לכל ילד יש סיפור: חנוכת הבית של שרית

אִם אֲנִי רוֹצָה שֶׁשָּׂרִית תַּגִּיעַ הַבַּיְתָה בְּשֵׁשׁ, אֲנִי מֻכְרָחָה לְהוֹדִיעַ לָהּ שֶׁעָלֶיהָ לָבוֹא בְּחָמֵשׁ, וְאָז יֵשׁ סִכּוּי מָה שֶׁעַד שֶׁבַע הִיא תַּגִּיעַ.

שָׂרִית תָּמִיד מְאַחֶרֶת. לֹא לְכָל מָקוֹם, כַּמּוּבָן. לְבֵית הַסֵּפֶר הִיא מַגִּיעָה בַּזְּמַן, לַחֲבֵרוֹת - רָצָה עוֹד לִפְנֵי הַזְּמַן ("אִמָּא, מָתַי כְּבָר אַרְבַּע?"), וְלִמְסִבּוֹת תּוֹפִיעַ רִאשׁוֹנָה (מָה שֶׁבָּטוּחַ - בָּטוּחַ), אֲבָל לַחֲזֹר הַבַּיְתָה - אֵינָהּ מַצְלִיחָה, פָּשׁוּט אֵינָהּ מְסֻגֶּלֶת לָשׁוּב בַּזְּמַן.

"מָה קָרָה?", אֲנִי שׁוֹאֶלֶת בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא מְאַחֶרֶת.

"אֶ... מִרְיָם עִכְּבָה אוֹתִי...", אוֹ: "הָיִיתִי מֻכְרָחָה לְהִשָּׁאֵר אֵצֶל חַנָּה'לֶה, כִּי הִבְטַחְנוּ לְאִמָּא שֶׁלָּהּ לִשְׁמֹר עַל הַקְּטַנִּים...", אוֹ: הָלַכְנוּ לַחֲנוּת בִּשְׁבִיל אִמָּא שֶׁל צִירָה'לֶה".

אַתֶּם מְבִינִים? הַכֹּל חָשׁוּב - אִמָּא שֶׁל צִירָה'לֶה, מִרְיָם, הָאַחִים שֶׁל חַנָּה'לֶה, וּמִי לֹא?

אֲנִי, בְּכָל אֹפֶן, לֹא חֲשׁוּבָה כָּל כָּךְ, וְגַם הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ לֹא... לָכֵן אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ בְּאִחוּר שֶׁל שָׁעָה (בַּמִּקְרֶה הַטּוֹב).

הַלִּמּוּדִים מִסְתַּיְּמִים בְּשָׁעָה אַחַת. שָׂרִית אֲמוּרָה לְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה מִיָּד לְאַחֲרֵיהֶם. אֶלָּא שֶׁלֹּא כֵן הַדָּבָר. הִיא מוֹצֵאת מָה לַעֲשׂוֹת עַד הַשָּׁעָה שְׁתַּיִם וָחֵצִי (לְפָחוֹת).

אֵיפֹה הָיִיתָ עַד עַכְשָׁו?", אֲנִי שׁוֹאֶלֶת. "אֶ אֶ... אַל תִּשְׁאֲלִי מָה קָרָה בִּרְחוֹב הַחַמָּנִיָּה. אָדָם זָקֵן נָפַל, הוּא הֶחֱלִיק עַל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפָּךְ עַל הַכְּבִישׁ. בָּאָה נַיֶּדֶת שֶׁל מָגֵן דָּוִד אָדֹם, וְזֶה הָיָה מְעַנְיֵן כָּל כָּךְ...".

אוֹ: "אֵיךְ יָכֹלְתִּי לָבוֹא מֻקְדָּם יוֹתֵר?".

"לָמָּה לֹא?".

"כִּי כָּל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי הָלְכוּ יַחַד לִרְאוֹת אֶת חֲנוּת הַסְּפָרִים הַחֲדָשָׁה שֶׁנִּפְתְּחָה בַּשְּׁכוּנָה. יֵשׁ שָׁם סְפָרִים נֶהֱדָרִים. רָאִיתִי שָׁם אֲפִלּוּ אֶת הַסֵּפֶר 'בְּשָׁעָה טוֹבָה' שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת שֶׁאֲנִי הֲכִי הֲכִי אוֹהֶבֶת, ו...".

