ממה בונות הציפורים את הקן שלהן?

בפרשתנו מופיעה המצווה הנדירה של שילוח הקן, העוסקת בציפור הדוגרת על ביציה או על גוזליה בתוך הקן.

מהו אותו קן שבו מגדלת הציפור את צאצאיה?

מרבית הציפורים בונות לעצמן קן – כוך קטן שבו יוכלו להגן על הביצים שהן מטילות ועל הגוזלים הבוקעים מהן. במרבית המקרים, הקנים עשויים מחומרים טבעיים שהציפור מוצאת בסביבת המגורים שלה – ענפים קטנים, עלים, בוץ, עשב וכדומה. ציפורים שחיות באזורים מיושבים משלבות לעתים קרובות בקניהן גם חומרים שהם מעשה ידי אדם, כמו חוטי בד או מתכת, פיסות בד ואפילו בדלי סיגריות – שריחם הרע גם מרחיק מזיקים מהקן.

מקובל לחשוב על קן כעל "בית שעל העץ" עבור הציפור, אך למעשה, קנים רבים נבנים במקומות שכלל אינם קרובים לצמרות העצים. כל ציפור בונה את הקן שלה באופן שמתאים לצורה שבה גדלים הגוזלים, לאזור המגורים, לסכנות האורבות לציפורים ועוד. כך, למשל, בעוד שציפורים רבות בונות את הקן על ענפי העץ, בוחרות ציפורים אחרות לבנות את הקן שלהן בחורים שנוצרים בגזע העץ כתוצאה מהניקור של ציפור הנקר. ציפורים מסוימות בונות קן על המים, ואחרות – על האדמה, באזורים מוסתרים. גם תדירות הבנייה משתנה בין הציפורים: יש ציפורים שבונות קן חדש בכל שנה, ואילו אחרות בונות קן אחד בלבד שמשמש אותן לאורך כל חייהן. ישנן גם ציפורים שבונות קינים שיתופיים, כך שבכל קן משתמשות מספר ציפורים.

אצל חלק מהציפורים, הנקבה היא שבונה את הקן כדי להטיל בו את ביציה. אצל ציפורים אחרות, דווקא הזכר הוא שבונה את הקן עבור הנקבה וגוזליה.

מרבית הקנים הם פשוטים, וכוללים בעיקר מצע רך עבור הביצים, לעיתים עם גדר קטנה להגנה. אך ישנן ציפורים שבונות קנים ייחודיים ומושקעים, כמו למשל אורג המסכה האפריקני, שהקן שלו נראה כסל הקלוע שתי וערב, ותלוי מענפי העץ בעזרת קשר מיוחד.