איה קרמרמן בעצות לשיפור הלימודים במערכת החינוך

מהרגע שבו הבנתי שאנחנו יוצאים מארון הקודש ואין מנוס מלהעביר את הבכור לגן דתי, עברנו שלוש ערים כדי למצוא חינוך מתאים. בכל פעם שבעלי התחיל להרגיש נינוח בבית החדש, הגעתי עם ארגזי מעבר דירה. חינוך נמצא אצלנו בראש סדר העדיפויות. אחותי ואני ירשנו את הבאג מאמי, שעשתה כל מאמץ כדי שנלמד במוסדות הטובים ביותר. גם כשזה יקר יותר, לא נוח במיוחד או נמצא אלפי קילומטרים מהבית. על חינוך לא מתפשרים. נגד הזרם השכונתי אמא שלי שלחה אותנו לבית ספר שזה עתה נפתח, בית הספר לאומנויות. אפילו שם עוד לא היה לו. בחרנו אותו אנחנו, התלמידים, בתחילת שנת הלימודים.

הקסם שמעבר לקירות

האחד בספטמבר של כיתה ג' סימן התחלה חדשה בחיי. ההפנינג של תחילת שנת הלימודים היה יריית פתיחה לא שגרתית לבית ספר מיוחד ונטול שגרה. קירות שאפשר היה לצייר עליהם, מורים מחופשים שרקדו מול עינינו הלא מאמינות, כל אלו היו חלק מהחזון המופלא של המנהלת יעל העליון ז"ל. היא חלמה שנצא משם אנשים עשירים בתוכן, ולא פחות חשוב מכך, מענטשים. היא מעולם לא היססה שנפסיד שיעור כדי שנהפוך לכאלה. אם היו בעיות חברתיות בכיתה, שיעורים רבים הועברו כדי להביא לפתרונן. אם התנהגנו לא יפה, או מספיק שאחד הילדים זרק שקית ניילון על רצפת בית הספר, כיתות שלמות קיבלו שיעור מוסר ויצאו במבצע ניקיון החצר. פעם בחודש כל בית הספר, כולל התלמידים, ההורים, ההנהלה והמורים, יצאו לטיול גיבוש. כשממש התנהגנו זוועה, היינו מבלים שיעור או שניים בניקוי הכלוב של התוכים מול חדרה של יעל. גם זה נדמה כצ'ופר.

זה לא סוד שאני מגדלת את הילדים שלי שונה מאוד ממה שגדלתי, אבל הרצון שהם יחוו ילדות מדהימה כמו שהייתה לי קיים. אני מרגישה שזכיתי בבית ספר שלא לימד רק טבע, אלא לימד אותנו לגרוס אבנים כדי לדעת ממה הן עשויות. לא לימד אותנו רק לצייר או לפסל, אלא לקח חופש של חודשים מהלימודים כדי שנבנה תפאורה לעדלאידע. לא רק לימד אותנו אנגלית, אלא לימד אותנו על הדרך את כל שירי הביטלס. בית הספר שביקש שנהיה רגישים לאחר, סובלניים, יצירתיים. בית הספר שאף להרבה יותר מלמידה. הוא גם חינך אותנו, העשיר אותנו, הגדיל, העצים ויישר אותנו כשהיה צריך. בכל מעברי הדירות זה מה שחיפשתי. את הקסם הזה מעבר לקירות, לוח ושולחנות.

כבר הרבה זמן אני מאוכזבת ממערכת החינוך. האידיאל שלי, זה שאני יודעת שהוא לחלוטין אפשרי, מסרב להיפרד ממני. אני מסרבת להיפרד ממנו. לעיתים קרובות אני מרגישה שמערכת החינוך מגמדת את עצמה, את חשיבותה. שיהיה ברור, אני לא מדברת על המורים שמסרו את הנפש ממש כדי ללכוד את תשומת לבם של ילדים בזום, בעוד הללו למעשה גוללים את הפיד שלהם בטיקטוק. הפוקוס סטה. הלך רחוק מדי. לא יודעת מי בדיוק החליט שווקטורים חשובים יותר מדרך ארץ, אבל לאור השנתיים האחרונות, ובוודאי לאור כניסת הטכנולוגיה לעולם וזמינות המידע, יש נושאים חשובים שלא מטופלים כלל. אחרי 12 שנות לימוד אנחנו מוציאים ילדים לעולם עם עודף ידע, אבל עם הרבה יותר מחסור. הנה כמה רעיונות שבכוחם להעשיר את חיי הילדים, גם אם אין עליהם ציון.

א. בריאות

בוקר טוב אליהו. אם יש משהו שהיינו אמורים להפנים בשנה וחצי האחרונות זה כמה חשובה וקריטית הבריאות שלנו. כדי לקבל תעודת בגרות בארצות הברית היינו צריכים ללמוד על בריאות. מהשלכות העישון ועד מה קורה לגוף כששותים אלכוהול. אילו מחלות נגרמות מעודף משקל וממה נובעת סתימת עורקים. ללמוד בשיעור טבע מה תפקיד הכבד זה לא כמו להבין למה אוכל שומני חונק אותו. איך הגוף שלנו מאותת לנו שמשהו לא בסדר. כמה ספורט צריך לעשות ומה היתרונות שהוא נותן לנו. הדרך הטובה ביותר לרפא מחלה היא למנוע אותה מראש.

