הזמרת ליזי חזן: "אחותי התגלתה בחלום ואמרה: ’תגידי לאמא שלא תבכה’"

העתיד של ליזי חזן נראה היה מבטיח. כבר מגיל צעיר היא עסקה במוזיקה, ולכל משפחתה וחבריה היה ברור שהדרך לפסגת הבמה סלולה ובטוחה. כשהתגייסה לצה"ל היא לא ויתרה על שירות בלהקה צבאית, ובמקביל הפיקה שירים רבים, רובם בשפה האנגלית, שהגיעו למקומות ראשונים במצעדים במוזיקה ברחבי העולם.

מיד עם סיום השירות הצבאי המשיכה ליזי לכבוש פסגות: היא הופיעה כזמרת ליווי לצד הזמרים המובילים ביותר, כמו ליאור נרקיס, עופר לוי, צדי אור, מאור אדרי, אבי פרץ ירון כהן, אופיר כהן, ועוד, על במות ענק בקיסריה ובהיכל התרבות. היו לה שירים שהפכו למוכרים ושרו אותם בארץ ובעולם, והיא הופיעה בחתונות כזמרת וסולנית.

על אף ההתפתחות המטאורית, באותם ימים הייתה ליזי עדיין בחורה צעירה, ויחד עם השירים הרבים שהפיקה בעצמה היא גם חברה לאחותה זוהר, המבוגרת ממנה במספר שנים, במטרה להפיק יחד מופעים משותפים.

לשיר בלי הפסקה

את המהלומה הראשונה שפרצה אל תוך חייה היפים והרגועים, חשה ליזי כאשר אביה נפטר בליל שבת באופן מפתיע ביותר. "הוא היה בסך הכל בן 64", היא מספרת על אותו יום נורא, "הוא רצה ללכת לישון, עלה במדרגות, ופתאום מעד ונפל לאחור. המכה שהוא קיבל בגזע המוח הייתה קטלנית והוא נפטר אחרי מספר שעות. זה היה שבוע לפני פרשת ויצא שבה נולד, בה נאמר 'ויצא יעקב'. לאבא קראו 'יעקב', והצירוף של הדברים היה מצמרר ביותר..."

לליזי היה קשה מאוד להתמודד עם פטירתו של אביה. "הייתי תמיד מאוד קרובה אליו", היא אומרת, "והרגשתי שלקחו לי את הקרקע היציבה מתחת לרגליים. אחרי זמן מה התחילו אצלי התקפי חרדה, ואפילו לא ידעתי לאבחן אותם. אני זוכרת שהתעוררתי לילה אחד עם קושי אמתי לנשום, ורצתי לחלון כדי לשאוף קצת אוויר. אפילו לא הבנתי שיש כאן בעיה, רק בהמשך הגעתי לטיפול, וברוך השם התאוששתי וחזרתי לעצמי בעזרת שיטות טבעיות".

בינתיים היא החלה לחוש צורך אמתי בהתחזקות. "אני באה מבית מסורתי, שומר שבת", היא מדגישה, "אבל כנערה לא ממש הקפדתי על לבוש צנוע ועל כללי ההלכה היהודית. בעקבות פטירתו של אבא הרגשתי צורך אמתי לחפש תשובות ולהתחזק בשיעורי תורה".

במהלך שנת האבל היא כמעט לא שרה, אך מיד לאחר שהסתיימה השנה, הגיעו שוב התכניות החדשות, והן היו לא פחות ממרתקות.

"הוזמנתי לשיר בקיסריה יחד עם זמרת נוספת, והסברתי למפיקה שאני מוכנה לשיר, אך רק בלבוש צנוע. בתחילה היא הייתה המומה, אך בסופו של דבר היא תפרה לי בגד מיוחד וצנוע, ואפילו הודתה שהוא מחמיא הרבה יותר.

"באותם ימים גם הגיעה אליי הזדמנות להשתתף בתכנית המפורסמת 'איל גולן קורא לך' – תכנית בה חשף הזמר איל גולן כישרונות מוזיקאליים חדשים, עם פרס יוקרתי ביותר לזוכים. אני לא מסוגלת לשכוח את ההתרגשות שהייתה, הגעתי רגע לפני הגמר והרגשתי שהנה, אני כבר נוגעת בחלום. בסופו של דבר לא הצלחתי לזכות, ובאותם ימים הרגשתי שעולמי נחרב פשוטו כמשמעו, האכזבה הייתה נוראה. רק כיום, במבט לאחור, אני מבינה איך שהקב"ה הציל אותי ושלף אותי משם ממש ברגע האחרון, הוא לא רצה שאכנס לתוך התעשייה הזו".

