממש לא משתלטים.

למה כוונתי?

חשבי על עצמך, מתחילה עבודה חדשה כמזכירה. יושבת מול המחשב, מתקשה לתפקד, ורואה את זו שלימינך מצליחה מיד להבין מה צריך לעשות, מצליחה כמו רוח לרוץ על המקשים, עונה לטלפון לזו שמולה באותה נשימה, ועוד מציצה לעברך ושולחת אליך תזכורות שהיא שם ומציעה את עזרתה.

האם את תרגישי באותו רגע שמחה מזה שתשתמשי בשרותיה, או שתרגישי את עצמך "לא יוצלחית", אומללה, קטנה, מיואשת ועלובה? אני בטוחה שיהיה לך קשה לראות את החברה שלך, ולא זו בלבד אלא שתדחי את עזרתה בטרוניה, וכל זאת, בזמן שהיא לא תבין מה את רוצה ממנה. שהלא היא נחמדה כל כך...

קשה לראות לידך את האחר, המוצלח, הענקי, המיוחד והמיומן, כשאתה עלוב ומסכן ו"לא יוצלח".

לפעמים, דווקא כשמוצלח לא ישב לך על הראש, ולא יציע את עזרתו, אתה תוכל להתעשת ולהתחיל לפעול בצורה נכונה..

אני מציעה לך לנהוג בצורה שונה לחלוטין: ברגע שאת מגלה שקשה להורים להסתדר עם תינוקם, פרשי מיד מהמערכה.

אמרי שאת צריכה לצאת וצאי מהבית. קחי את הטלפון וטלפני לחברה.

אל תהיי שם בסביבה.

תתפלאי לראות, אבל הורי התינוק יסיימו הרבה יותר מהר להרגיע אותו ממה שהיה עד כה.

את מפילה את חתתך עליהם מבלי משים ובלי רצון לעשות זאת.

הם פוחדים ממך, מכובדך הרב, ממיומנותך הרבה, מניסיונך העצום, וממה שיש לך לומר לבעלך עליהם, עד שהם לא שומעים את המלים, אבל בוודאי מבינים ג