וּבְפַעַם אַחֶרֶת: "מִרְיָם שִׁכְנְעָה אוֹתִי לְהִצְטָרֵף אֵלֶיהָ. קָנוּ לָהּ מִשְׂחָק חָדָשׁ, וְהוּא מַמָּשׁ עִנְיֵן אוֹתִי".

זֶהוּ. כָּךְ נוֹדַע לִי, שֶׁהַכֹּל מְעַנְיֵן אֶת שָׂרִית - תְּאוּנוֹת, לֹא עָלֵינוּ, מִשְׂחָקִים חֲדָשִׁים, סְפָרִים (לֹא מְשַׁנֶּה שֶׁהִיא דַּוְקָא לֹא תּוֹלַעַת סְפָרִים), הָעִקָּר, כֵּן, הָעִקָּר לֹא הַבַּיִת. הַבַּיִת הוּא עִנְיָן מִשְׁנִי וּבִלְתִּי חָשׁוּב כְּלָל...

אָז מַדּוּעַ הִיא כָּעֲסָה כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הֻזְמְנָה לִמְסִבָּה?

אֵיזוֹ מְסִבָּה, אַתֶּם שׁוֹאֲלִים?

הִנֵּה, מִיָּד תֵּדְעוּ.

הַדִּירָה בָּהּ אָנוּ גָּרִים - דִּירָה חֲדָשָׁה הִיא. רַק לִפְנֵי זְמַן קָצָר עָבַרְנוּ לָגוּר בָּהּ, וְעַד הַיּוֹם הִיא אֵינֶנָּה מוּכָנָה לְגַמְרֵי. אֲנַחְנוּ חַיִּים בַּבַּיִת עִם הַפּוֹעֲלִים (וְזֶה לֹא נָעִים בִּמְיֻחָד). עֲלֵיהֶם לְסַיֵּם אֶת מְלֶאכֶת הַחַרְסִינוֹת וְלִקְבֹּעַ אֶת הַסּוֹרְגִים, עֲלֵיהֶם לִצְבֹּעַ אֶת הַקִּירוֹת וּלְסַיֵּם אֶת בְּנִיַּת אֲרוֹן הַמִּטְבָּח...

כָּל זֶה צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת גָּמוּר עַד תְּקוּפַת הַמַּעֲבָר שֶׁלָּנוּ, אֲבָל הַקַּבְּלָן לֹא עָמַד בַּקֶּצֶב שֶׁהִבְטִיחַ, וְאֶת הַדִּירָה הַקּוֹדֶמֶת הָיָה עָלֵינוּ לְפַנּוֹת.

לְאַחַר חָדְשַׁיִם מִיּוֹם שֶׁעָבַרְנוּ דִּירָה, הִגִּיעַ זְמַן "חֲנֻכַּת הַבַּיִת". הִתְחַלְתִּי לְתַכְנֵן אֶת הַמְּסִבָּה הַגְּדוֹלָה. בָּרוּךְ ה' שֶׁהֱבִיאָנוּ לְדִירָה נִפְלָאָה זוֹ. עָלֵינוּ לְהוֹדוֹת וּלְבָרֵךְ עַל כָּךְ.

יָמִים שְׁלֵמִים עָסַקְנוּ בְּנִקְיוֹן הַדִּירָה הַחֲדָשָׁה, בְּסִדּוּר הַחֲפָצִים בִּמְקוֹמָם בָּאֲרוֹנוֹת, בִּתְלִיַּת תְּמוּנוֹת וּבַהֲכָנַת מַאֲכָלִים לַחֲנֻכַּת הַבַּיִת. הַמְּסִבָּה נִקְבְּעָה לְיוֹם חֲמִישִׁי בַּשָּׁבוּעַ, וּכְבָר הִתְחַלְתִּי לְהַזְמִין אֶת הָאוֹרְחִים.

הַיְּחִידָה שֶׁלֹּא הָיְתָה קְשׁוּרָה לַהֲכָנוֹת הָיְתָה בִּתִּי הַנִּכְבָּדָה שָׂרִית. בְּיָמִים טְרוּפִים אֵלֶּה קָשֶׁה הָיָה לִי לַעֲמֹד עִם "סְטוֹפֶּר" בַּיָּד וּלְחַכּוֹת לַגְּבֶרֶת שֶׁתַּגִּיעַ. לָכֵן יָכְלָה שָׂרִית "לַחְגֹּג", לִשְׁכֹּחַ מֵהַבַּיִת וְלִזְכֹּר רַק אֶת הַחֲבֵרוֹת... הִיא חָזְרָה מִבֵּית הַסֵּפֶר בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת, אִחֲרָה לָשׁוּב הַבַּיְתָה מֵהַחֲבֵרוֹת, וּבִכְלָל - כִּמְעַט שֶׁלֹּא רָאִיתִי אֶת פָּנֶיהָ.