ב. תזונה

לא. זה לא תת נושא בשיעור בריאות. זה חשוב מספיק כדי שנקדיש לכך זמן ומאמץ. בעוד הקורונה לועסת אותנו כחברה, מכה בנו כלכלית וגובה מחיר בריאותי איום, יש בקרבנו עוד אי אילו מגפות, שקטות יותר והרסניות יותר. נתבונן בסיבות הנפוצות למוות בישראל: מחלות לב, סוכרת, לחץ דם גבוה. כל אלו מושפעים ישירות מתזונה לקויה, כזו שרווחת בישראל. ובמקום הראשון, המחלה הארורה. הגיע הזמן להתעורר ולהפנים שאפשר למנוע סוגי סרטן רבים על ידי תזונה נכונה ומשקל גוף תקין. מאיפה אנחנו מצפים שהילדים שלנו ילמדו על תזונה ואוכל, ממאסטר שף? אנחנו צריכים לצייד אותם במספיק ידע כדי לאפשר להם לעשות בחירות מתוך מודעות, ולא מתוך חוסר ידע ו"בא לי" נהנתני בלבד.

ג. התנהלות כלכלית נכונה

ממונחים בסיסיים בכלכלה ועד לכלים להתנהלות תקינה. העליתי את הרעיון בפני חבר שלנו שעובד בפעמונים, ארגון שעוזר לאנשים לצאת מברוך כלכלי ולאזן את החיים הפיננסיים שלהם. הוא נשמע נלהב. "את לא מבינה כמה אנשים מתנהגים פשוט בחוסר הבנה ובחוסר אחריות, והתוצאות הרסניות". הוא הוסיף: ״צריך לעשות איתם דיונים השקפתיים על מה תפקיד הכסף בחיים שלנו. האם הוא מטרה בפני עצמה או אמצעי״. כלום לא השתנה וילדים עדיין חושבים שכסף גדל על העצים או באינסטגרם. ההתנגשות עם המציאות עלולה להיות קשה וכואבת. צריך לשאול איך אנחנו מכינים אותם לזה.

ד. התנדבות / נתינה / ערבות הדדית / אפס טולרנטיות לאלימות

בתיכון היינו צריכים למלא מכסת שעות התנדבותיות, ממשלחות לניקוי השכונה ועד לעבודה בבתי תמחוי. הכול עשינו. פרט להבנה שנתינה אמורה להיות חלק תמידי בחיינו, זה נתן פרספקטיבה כמה בני מזל אנחנו ואיזו חובה יש לנו להשפיע טוב. אין ספק שהקורונה הציבה בפנינו מראה מכוערת של התנהלות איומה שלנו במצוות שבין אדם לחברו. איבדנו את הערבות ההדדית. אנחנו מפרי בידוד סדרתיים, מסרבים לצמצם התקהלות. מאיפה יכול להתחיל שינוי? מאיפה שהוא אמור להתחיל. מהחינוך, מבית הספר. חלק חיוני ובסיסי בחינוך הוא כבוד לגוף של האחר ולנפש שלו. חרמות, אלימות מילולית, פגיעה פיזית או רגשית כבר לא זרים לחיי הילדים. בית ספר שיש בו בעיות חברתיות בין התלמידים צריך לעשות בדק בית עמוק. יש דברים שהשתיקה ממש לא יפה להם. אנחנו צריכים להחזיר את המענטשיות ללימודי הליבה.

ה. יהדות

תצעקו הדתה הדתה. לא מעניין. גדלתי ישראלית. זה היה המהות והשורש. רק ששכחו לומר לי שיש חלק נוסף בזהות שלי. לא ידעתי מה זה פרשת שבוע, סידור, תפילות, תפילין. את פרקי התהילים פגשתי באזכרות של אבא שלי, מאז אני שומרת מהם דיסטנס. שמיטה, מעשר, מצוות עשה ולא תעשה. מה מיוחד בחודש תשרי חוץ משנתן הדקל פרי שחום נחמד. לקח לי הרבה שנים להשלים את הפערים שנוצרו. הדתה? שהאנשים שצועקים את המילה הזאת יבדקו בלבם למה הם לא צועקים את זה כשלומדים פילוסופיה הודית, תולדות יוון הקדומה או על מצרים ופרעוניה.

ו. איכות הסביבה

די. עד מתי כדור הארץ יצרח עלינו שהוא סובל בשביל שנתעורר? כל ילד צריך ללמוד מה ההשפעה האישית שלו על כדור הארץ. מה השפעת האדם הפרטי וההתנהגות של כולנו כחברה על העולם. כמה זמן לוקח לזכוכית להתכלות, וכמה לפלסטיק. מה המחיר של זריקת מגבונים לשירותים. מהי טביעת הרגל הפחמנית שלנו. מהי מערכת מים אפורים. מהי חווה סלולרית. מה העלות האמיתית של לקנות משהו בגרוש וחצי מסין. מה כל אחד מאיתנו יכול לעשות. מהדברים הקטנים כמו לא לצרוך קשים חד־פעמיים ועד לאכול צמחוני או טבעוני פעם בשבוע. אם אתם לא מבינים על מה אני מדברת, אם אתם חושבים שאני מהקיצוניות האלה, מבשרות האפוקליפסה - צאו רגע למרפסת. חם לכם? זו רק ההתחלה.

אם היה לי עוד מקום כנראה שהייתי מוסיפה נושאים נוספים שחסרים. עד אז תכתבו לי ואמלא רשימה, אולי ביום מן הימים גם אמצא את הדרך להטמיע אותה.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".