ויראלי: אח במחלקת טיפול נמרץ קורונה עונה לכל מתנגדי החיסונים

עדיין לא משוכנעים אם להתחסן או לא? תראו מה כותב אח במחלקת טיפול נמרץ קורונה כתשובה לכל מתנגדי החיסונים:
קראתי אתמול ציוץ שכתב גיא מרוז - "השיגעון בלחסן את מי שלא חולה, בכפייה - מוציא מהדעת". אחר כך הוא הוסיף שהוא "כנראה יקבל את החיסון השלישי".
הלוואי, הלוואי שיכולתי להזמין את גיא ואת מתנגדי החיסונים למשמרת ביחד איתי. כדי לראות מקרוב איך נראה אדם שנאבק לנשום, כשסביבו אנשים כבר מורדמים ומונשמים, והוא עוטה מסכה שמסתירה את כל הפנים שלו, צורח ובוכה שאין לו אוויר. והצרחות שלו עמומות, בקושי נשמעות מחוץ למסכה. הוא מתפתל ומשנה תנוחה, רוצה לצאת מהמיטה, לזוז, לקום, לשבת. כל דבר שיעזור לו להכניס עוד קצת חמצן לגוף. הוא לא מבין שכל צעקה שלו מחלישה אותו יותר, הוא לא יכול לנשום.
ראיתם פעם אדם טובע? ככה זה נראה בדיוק. המאושפז מסיר את המסכה, חושב שזה יעזור, מיד הסטורציה שלו נופלת. אנחנו רצים ומרכיבים את המסיכה מחדש, מתחננים שלא יסיר אותה. מבקשים שלא יזוז, כי עם כל תזוזה, וכל תנועה אנחנו מפחדים שהעירוי שלו ייצא, ואז ניאלץ לדקור אותו שוב.
אבל ההיגיון לא עובד אצל מי שנמצא בפאניקה, אצל מי שנחנק לאט לאט. המחשבה היחידה, הרצון היחיד הוא לנסות לנשום, כמה שיותר עמוק. אבל אי־אפשר.
דמיינו את עצמכם במרכז חדר. משמאל אדם שוכב על הבטן, מורדם מונשם ומשותק, מימין עוד מונשם, עוד מעט יהפכו גם אותו על הבטן כי ככה הוא יונשם יותר טוב. הרעש של המוניטורים, התראות של מכונות ההנשמה, דריפים של נוזלים ואין סוף מזרקים של תרופות.
אור לבן בוהק ומסנווור של פלורסנט מאיר על הכל, דולק כל הזמן. אין בוקר ואין לילה, תחושת הזמן נעלמת. כולם מסביבך נראים אותו הדבר, המשפחה לא יכולה לבקר. אם הם ירצו בכלל שהמשפחה שלהם תראה אותם כך, מנסים בכוח לנשום, חסרי תקווה ואחוזי אימה.
אתם, מתנגדי החיסונים, קוראים לזה "שיגעון בלחסן את מי שלא חולה, בכפייה". אתם יודעים מה ההבדל ביניכם לבין אלו שלא התחסנו, ועכשיו שוכבים מורדמים ומונשמים?
הם האמינו לכל הדברים שכתבתם.