"תגידי לאמא לא לבכות"

כמה חודשים לאחר מכן הגיעו סוף-סוף שמחות למשפחה. ליזי התחתנה עם בעלה שהיה בתהליכי חזרה בתשובה, וחמישה חודשים לאחר מכן התחתנה גם אחותה - הזמרת זוהר בן שטרית. "כשהתחתנתי הייתי עדיין עם מכנסיים", מספרת ליזי, "אבל לאט-לאט ובהדרגה התקרבתי עם בעלי ביחד, ולקחנו על עצמנו כל הזמן עוד ועוד קבלות וחיזוקים. במקביל לכך אחותי טסה לירח דבש במיאמי, שם נשארה במשך חודשים נוספים והמשיכה עם סבב של הופעות.

"זה מנע מאתנו להמשיך את ההופעות המשותפות שלנו", אומרת ליזי, "אבל שמחתי בשביל אחותי על כך שהיא מגשימה את חלומותיה ומופיעה בחו"ל. אחרי חצי שנה היא הודיעה לי שהיא חוזרת לארץ, ואז כשהגעתי לשדה התעופה כדי לקבל את פניה, הופתעתי עד אין קץ כשגיליתי אותה צועדת לקראתי עם חצאית ארוכה, גרביונים ואפילו מטפחת. השאלה הראשונה שלי הייתה: 'זוהר, הכל בסדר?' כי תמיד אני הייתי זו שמנסה לרתום אותה לשיעורי תורה, ופתאום דווקא היא זו שעושה את הצעד הכל כך דרסטי. זוהר הסבירה לי שכאשר הייתה בחו"ל היא חשה את הצורך להתקרב, וכך קיבלה על עצמה צניעות מלאה".

אלא שיחד עם השמחה הגדולה בבואה לארץ, התברר שמצבה של זוהר אינו טוב. "עוד כשהיא הייתה במיאמי, היא עשתה בדיקות שאבחנו אצלה מחלה ממאירה, אבל בבדיקות שהיא עשתה בארץ נראה היה שהמצב טוב יותר. במשך תקופה קצרה מאוד נשמנו לרווחה, אך עד מהרה התברר שהשמחה מוקדמת, ומצבה של זוהר מתדרדר.

"בינתיים", מוסיפה ליזי, "המשכתי להסתובב עם אחותי ולשיר איתה באירועים שונים. באותם ימים שתינו כבר התקרבנו  ולכן השתדלנו לשיר לפני נשים בלבד. זוהר גם החלה להנחות ערבי הפרשת חלה, והיא ליוותה אותם בשירה. ערב אחד הזמינו אותי לשיר בהפרשת חלה ולקחתי על עצמי החלטה אמיצה – להקפיד  על חצי כיסוי ראש, לרפואתה של אחותי. מבחינתי זו הייתה התגברות עצומה, שבועיים לאחר מכן עברה זוהר צילום ריאות והתוצאות נראו טובות יותר. הרגשתי שהקב"ה שומע לי וקרוב אליי, זו הייתה תחושה נפלאה".

חלפו מאז שבועיים נוספים, והרופאים כבר הודיעו על כך ש"הגידול נעלם והריאות נקיות". "התרגשנו מאוד", מספרת ליזי, "הרגשנו שנעשה לנו נס רפואי, ואפילו חגגנו מסיבת הודיה".

אלא שגם אז השמחה הייתה מוקדמת. "אחרי כמה שבועות, התקשרה אליי אמא בשעה שש בבוקר והודיעה לי ברעד: 'בואי לבית חולים, הרופאים אמרו שלזוהר נותרו כמה שעות לחיות'. עד עכשיו לא ברור לי מה בדיוק היה שם ואיך זה קרה", מציינת ליזי, "אבל ככל הנראה הריאות באמת היו נקיות, אך עדיין נשאר חלק מהגידול, והכדור שנתנו לה גרם לפרכוסים ולהתעלפות שהחמירו מאוד את מצבה".

אך על אף שמצבה של זוהר היה חמור, לא היה זה יומה האחרון. "הרופאים דיברו על שעות ספורות, אבל זוהר המשיכה להיאבק במשך שבועיים", מפרטת ליזי. "הגעתי אליה כמעט מידי יום, ובמקביל הוספתי לקבל על עצמי עוד ועוד קבלות, מתוך הבנה אמתית שרק זה מה שיכול להציל את חייה. באותם ימים הרבה אנשים ואמנים מעולם המוזיקה קיבלו קבלות למענה. היה מרגש עד דמעות לראות איך אומנים מכל רחבי העולם לקחו על עצמם כל כך הרבה קבלות, חלק גדול מהם אף הפסיקו לעבוד בשבת, ומי שמכיר את אנשי הטלוויזיה והתקשורת מבין עד כמה שזה לא פשוט בכלל. אני בטוחה שזה עשה רעש גדול מאוד בשמיים".