וְאָז, בְּדִיּוּק בְּיוֹם חֲמִישִׁי בַּבֹּקֶר, הֵחֵלָּה שָׂרִית לְנַדְנֵד, כְּפִי שֶׁהִיא נוֹהֶגֶת לִפְעָמִים: "אִמָּא, כְּבָר מֵאָה פְּעָמִים אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לִישֹׁן אֵצֶל מִרְיָם. רַק הַפַּעַם, טוֹב?".

"מָתַי?", אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.

"הַלַּיְלָה!", מִתְחַנֶּנֶת שָׂרִית.

"הַלַּיְלָה?!", אֲנִי שׁוֹאֶלֶת בִּפְלִיאָה גּוֹבֶרֶת. כָּךְ נוֹדַע לִי, שֶׁהַגְּבֶרֶת הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי אֵינָהּ יוֹדַעַת, שֶׁהַלַּיְלָה תֵּעָרֵךְ כָּאן סְעוּדַת הוֹדָיָה עַל הַדִּירָה הַחֲדָשָׁה.

טֶרֶם הִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת, וּדְמָעוֹת פָּרְצוּ מֵעֵינֶיהָ שֶׁל שָׂרִית: "כָּל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי יְשָׁנוֹת זוֹ בְּבֵיתָהּ שֶׁל זוֹ, רַק אַתְּ לֹא מַרְשָׁה...".

"אַתְּ יוֹדַעַת מָה, שָׂרִית?", אָמַרְתִּי בְּלֵאוּת. "אֲנִי דַּוְקָא מַרְשָׁה".

"יֹפִי, אִמָּא, אַתְּ נֶהְדֶּרֶת! אָז אֵלֵךְ לְמִרְיָם מִיָּד לְאַחַר הַלִּמּוּדִים, טוֹב?".

"טוֹב".

יוֹם הַהֲכָנוֹת הָאַחֲרוֹן. כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה מוֹשִׁיטִים יָדָם, מְסַיְּעִים בַּעֲבוֹדָה. רַק שָׂרִית אֵינֶנָּה. הִיא אֵינָהּ עֲמֵלָה לְסַדֵּר אֶת חֲפָצֶיהָ, אֵינָהּ עוֹזֶרֶת בַּמִּטְבָּח, וְרֵיחוֹת הָעוּגוֹת הַנֶּאֱפוֹת בַּתַּנּוּר אֵינָם מַגִּיעִים לְאַפָּהּ.

כָּל הַיְּלָדִים, אֲפִלּוּ הַקְּטַנִּים, עוֹזְרִים בַּעֲרִיכַת שֻׁלְחָנוֹת, בַּהֲנָחַת מַפִּיּוֹנִים וּבְקִשּׁוּט הַסָּלָטִים. וְשָׂרִית אֵינֶנָּה.

הִנֵּה מִתְקָרֶבֶת הַשָּׁעָה. הַכֹּל מִתְלַבְּשִׁים בְּבִגְדֵי שַׁבָּת לִכְבוֹד מְסִבַּת הַהוֹדָיָה, וּמִתְרַגְּשִׁים. חֲנֻכַּת הַבַּיִת... כַּמָּה זְמַן חִכִּינוּ לַיּוֹם הַזֶּה...

הָאוֹרְחִים מַתְחִילִים לְהַגִּיעַ. "שָׁלוֹם, תִּתְחַדְּשׁוּ! אֵיזוֹ דִּירָה יָפָה, אֵיזוֹ דִּירָה מְרֻוַּחַת, אֵיפֹה חֲדַר הַיְּלָדִים? יֵשׁ מִרְפָּסוֹת?".

הַכֹּל מִתְעַנְיְנִים בַּדִּירָה הַחֲדָשָׁה, וְאַחַר יוֹשְׁבִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָנוֹת הָעֲרוּכִים.

קָשֶׁה לִי לְהַסְתִּיר אֶת הִתְרַגְּשׁוּתִי. שָׁנִים חִכִּינוּ לְדִירָה מִשֶּׁלָּנוּ, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כָּאן... דִּירָה קְטַנָּה אָמְנָם, וְלֹא מְרֻוַּחַת, כְּפִי שֶׁנִּסּוּ חֵלֶק מֵהָאוֹרְחִים לְעוֹדֵד, אֲבָל דִּירָה מִשֶּׁלָּנוּ. קְבִיעַת מְזוּזָה. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיַּמְנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.

כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי אֶת שָׂרִית בְּתוֹךְ כָּל הַבָּלָגָן. אֲבָל לֹא. הִיא עֲדַיִן בְּרֹאשִׁי... חֲבָל שֶׁהִפְסִידָה אֶת הַמְּאֹרָע הַגָּדוֹל הַזֶּה. בְּעֶצֶם, לֹא נוֹרָא. הַבַּיִת הַזֶּה אֵינוֹ שֶׁלָּהּ, הִיא אֵינָהּ זְקוּקָה לוֹ כְּלָל...

בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת עוֹזְבִים הָאוֹרְחִים אֶת הַבַּיִת בִּבְרָכָה. וּבְרֶגַע הַפְּרֵדָה הַזֶּה אֲנִי שׁוֹמַעַת צִלְצוּל טֵלֵפוֹן. מִי זֶה מְטַלְפֵּן מְאֻחָר כָּל כָּךְ?

"הָלוֹ?".

"אִמָּא, זוֹ אֲנִי, שָׂרִית. אַבָּא יָכוֹל לָבוֹא לָקַחַת אוֹתִי?".

"לְאָן?".

"הַבַּיְתָה".

"הַבַּיְתָה?".

"כֵּן", שָׂרִית כִּמְעַט בּוֹכָה. "אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת כָּל כָּךְ...".

"טוֹב, מָה לַעֲשׂוֹת? רוֹצָה הַבַּיְתָה – נִקַּח אוֹתְךָ הַבַּיְתָה...". בַּעֲלִי נִפְרָד מֵהָאוֹרְחִים וּמְמַהֵר לְבֵיתָהּ שֶׁל מִרְיָם.

כְּשֶׁמַּגִּיעָה שָׂרִית הַבַּיְתָה, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַאֲמִין לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ.

"מֵהֶם הַשֻּׁלְחָנוֹת הַלָּלוּ?", הִיא שׁוֹאֶלֶת.

"הָיְתָה פֹּה סְעוּדַת חֲנֻכַּת הַבַּיִת", עוֹנָה לָהּ מִירִי, הַבַּת הַבְּכוֹרָה.

"בֶּאֱמֶת?", מִתְיַפַּחַת שָׂרִית, "אָז לָמָּה לֹא אֲמַרְתֶּם לִי?".

"אֵיךְ יָכֹלְנוּ לְהַגִּיד, אִם לֹא הָיִית פֹּה?", אֲנִי שׁוֹאֶלֶת. "אֵיךְ יָכֹלְנוּ לוֹמַר, אִם בִּקַּשְׁתְּ בְּכָל תֹּקֶף לִישֹׁן אֵצֶל מִרְיָם, וַאֲפִלּוּ הִתְחַנַּנְתְּ שֶׁלֹּא אֲסָרֵב לְבַקָּשָׁתְךָ?".

שָׂרִית מַשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ. אָכֵן, הַבַּיִת הַזֶּה, דּוֹמֶה שֶׁאֵינֶנּוּ שֶׁלָּהּ. הִיא אַף פַּעַם לֹא הִתְרַפְּקָה עָלָיו וְלֹא אָהֲבָה אוֹתוֹ כְּפִי שֶׁאוֹהֲבִים בַּיִת...

* * *

לְאַחַר הַמִּקְרֶה שֶׁסֻּפַּר, שִׁנְּתָה שָׂרִית אֶת הִתְנַהֲגוּתָהּ, וְכִמְעַט שֶׁאֵין לְהַכִּירָהּ. הִיא יוֹצֵאת לַחֲבֵרוֹת, אַךְ גַּם נֶהֱנֵית לִהְיוֹת בַּבַּיִת כְּאַחֶיהָ וּכְאַחְיוֹתֶיהָ. הִיא נוֹשֵׂאת בְּעֹל וְעוֹזֶרֶת בַּכֹּל. אוּלַי הִיא חוֹשֶׁשֶׁת לְהַפְסִיד עוֹד מְסִבָּה שֶׁל חֲנֻכַּת הַבַּיִת. וְאוּלַי, אוּלַי פִּתְאוֹם הֵבִינָה, שֶׁבַּיִת הוּא הַנֶּכֶס הַיָּקָר מִכָּל.

לרכישת ספרי מנוחה פוקס, לחצו כאן.