"לא רוצה ללכת עם סבתא! רק אמא!"

נכדתי בת השנתיים ורבע קשורה מאוד לאמא שלה, ולא מוכנה שאבוא לקחת אותה מהגן. הבעיה היא שההורים שלה בעבודה.

בכל יום שני אני צריכה לקחת אותה, אבל בכל פעם מחדש, מרוב צרחות שלה, אני מזעיקה את אמא שלה שתבוא לקחת אותה.

כשאנחנו בבית היא נרגעת לאט לאט, ואמא שלה יכולה לחזור לעבודה.

איך אפשר להפסיק את זה?

* * * 

גיל שנתיים זה גיל של "דווקא", של "לא רוצה", של בדיקה וניסיונות.

הפעוט בן השנתיים מנסה כל מיני טכניקות כדי להרגיש שהוא יכול, שהוא גדול, שהוא יצליח.

נכדתך הבינה שאת, סבתא, תגיעי לקחת אותה מהגן פעם בשבוע. היא מעדיפה את אמה.

בפעם הראשונה שהגעת, היא, באופן טבעי, ביקשה שאמא תבוא.

אם אמא לא הייתה מופיעה, ייתכן שהייתה בולעת את הגלולה והולכת אתך, ובפעם הבאה לא הייתה מבקשת בכלל. היה ברור לה מה הולך לקרות.

אבל את, מרוב שריחמת על הנכדה, הזעקת את אמה.

עכשיו הילדה הבינה שהיא מסוגלת להפוך דברים. היא מסוגלת לבכות, ובכוח הבכי שלה, הדברים פועלים לטובתה. למה שתפסיק לבכות?

היא לוחצת על כפתור, והכול נעשה מאליו.

זה ימשיך הלאה, עד שאת, סבתא, תדעי להציב את הגבול.

אמרי לה ביום שלפני כן: "מחר, יום שני, אני מגיעה לקחת אותך מהגן. אשמח אם תבואי אתי בצורה יפה, אבל אם תבכי, אני אלטף אותך, ארגיע אותך ואנחנו נלך יחד הביתה. אני יודעת שאת רוצה את אמא, אבל אמא בעבודה, ולא תוכל להגיע".

אם את לא נפגשת עמה יום קודם, בקשי מאמה לערוך את השיחה הזו.

ביום הבא, אל תיכנעי לחששותיך. היא לא תסבול מהבכי שלה, הוא רק יגדל אותה.

היא תבין שהבכי לא מביא לכל מקום שהיא רוצה. יש גבולות בחיים. ולא תמיד ירקדו לפי החליל שלה.

אינני אוהבת להגיש מתנות, פרסים או לעשות עסק גדול מדי מדבר כזה. מה שאת כן יכולה לעשות, זה לומר לה: "היום יום יפה ונעים. רוצה שנלך הביתה דרך הגינה שאת אוהבת, נשחק קצת במגלשה שאת אוהבת להתגלש, ונמשיך הביתה?".

נכדתך תבין מהר מאוד שאמה לא תגיעה, שרק את תקחי אותה ביום הזה, ושלא זו בלבד, אלא שהיא גם תיהנה אתך מאוד מאוד.

אחרי פעם אחת שאת לוקחת אותה דרך הגינה, אולי תבקש גם בפעם הבאה.

למה לא? לשחק מעט למטה לפני שעולים למעלה זה לא רע, אם זה מתאפשר ואם זה נוח לך.

מהר מאוד תגיע עונת הגשמים, והגינה כבר לא תהיה רלוונטית. אבל בינתיים, על הדרך, גרמת לילדה להבין שיש דברים שאחרים יחליטו עליהם בשבילה, כמו למשל הדבר כזה.

זה אומר שהיא תסבול כל החיים בגלל שאחרים מחליטים במקומה?

לא! הנה, עובדה!