והייתה גם הקבלה האישית של ליזי, בימי השבעה. "כשישבתי שבעה היה ברור לי שאני לוקחת את ההתמודדות הבלתי פשוטה הזו ומפסיקה באופן מוחלט להופיע באופן מעורב. זו הייתה החלטה ששקלתי בליבי כבר זמן רב לפני כן, אך אז ידעתי שאני הולכת לבצע אותה. לא היה קשה לקבל החלטה לשיר בצניעות ולפני נשים בלבד? הרי זה לשנות את כל המהות של ההופעות שלך?

"קיבלתי את ההחלטה אחרי שהייתי על הבמות הגדולות ביותר, וזה באמת לא היה קל בכלל, אבל דווקא באותם ימים, בעקבות כל מה שחווינו הרגשתי קרובה כל כך לאלוקים, והכל הפך להיות הבל הבלים, ממש טפל. גם הרגשתי כל הזמן שיש כאן סוג של תשובת המשקל, כי הופעתי עם אחותי בעבר במופעים מעורבים, ורציתי מאוד לכפר על כך. האמת היא שכאשר קיבלתי את ההחלטה היה ברור לי שאמשיך לשיר, אך אעשה זאת במופעים קטנים ומצומצמים בהם 20 נשים יהיו המקסימום. לא חשבתי שתהיה אפשרות אחרת".

יחד עם זה החליטה ליזי להמשיך להקפיד על כיסוי ראש וגרביונים. "נכון שעשיתי זאת לרפואתה של זוהר, ולאחר שהיא נפטרה כביכול הייתי פטורה, אבל החלטתי להמשיך גם הלאה, והתחננתי להקב"ה שישלח לי סימן שהמעשים שלי אהובים ורצויים".

ליזי לא העלתה בדעתה שהסימן יגיע מהר כל כך. "למחרת הלוויה התקשרה אליי האישה שעשתה לאחותי את הטהרה וסיפרה לי שהיא מחתנת בת ושזוהר נגלתה אליה בחלום, הביאה לה שמלת כלה, לחצה לה את היד ואמרה: 'מזל טוב, תגידי לאמא שלי שאין לה מה לבכות, כי אני בגן עדן'".

לא להפסיק להתפלל

אם תפגשו את ליזי כיום תתקשו להאמין לכך שפעם היא נראתה אחרת. היא ממשיכה להקפיד על שירה לפני נשים בלבד, מופיעה בהרבה מאוד ערבי הפרשת חלה ובאירועי נשים, ולפני כמה שנים גם חברה ל'להקת היהודיות', שם היא גילתה שיש אפשרות להופיע לא רק באירועים קטנים בבתים, אלא גם מעל במות גדולות. "זו הייתה תגלית גדולה מבחינתי שהופעתי מול 11,000 נשים כחוזרת בתשובה, ושמחתי מאוד להבין שאני יכולה להמשיך במקצוע שלי, בקדושה ובטהרה". 

ויש לה גם תובנה נוספת לסיום: "בתקופה בה הופעתי בערבי הפרשת חלה שמעתי סביבי המון ניסים וישועות – חולות התרפאו, רווקות מצאו את זיווגיהן, נשים שחיפשו פרנסה – מצאו אותה בשפע, נשים זכו לפרי בטן, ורק אני שהייתי באותם ימים נשואה כבר חמש שנים, טרם זכיתי לילדים. לא הבנתי למה זה קורה, ובמידה מסוימת הייתה בי אפילו תרעומת – איך ייתכן שדווקא אני שעושה כל כך הרבה כדי לקרב ולהתקרב להקב"ה, לא זוכה שתפילותיי ייענו? אלו היו ימים של ניסיונות לא קלים, אבל גם של אמונה חזקה ועבודה פנימית עצומה. בסופו של דבר זכיתי ואחרי שש שנים, נולד לי בן. קראנו לו אור חיים, והוא אכן ממלא אותנו באור ובשמחה עצומה. ברור לי שהקב"ה לא שוכח אף אחד והכל מדויק משמיים, צריך רק להמשיך להתפלל, לבקש ולייחל".