כשאהיה גדולה: גדלות היא היכולת הנפשית להתעלות מעל הבעיות הפרטיות

במאמר הקודם הכרנו את "האישה השונמית", אשר זכתה שהנביא יגדיר אותה "אישה גדולה". פתחנו מפרשים ומתרגם, וגילינו מה אכן מוגדר כגדלות. כעת נוסיף פירוש לתואר הכבוד "אישה גדולה" שנלמד מהאישה השונמית, ונבין שגדלות הינה היכולת הנפשית להתעלות מעל היומיום שלנו ולהתחבר לדברים גדולים יותר הנוגעים לכלל ישראל.

היאשה השונמית הייתה נשואה לאיש שכבר הזדקן, ולא היו לה ילדים. כשאלישע הנביא היה עובר בשונם, מקום המגורים שלה ושל בעלה, היא זיהתה שהוא איש קדוש, ושכנעה אותו שייגש לביתם לאכול לחם. כך, בכל פעם שאלישע היה עובר במקום, היה אוכל עמם. עד שהציעה האישה לבעלה לבנות עבור אלישע הנביא יחידת דיור פרטית בביתם, אותה ריהטו בני הזוג במיטה, שולחן, כיסא ומנורה. 

משהיטיבה האישה השונמית עם אלישע הנביא, כמו גם עם נערו, שנקרא גיחזי, בכך שאירחה אותם וטרחה עבורם, שאל הנביא - במה יוכל להועיל לה? מה יוכל לעשות עבורה? אולי יש לה עניין לטפל בו מול המלך או מול שר הצבא, שאלישע בקשריו ובכישוריו יוכל לסייע ולפתור? אך האישה הגדולה ענתה: "בתוך עמי אנכי יושבת", כאילו "שכחה" מצרתה הפרטית, וראתה את עצמה כחלק מעם ישראל כולו.

אלישע הנביא פנה לנערו גיחזי במטרה לברר מה ניתן לעשות עבור האישה השונמית, וגיחזי סיפר שלאישה השונמית אין בן, ובעלה כבר זקן. אלישע הנביא קרא לאישה השונמית שנעמדה בפתח (כיאה לאשה צנועה ששומרת מרחק), ובירך אותה שבאותה עת בשנה לאחר מכן תחבוק האישה השונמית בן. והברכה אכן התממשה. אותו בן גדל והיה עידו הנביא (כך מובא בילקוט שמעוני, וכך מפרש הרד"ק).

מהמלים "ויהי היום", אשר בפסוק המתאר את המפגש בין אלישע הנביא לאשה השונמית, למדים שהמפגש חל בראש השנה, שהוא יום הדין בו מתפללים למלך מלכי המלכים. כך שאלישע שאל את השונמית האם היא חפצה שיתפלל בעדה בפני מלכו של עולם, או יבקש עבורה השגחה מיוחדת מאחד המלאכים הממונים שלו, והיא ענתה שאינה רוצה לבקש עבורה דבר במיוחד.

מכאן מבאר הזוהר שבראש השנה צריך לבקש מה' יתברך שיטיב לכלל ישראל, ולא את טובת היחיד. בזכות טובת הכלל יינצל היחיד ויוטב לו. אך אם חלילה הכלל בסכנה, ספק אם יזכה היחיד להצלה או לישועה פרטית.

ראש השנה קרב ובא. עוד מעט נסב סביב שולחן החג עם אהובינו לאחר תפילות מרוממות. כעת הזמן להתחיל להתכונן לכך: להוציא את מחזור התפילה ולעיין בו, להכיר את סדר האירועים המתוכננים שם, לסכם את השנה הנוכחית על טובותיה ואתגריה ולדייק את בקשותינו ורצונותינו לקראת השנה החדשה, עבורנו, אבל לא רק. נזכור שיש להשתדל במיוחד בראש השנה לבקש על הכלל, ואם יש צורך גדול ליחיד, אפשר לכלול אותו בתוך תפילתנו על כלל הציבור.

הגדלות הנפשית "לשכוח" מצרותינו הפרטיות ולראות עצמנו כחלק מעם ישראל כולו מזכירה את שכתוב באחד מספרי המוסר הבסיסיים בארון הספרים היהודי - "חובות הלבבות", בשער הפרישות פרק ד': "הפרוש, צהלתו בפניו ואבלו בלבו."

צהלתו, כלומר "שמחתו על פניו - כדי שיקבל כל אדם בסבר פנים יפות, וכדי שתהא לו הרחבת הדעת להבין את לימודו ולהשיב כהלכה לכל שואל.אבלו בלבו - על העבירות שעשה ועל חורבן בית המקדש וגלות השכינה וגלות ישראל, ועל שהוא מוכרח לעסוק בענייני העולם הזה המבטלים אותו מעבודת ה'" (כך עפ"י פירוש "פתחי לב" לרב פנחס יהודה ליברמן). 

הבה נגדל: נקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ונתחבר למצוקות האמתיות של עם ישראל. נרים את הראש מעל המים של היומיום השוטף ונתחבר לדברים נעלים ומועילים.

נבקש על כלל ישראל בראש השנה ובכלל, ויהי רצון שבתוך כך ניוושע אף אנחנו בישועות הפרטיות הנצרכות לנו, היחידות.

לתגובות: Maadanim.Eden@gmail.com